תאונת עבודה תיקון מלגזה - תאונת דרכים

תאונת עבודה תיקון מלגזה - תאונת דרכים ? - היא שאלה אשר נדונה בבית משפט השלום בתל אביב, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת ארנה לוי

רקע
במהלך ביצוע עבודה להחלפת תורן במלגזה נפלו מתלי התורן על ידו של העובד ונגרמו לו פגיעות גוף. האם מדובר בתאונת דרכים, כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק")? זו השאלה העומדת לדיון בתיק זה

התובע, טכנאי שירות מלגזות, הוא עובד הנתבעת 1, אשר הייתה מבוטחת במועדים הרלוונטיים בביטוח חבות מעבידים אצל הנתבעת 2. הנתבעת 3 היא בעלת מלגזה מס' רישוי 306270 (להלן: "המלגזה") ומתירת השימוש בה והייתה מבוטחת במועדים הרלוונטיים בביטוח חובה על פי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970 אצל הנתבעת 4. ביום 12.9.02 עסק התובע בהחלפת תורן המלגזה בחצר מעבידתו. במהלך עבודתו זו נגרמו לו פגיעות גוף. הצדדים חלוקים בשאלת היות האירוע תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק. בהתאם לכך פוצל הדיון ונשמעו ראיות בשאלה זו. נשמעה עדות התובע וכן עדותו של מנהל השירות של הנתבעת 1, מר יעקב הימלפרב

העובדות - תאונת עבודה תיקון מלגזה
בהתאם לגרסתו של התובע בתצהירו וחקירתו - לצורך החלפת התורן ושחרורו מגוף המלגזה היה עליו להרימו. התורן מורכב ממספר מתלים משולבים, כפי שנראה בתמונות שהוצגו. לאחר הרמת מתלי התורן מתאפשרת גישה לחלק התחתון של המלגזה, לברגים ולצינור ההידראולי הראשי, אותם יש לשחרר. התובע הפעיל המצבר, הפעיל את המערכת ההידראולית באמצעות הידית המתאימה, הרים מתלי התורן לגובה באמצעות המערכת ההידראולית ושחרר את הצינור ההידראולי הראשי. בשלב זה, בו היה אמור להמשיך בפירוק הברגים, החלו לפתע מתלי התורן לרדת וידו של התובע נמחצה תחתם. מתלי התורן, שהוחזקו בגובה על ידי המערכת ההידראולית, ירדו עקב שינוי לחצי השמן במערכת ההידראולית לאחר פתיחת הצינור הראשי של המערכת. התובע הודה כי הוא היה אמור לאבטח את מתלי התורן בגובה על ידי חיבורם ברצועות לעגורן שהיה במקום, זאת טרם שחרור צינור המערכת ההידראולית וכי פעולה זו הייתה מונעת את התאונה, אך לא עשה זאת

מר הימלפרב ציין בתצהירו כי התובע פעל בניגוד לכללי העבודה וברשלנות והחליט לפרק את הצינור ההידראולי מבלי לאבטח את התורן. כמו כן ציין כי לצורך החלפת התורן לא היה כלל צורך להפעיל את המערכת ההידראולית אלא להטות את התורן כולו כלפי חוץ. הוא הוסיף וציין כי בעת האירוע המלגזה לא הייתה מונעת. אין חולק כי מר הימלפרב לא היה עד לארוע והתובע היה לבדו במקום בעת הארוע. בחקירתו הסכים מר הימלפרב כי תאור הארוע על ידי התובע אפשרי מבחינה טכנית אם כי אינו עומד בכללי הבטיחות

לאחר בחינת עדויות הצדדים אני מקבלת במלואה את עדות התובע לגבי נסיבות האירוע. התובע העיד בצורה אמינה וברורה, אף לא ניסה להסתיר את רשלנותו לגבי אי אבטחת התורן, והסביר באופן ברור וכן כיצד ארע האירוע. הוא היה לבדו במקום, כך שעדותו של מר הימלפרב לכל היותר יכולה להתייחס להוראות העבודה, כללי הבטיחות ושיטת העבודה הרצויה אך לא לעובדות הארוע עצמו. איני סבורה כי לתובע אינטרס בתיאור האירוע בצורה זו או אחרת ואני מקבלת גרסתו כמהימנה

בהתאם לכך, אני קובעת כי התובע נפגע על ידי מתלי תורן המלגזה במהלך עבודתו להחלפת תורן המלגזה בחצר המעביד. לצורך הרמת התורן הופעלה המערכת ההידראולית של המלגזה והתורן הוחזק בגובה בזכות מערכת זו. בעת שהתובע שחרר הצינור הראשי של המערכת ההידראולית נפלו מתלי התורן על ידו של התובע עקב שינוי לחצי השמן במערכת ההידראולית. זו הסיבה הישירה לנפילת התורן. אם היה התורן מאובטח בגובה על ידי קשירתו לעגורן ניתן היה למנוע את האירוע

מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני - טענות הצדדים
הצדדים אינם חלוקים באשר לאי התקיימות ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" על פי סעיף 1 לחוק, לאמור, "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" שהרי בענייננו לא היה שימוש למטרות תחבורה ולא מתקיימת הגדרת "שימוש ברכב מנועי". המחלוקת היא לעניין התקיימות החזקה המרבה השלישית: "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". ב"כ התובע וכן ב"כ הנתבעות 1-2 טוענים כי חזקה זו מתקיימת בענייננו על פי פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה. בהתאם לפסיקה זו, המערכת ההידראולית מהווה חלק מהכח המכני של הרכב

המאורע, כך נטען, נגרם עקב פעילות המערכת ההידראולית וניצול הכח המכני של הרכב לייעודו הבלתי תחבורתי, כנדרש בפסיקה. הרכב לא שינה את ייעודו המקורי בעת האירוע. הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שיצר הכח המכני של המלגזה לייעודה הבלתי תחבורתי. ב"כ הנתבעות 3-4 טוענת שתי טענות עיקריות בתמיכה לכך שהאירוע אינו מהווה "תאונת דרכים" כהגדרת המונח בחוק. האחת, כי הגורם לתאונה אינו הכח המכני של הרכב אלא העדר אבטחת התורן

בטיעון זה מסתמכת ב"כ הנתבעות 3-4 על סעיף 3(ו) לתצהירו של התובע על פיו "התורן ירד לפתע כיוון שכאמור לא היה מאובטח ומחובר כראוי בחלקו העליון לעגורן". השניה, כי תיקון רכב אינו יכול, ככלל, להיכנס לחזקה המרבה השלישית וזאת כי אין מדובר בניצול הכח המכני לייעוד הרכב המקורי הלא תעבורתי. הטענה היא כי ניצול הכח המכני במקרה זה הוא לצורך תיקון הרכב ולא לצורך שימוש באחד מייעודי הרכב המקוריים הלא תעבורתיים. נטען, לפיכך, כי בהתאם להלכת רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט ואח' , פ"ד נ(3) 532 (ולהלן: "הלכת עוזר") – לא תחול החזקה המרבה השלישית. תיקון – כך הטענה, בתמצית, אינו יכול להיחשב, ככלל, שימוש עקב ניצול הכח המכני של רכב, גם אם בפועל היה שימוש בכח המכני לצרכי תיקון

ב"כ הנתבעים 3-4 מתבססת על פס"ד של בית משפט השלום בהרצליה מיום 21.6.00 בת.א. 8935/98 גרינשטיין ואח' נ' קרנית ואח' (צלטנר 7452) אשר אושר בבית המשפט המחוזי בתל- אביב בבר"ע 2411/00 מיום 11.1.01 (צלטנר 8230). באותו המקרה נפגע התובע במסגרת עבודתו לתיקון מנוע מלגזה ואצבעותיו נפגעו מלהבי מאוורר מנוע המלגזה. נקבע כי כיוון שמדובר בפעולת תיקון בעת שהמלגזה עמדה במוסך לצורך תיקונה הרי שאין זו פעולה הכרוכה בניצול הכח המכני של הרכב לאחר מייעודיה המקוריים הלא תעבורתיים, כפי שנדרש על פי הלכת עוזר. נקבע כי לצורך ההרמוניה החקיקתית החזקה המרבה השלישית אינה יכולה לחול מקום בו הכח המכני שנוצל אינו חלק מאותן פעולות הקשורות לייעודה המקורי והלא תעבורתי של המלגזה ומקום בו מדובר בתיקון בלבד

תחולת החזקה המרבה השלישית - דיון והכרעה
הטענה הראשונה של הנתבעות 3-4 היא טענה במישור העובדתי ובמישור הקשר הסיבתי העובדתי, לאמור, האם הארוע נגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב אם לאו. בענייננו – בהתאם לגרסה העובדתית של התובע אותה קיבלתי במלואה, הרי ששחרור צינור המערכת ההידראולית הביא לשינוי לחצים במערכת וגרם לנחיתת מתלי התורן על ידו של התובע. פעילות המערכת ההידראולית היא זו שהייתה הגורם העובדתי הישיר והממשי לאירוע

בע"א 9474/02 אבנר נ' האחים לוינסון בע"מ ואח' , פ"ד נח (1) 337 (להלן: "הלכת לוינסון") נדון מקרה דומה לענייננו. באותו המקרה עמד טרקטורון במוסך כשמנועו כבוי ומצברו מנותק, זרועותיו היו מורמות כלפי מעלה ואליהן הייתה מחוברת כף. מנהל המחסן במוסך בו עמד הטרקטורון הזמין את נכדו לבקרו במקום עבודתו. הסב נגע באחת הידיות של הטרקטורון, כתוצאה מכך השתחררה הכף מהזרועות ונפלה על הנכד. בית המשפט העליון החיל את החזקה המרבה השלישית וקבע כי הארוע ארע עקב ניצול הכח המכני של הרכב. נקבע כי הזזת הידית גרמה לשינוי לחצים במערכת ההידראולית של הטרקטורון ועקב כך השתחררה הכף. נקבע כי מדובר בניצול כח מכני הידראולי, אשר נכלל בחזקה המרבה השלישית. הקשר הסיבתי העובדתי שנקבע - הזזת הידית גרמה לשינוי לחצים במערכת ההידראולית ולהטיית הכף

ובענייננו – שחרור הצינור גרם לשינוי לחצים במערכת ההידראולית ולנפילת מתלי התורן. זוהי הסיבה העובדתית לארוע והקשר הסיבתי העובדתי בין ניצול הכח המכני (הידראולי, בענייננו), ובין הארוע – מתקיים. העובדה כי ניתן היה למנוע את הארוע על ידי נקיטת אמצעי בטיחות אלו או אחרים – אינה משנה את הסיבה העובדתית ואת הקשר הסיבתי. ניתן לומר כי תאונות דרכים רבות ניתנות למניעה על ידי נקיטת אמצעי בטיחות שונים אך שאלה זו אינה רלוונטית לשאלת בחינת הגורם לארוע. לא ניתן להיתלות בדברי התובע בתצהירו כי אי קשירת התורן הביאה לארוע. התובע הסביר בברור את מהלך הארועים. את ההתבטאות בתצהירו יש להבין בדיוק כפי שהסביר – ניתן היה למנוע את הארוע אך הגורם הישיר והממשי לאירוע הוא פעולת המערכת ההידראולית, לאמור, הכח המכני של הרכב. הפניית ב"כ הנתבעות 3-4 לת.א. (נצ') 1352/02 שפיק עבד נ' כלל חברה לביטוח אינה יכולה ללמדנו דבר- באותו המקרה, כפי שקבע בית המשפט, מה שגרם לחוסר שווי משקל של הרכב - מחרשה באותו עניין - והטייתו הייתה פעולת הסרת פין מזרוע המחרשה ולא שימוש בכח המכני של הרכב. בענייננו - כאמור - הכח המכני הוא שגרם לנחיתת מתלי התורן

טענתה הראשונה, אם כן, של ב"כ הנתבעות 3-4 , נדחית. ולטענה השניה. טענה זו עוסקת למעשה בקשר הסיבתי המשפטי – האם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון אשר ניצול הכח המכני של הרכב יוצר. הלכת עוזר אכן קבעה את התנאים לתחולת החזקה המרבה השלישית והיא ההלכה המנחה בעניין זה. בהלכה זו נקבעו מספר כללים. החשובים לענייננו יפורטו להלן (וראה גם י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מהדורה שלישית, תשס"ה, עמ' 109 – 118). ראשית, נקבע כי מקום בו מתקיימים יסודות החזקות המרבות אין עוד לשוב ולבדוק את יסודות הגדרת ה"שימוש ברכב מנועי" וחריגיה. כך, מקום בו נפגע עובד עקב הרמת מנוף שהורם על ידי ניצול הכח המכני של הרכב, אין עוד חשיבות לשאלת היות הפעולה גם פריקה וטעינה אשר ככלל מוחרגת מהגדרת "שימוש ברכב מנועי". ולעניינו - מקום בו מתקיימים יסודות החזקה המרבה השלישית – אין עוד לבדוק את התקיימות יסודות ה"שימוש ברכב מנועי" (שם, עמ' 556). שנית, קבעה הלכת עוזר, כי החזקה המרבה השלישית עוסקת בכלי רכב דו תכליתי או רב תכליתי, כאשר אחת התכליות שלו היא תכלית תעבורתית, ואילו ניצול הכח המכני ארע במסגרת התכלית שאינה תעבורתית, והכל כאשר מדובר בייעוד מקורי וכל עוד לא חדל הרכב מלהיות בעל יעוד תעבורתי

ושלישית, בהלכת עוזר נקבע כי במסגרת החזקה המרבה הוחזר, למעשה, המבחן ה"ייעודי" או הגישה ה"ייעודית" לבחינת היות האירוע תאונת דרכים, לצד ה"מבחן התעבורתי" הקבוע בהגדרה הבסיסית. מקום בו ההגדרה הבסיסית אינה חלה המבחן הרלוונטי הוא המבחן הייעודי ולא המבחן התעבורתי: "בצד המבחן התעבורתי עדיין ממשיך לעמוד בעינו, בעניינים מסויימים - ובעיקר בחזקה החלוטה שלפיה יראו כתאונת דרכים "מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב" – המבחן הייעודי" (שם, עמ' 553). המבחן הייעודי הוא, למעשה, המבחן שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון טרם תיקון מס' 8 לחוק ועיקרו נקבע בעניין ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב (2) 844 (ולהלן: "הלכת שולמן"). המבחן הייעודי קובע כי כל סיכון שנגרם במהלך השימוש ברכב במסגרת ייעודו נכלל בתחומי חוק הפיצויים

על רקע זה נקבע כי "שימוש" ברכב, לעניין החוק, עשוי להיות שימוש עיקרי, כלומר ביצוע ייעודו או ייעודיו הרגילים והטבעיים של הרכב וגם שימוש לוואי, כלומר כל אותן פעולות אינצידנטליות, הבאות לסייע ולהבטיח פעולה הקשורה לשימוש העיקרי. כך, למשל, בהתאם למבחן הייעודי, כניסה לרכב ויציאה ממנו הם "שימוש" לוואי ברכב; טעינה ופריקה הם "שימוש" לוואי ברכב; טיפול ברכב – כגון פעולת סיכה, רחיצה ומילוי מים – הוא "שימוש" לוואי ברכב וכן - תיקון רכב – בין בדרך ובין במוסך – הוא "שימוש" לוואי ברכב ( שם, עמ' 544). עוד לעניין מבחן הייעוד והיותו כולל גם פעולות לוואי של תיקון רכב במוסך ראה גם רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

הלכת עוזר קבעה, אם כן, כי המבחן הרלוונטי לבחינת החזקה המרבה השלישית הוא מבחן הייעוד, כפי שנקבע בפסיקה לפני תיקון מס' 8 לחוק. החלת מבחן הייעוד בהקשר זה מעלה כי השימוש הרלוונטי יהא כל שימוש שנועד לסייע בהגשמת ייעוד מייעודי הרכב המקוריים הלא תעבורתיים, כאשר עוסקים ברכב רב תכליתי, הן שימוש עיקרי והן שימוש נלווה. בהתאם לכך, כל טיפול ותיקון רכב לצורך השימוש הלא תעבורתי, גם במוסך וגם במסגרת העבודה, הוא שימוש לוואי ברכב, שהרי הוא נועד לסייע לרכב להמשיך ולמלא ייעודו הלא תעבורתי. אין להכניס לתנאי החזקה את הגדרות וחריגי ה"שימוש ברכב מנועי" הנובעים מהמבחן התעבורתי

בעקבות הלכת עוזר קבע בית המשפט העליון בהלכת לוינסון, אשר דנה, כאמור, במקרה דומה לזה שעומד בפנינו, דברים אלו:"נשארה השאלה אם התאונה ארעה במסגרת הייעוד המקורי, הלא תעבורתי, של הרכב. מובן שבעת קרות התאונה לא שימש הרכב בפועל כלי עבודה, עם זאת המבחן הרלוונטי לענייננו הינו המבחן היעודי, כפי שנקבע בפסק הדין בעניין ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ ... אמנם, פסק דין זה ניתן כפסק דין מנחה בעידן שלפני תיקון מס' 8, ובין השאר תיקון מס' 8 בא על מנת לצמצם את תחולת הלכותיו, אולם כאמור, עם הכנסת החזקה המרבה בדבר ניצול הכח המכני לחוק הוכנס גם ב"דלת האחורית" המבחן הייעודי, שהיה המבחן המנחה עד לתיקון...על פי המבחן הייעודי שנקבע בהלכת שולמן...תיקון רכב במוסך הוא שימוש נלווה, הקשור לייעודו הרגיל והטבעי של הרכב. במסגרת ייעודו ככלי עבודה הרי ששהייתו של הטרקטורון במוסך לצרכי תיקון והחלפת חלקי חילוף הינה בגדר שימוש נלווה, וניתן לראותה ככלולה בו....נפילת הכף מהזרועות נמצאת במסגרת מתחם הסיכון שיוצר ניצול הכח המכני של טרקטורון שנמצא בהליכי תיקון במוסך, הליכים שהם שימוש נלווה לייעודו המקורי...אם הנגיעה הידית בעת שהמשבת מורד הייתה מתבצעת במסגרת פעולת התיקון עצמה, הרי שאז היינו רואים בה כנכנסת למתחם הסיכון. מצבו של הטרקטורון בעת שהייתו במוסך הוא שיצר את הסיכון

ומה בענייננו? התאונה ארעה בעת תיקון תורן המלגזה, עקב ניצול הכח המכני של הרכב. הרכב הוא רב תכליתי - בנוסף לייעוד התעבורתי, הוא משמש גם להנפת, הורדת ועירום מטענים (ראה רע"א 613/95 קרנית נ' נחום, פ"ד נא (4) 659). התיקון נעשה על מנת לשרת ולהגשים את אחד מייעודיו המקוריים הבלתי תעבורתיים של הרכב - הנפת והורדת משאות. בהתאם למבחן הייעודי הרי שפעולת תיקון תורן המלגזה מהווה חלק מהשימוש הנלווה במלגזה ובמסגרת מתחם הסיכון שנוצר עקב ניצול הכח המכני של הרכב בייעוד הלא – תעבורתי של הרכב. מסקנה זו נובעת מהלכת עוזר ומההלכות של בית המשפט העליון בעקבותיה, ובמיוחד הלכת לוינסון

ב"כ הנתבעות 3-4 טוענת, כאמור, כי ניצול הכח המכני של הרכב לצורך תיקון רכב במסגרת העבודה אינו יכול לעולם להוות שימוש במסגרת הייעוד הלא תעבורתי של הרכב ובטענה זו היא מבקשת, למעשה, להכניס את המבחן התעבורתי וחריגי המונח "שימוש" על פי המבחן התעבורתי. דין טענה זו להידחות. הלכת עוזר ובעקבותיה הלכת לוינסון קבעו באופן מפורש כי המבחן הרלוונטי לעניין החזקה המרבה השלישית אינו המבחן התעבורתי אלא המבחן הייעודי, כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון עוד לפני תיקון מס' 8 לחוק. כמו כן, אין לפנות ואין להידרש להגדרת "שימוש ברכב מנועי" הקבועה בחוק. בהתאם למבחן הייעודי כל פעולה נלווית אשר דרושה לצורך קיום ייעודו הלא תעבורתי של הרכב, לרבות תיקון שנועד לקיום ייעוד זה, תוכר במסגרת מתחם הסיכון של ניצול הכח המכני של הרכב לייעודו הלא תעבורתי ובהתאם לכך תוכר כתאונת דרכים

יש להעיר, כי בית המשפט העליון בהלכת לוינסון יצא מנקודת הנחה כי דווקא אם היה מדובר בתאונה במהלך תיקון הרכב ובמסגרת העבודה, אין חולק כי הייתה נכללת בחזקה המרבה השלישית. השאלה התעוררה מקום בו לא הייתה פעולת תיקון בעת האירוע אלא שהרכב רק עמד במקום לצורך תיקונו. גם בנסיבות אלו, בהן הרכב רק עמד לצורך תיקון, קבע בית המשפט כי עצם שהיית הרכב במוסך לצורך תיקונו יצרה את הסיכון הכלול במתחם הסיכון, וכוונת הסב בעת הזזת הידית והעובדה שלא עסק בתיקון בפועל אינה משפיעה על גבולות מתחם הסיכון. (שם, עמ' 356). הדברים הם בבחינת קל וחומר בענייננו

ב"כ הנתבעות 3-4 מפנה להחלטות שניתנו בת"א (הרצליה) 8935/98 ובר"ע (ת"א) 2411/00 בעניין גרינשטיין ואח' נ' קרנית. יש לציין כי החלטות אלו מאוזכרות גם בספרו של אנגלרד (עמ' 111 הערת שוליים 278 ) וכן בע"א 7006/97 ברקן נ' עזבון המנוח חאג' מוסא ז"ל , פ"ד נו(1) 776, 784, בת"א (ת"א) 65930/01 חורי נ' משאבות בטון בע"מ, פ"ד שלום תשס"ג (3) 35, 46 ובת"א (נצ') 9139/97 תיסיר מוחמד נ' אחים אלקלעי בע"מ (13.8.02). בהחלטות האמורות שאזכרו את החלטות בית משפט השלום והמחוזי בעניין גרינשטיין צויין עוד כי בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בתיק זה נדחתה במסגרת רע"א 1056/01 אך החלטה זו לא אותרה על ידי במאגרי המידע וגם לא הומצאה על ידי ב"כ הנתבעות 3-4. בנסיבות אלו קשה לדעת מה פסק בית המשפט העליון בעניין גרינשטיין ואם ההחלטות אושרו לגופו של עניין, על הנמקותיהן

לעניין ההחלטות בעניין גרינשטיין יש לציין דברים אלו. ראשית, ההחלטות ניתנו ביוני 2000 וינואר 2001, לפני הלכת לוינסון, שניתנה באוקטובר 2003. הלכת לוינסון היא ההלכה המחייבת כיום של בית המשפט העליון והיא ניתנה, כאמור, בנסיבות דומות לנסיבות העומדות בפנינו. שנית. בעניין גרינשטיין הפגיעה ארעה בעת שהעובד עסק בתיקון מנוע המלגזה, דהיינו, לצורך תיקון שישרת את הייעוד התעבורתי של המלגזה. בענייננו - התיקון נדרש לצורך השימוש בייעוד המקורי הלא תעבורתי. בהתאם להלכת עוזר - תיקון לצורך השימוש התעבורתי אינו נכלל במסגרת החזקה המרבה השלישית ובהתאם לכך יש להבין את ההחלטות שניתנו בעניין גרינשטיין. גם אם נכללות בעניין גרינשטיין התבטאויות שונות המתייחסות לפעולות תיקון, הנדרשות לצורך הייעוד הלא תעבורתי של רכב - מדובר באמרות שיש לראותן כאמרות אגב בלבד, שהרי הנושא לא היה טעון הכרעה באותו עניין, בו התיקון נעשה לצורך הייעוד התעבורתי

תאונת עבודה תיקון מלגזה - סיכום
ולסיכום נקודה זו - ניצול הכח המכני של רכב, בהתאם למבחן הייעוד, כולל גם פעולות של תיקון הרכב לצורך הגשמת ייעודו המקורי הלא תעבורתי. בהתאם לכך מתקיימים בענייננו כל תנאי החזקה המרבה השלישית. מכאן – הארוע נשוא התובענה הוא תאונת דרכים כמשמעות המונח בחוק



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נפילה ממלגזה

  2. התהפכות מלגזה

  3. בעלות על מלגזה

  4. מחיצת רגל עם מלגזה

  5. בעיות גב נהג מלגזה

  6. תאונה לאחר ירידה ממלגזה

  7. מעיכת כף רגל עם מלגזה

  8. תאונת עבודה תיקון מלגזה - תאונת דרכים

  9. תאונת דרכים בזמן תיקון מלגזה

  10. פגיעת מלגזה - תאונת מלגזה - תאונת דרכים

  11. פיצויים על תאונת עבודה עם מלגזה

  12. הכרה בתאונה עם מלגזה כתאונת דרכים

  13. שלילה על סוג מסוים של רכב - מלגזה, משאית וכו'

  14. נפילה בגלל איבוד את שיווי המשקל בניסיון לרדת מהמלגזה

  15. רגל נמחצה בין קיר הבטון של המפעל למלגזה ונפגעה בצורה קשה

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון