האם תאונת עבודה עם מלגזה נחשבת "תאונת דרכים" ? האם אדם שנפגע בתאונת מלגזה יכול לקבל פיצויים מחברת הביטוח של המלגזה ? ##האם מלגזה נחשבת "רכב מנועי" ? ## ##(א)## בת"א (שלום-ת"א) 76538/92, למעי נ. "הפניקס" חברה לביטוח בע"מ, נפסק: מלגזה היא "כלי רכב מנועי" מן הטעמים הבאים: המבחן להיות כלי-עבודה ניידים "כלי רכב" דורש שלושה יסודות: ##(1)## יסוד מכני – שלפיו הכלי מונע באמצעות כוח חשמלי ולא באמצעות גוף האדם, ומלגזה אינה מונעת באופן ידני, כך שיסוד זה מתקיים בה. ##(2)## יסוד מקומי – דהיינו, הרכב נע על פני הקרקע ומלגזה נעה על הקרקע. ##(3) ## כשירות לנוע בכביש – אין נפקע מינה שיעודו העיקרי של כלי-עבודה אינו לתחבורה, ובלבד שהוא יכול לנוע בכביש, וזאת כפי שנפסק ב-ע"א 149/89. זאת ועוד. הקריטריון לבחינת הכשירות לנוע בכביש היא כשירות פיזית ולא חוקית. המבחן הוא יכולת הניידות של הכלי, לפיכך, אף שמלגזה אינה רכב "כשיר" לפי תקנה 180 (א) לתקנות התעבורה, שכן מהירותה נמוכה מ – 40 קמ"ש, הדבר אינו מונע את היכולת לנוע ממקום למקום וליצור סיכון תחבורתי. ב-רע"א 3534/97 נפסק שהכשירות לנוע בכביש היא כשירות נורמטיבית ולא פיסית. ##(ב)## ר"ע 5984/97, "סנפרוסט" בע"מ ו-"כלל" חברה לביטוח בע"מ נ. משה פרס (החלטת כב' השופט ת' אור מה- 15.12.97): נפסק כי על-פי החלטת עופר נחום ר"ע 613/95, הנ"ל מלגזה שהיא בעלת כושר נסיעה של 2.5 טון לערך, היכולה לפתח מהירות של 25-20 קמ"ש ועיקר ייעודה הוא העברת מטען ממקום אחד למשנהו – עונה על התנאי שברישא בהגדרת "רכב מנועי" שבחוק הפלת"ד, גם אם בדרך-כלל העברת המטענים אינה למרחקים גדולים. ## (ג)## רע"א (עליון) 613/95, "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד עופר נחום (פסק-דינו של כב' השופט אור בהרכב שבעה שופטים מה- 25.9.97): בדחותו את הערעור, פסק בית-המשפט: 1. על-מנת לבדוק אם המלגזה הנדונה היא רכב במובן החוק, יש לנקוט תהליך פרשני דו-שלבי: בשלב הראשון יש לבחון אם היא נופלת למסגרת ההגדרה הבסיסית של "רכב מנועי". אם התשובה תהיה חיובית, יבוא התהליך הפרשני אל קיצו. אם התשובה תהיה שלילית, יש להמשיך לשלב הפרשני השני, בו יש לבחון אם המלגזה נופלת בגדרם של "מצבי הריבוי" ומצב הריבוי הרלוונטי לענייננו הוא "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש". 2. אין ספק כי מתקיימים לעניין המלגזה שלושת המרכיבים הראשונים הנכללים בהגדרת רכב, דהיינו: א. המלגזה היא "רכב"; ב. היא נעה בכוח מיכני; ג. תנועתה היא על פני הקרקע. 3. השאלה היא, לפיכך, רק לגבי המרכיב הרביעי – והוא "עיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". 4. בביטוי זה מגולמות שתי דרישות נפרדות ומצטברות. הדרישה הראשונה היא שלפחות אחד מייעודיו של הרכב יהיה לשמש לתחבורה יבשתית. הדרישה השניה היא שייעוד תחבורתי זה יהיה "עיקר יעודו" של הרכב. 5. הייעוד אינו תלוי בנסיבות בהן הופעל הכלי בעת התאונה, אלא בטיבו, דהיינו, למה נועד לשמש בדרך-כלל. לפיכך, מלגזה לה מלגז להרמת מטענים אשר בעת התאונה נעשה בה שימוש לא תחבורתי, תענה גם היא על התנאי של "תחבורה יבשתית" כל עוד היא נועדה מלכתחילה לשמש למטרה זו, דהיינו, להעביר אנשים או מטענים ממקום גיאוגרפי אחד למשנהו. 6. אשר למלגזה הנדונה, הגם שפעולתה כוללת הנפה של מטענים והורדתם באמצעות מלגז, הרי שהיא נעה אופקית, וזה המצב ברוב זמן פעולתה, היא מסוגלת ומיועדת להוביל מטענים למרחקים ניכרים, היא נעה על גלגלים, המבנה שלה דומה לזה של רכב רגיל, ואף תאונות רבות בהן מעורבות מלגזות מסוג זה, קורות חוסר יציבות בעת נסיעה, עקב עומס מטען, כך שהסיכון התעבורתי הוא הדומיננטי בפעולתן. 7. ואולם בכל מקרה ומקרה יש לבחון בנפרד אם המלגזה בה מדובר על-פי טיבה וסוגה אוצרת בחובה סיכון תחבורתי דומיננטי. 8. לגבי מלגזות שאינן בעלות תכונה זו, יש לבדוק אם הן "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש". דעת כי כב' השופט אור, באוביטר, נוטה לכך שהכשירות בה דן מצב ריבוי זה היא כשירות נורמטיבית (משפטית). ##(ד)## ברע"א 613/95 נפסק שמלגזה הינה רכב וב-ע"א 5757/97 - זיאד חמאדה, נפסק שמבטח שביטח כלי שאינו רכב חייב לשלם פיצויים על תאונות דרכים לנפגע לפי העקרונות הקבועים בחוק הפלת"ד. ##(ה)## ת"א (שלום-חי') 16149/93, אלון משה נ. "הראל משמר" חברה לביטוח בע"מ (החלטת כב' השופטת חופרי וינוגרדוב מה- 1.12.94): נפסק: מלגזה הינה מכונה ניידת גם אם היא חסרת כשירות משפטית לנוע בכביש שכן הכשירות בה מדובר בהגדרת רכב מנועי היא כשירות במובן של מסוגלות פיזית ומעשית לנוע בכביש בכוח מיכני עצמאי. עצם הכשירות לנוע בכביש, המקימה חזקה בדבר תנועה ולו מוגבלת בכביש יוצרת סיכון תחבורתי, סיכון אותו ביקש המחוקק לכסות בגדר הריבוי שבהגדרה. ##(ו)## ת"א (ב"ש) 5/93, אלטיט נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (החלטת כב' השופט א' ריבלין מה- 11.1.94): מלגזה אינה רכב מנועי על-פי סעיף 1 לחוק הפיצויים, שכן יעודה הוא עבודות עזר והייעוד התחבורתי שלה טפל. המלגזה במקרה הנדון גם איננה מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש, על-פי ההגדרה שבסעיף 1. מדובר ב"כשירות משפטית" הנקבעת על-פי דיני התעבורה. מלגזה שהנעתה או הפעלתה בכוח מנועי מנויה ברשימת הציוד הקבוע בתקנת רישום הנדסי, ועל-כן יש לגביה חובת רישוי של ציוד הנדסי ואין חובת רישוי לפי פקודת התעבורה. על-פי תקנה 280 לתקנות התעבורה, כפי שהיתה בתוקף בעת התאונה (8.8.85), מכונה ניידת אשר מהירות נסיעתה אינה עולה על 40 קמ"ש, לא היתה כשירה לנוע בכביש, אלא אם ניתן לה "היתר שימוש". ההיתר מציין כי הרכב יובל למקום העבודה וממנו על-גבי רכב מסחרי, למעט בשני מקרים: א. המכונה הניידת נעה בדרך תוך כדי ביצוע עבודה. ב. המכונה הניידת נעה בשטחים סגורים ומוגדרים. לפיכך, בפועל, איבדו כל המכונות הניידות האיטיות את כשירותן המשפטית לנוע בכביש. התובע במקרה הנדון לא הוכיח קיומו של היתר חריג, אך אפילו היה מצביע על היתר כזה, לא היה בכך כדי לשנות מהתוצאה, וזאת משום שאין המלגזה ככלל כשירת תנועה בכבישים. באוביטר: אף שהדין השתנה לאחר התאונה, ספק אם התוצאה לגבי מכונה ניידת שונה. הצורך ב"היתר תנועה" למכונות ניידות נגרע, אולם הוספה תקנה האוסרת שימוש במכונה ניידת שמהירותה עד 30 קמ"ש בדרך, אלא לשם חצייתה וכאשר הנסיעה היא לביצוע העבודה של המכונה הניידת. נראה, לפיכך, כי גם היום סבור המחוקק כי ככלל אין המכונה הנייידת האיטית כשירה לנוע בכבישים. ב-רע"א 3534/97 נפסק שכשירות לנוע בכביש היא כשירות נורמטיבית ולא פיסית. ##נפילה ממשטח עץ שהונח על מלגזה כתאונת דרכים:## ת"א (נצ') 663/90, יפרח נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' (פסק-דינו של כב' השופט גינת מה- 26.4.95): התובע, שעמד על משטח עץ שהונח על מלגזה ואשר הורם כדי לבצע תיקונים התחשמל, נפל ונחבל. מבטחת המלגזה טענה כי המלגזה אינה רכב ועל-כן אין עליה חבות לפיצוי התובע אף שהוציאה תעודת ביטוח לרכב. בקבלו את הטענה פסק בית-המשפט: א. בעצם הוצאת תעודת ביטוח אין משום הודאה מטעם המבטחת כי המלגזה הינה רכב. ההודאה במקרה הנדון אינה בעובדה כי אם במצב משפטי וספק אם מוכרת בדין הודאה במצב משפטי או הודאה בפרשנות החוק, שהרי הודאה שכזאת איננה אלא חוות-דעתו של המודה בשאלה המשפטית שבה נדרש בית-המשפט לפסוק ולכן אין לייחס להודאה כזאת ערך ראייתי. ב. אין מדובר במקרה זה במניעות שכן לא הוכח שהבעלים הסתמכו על תעודת ביטוח ובעקבות האמור בה שינו את מצבם לרעה. אך גם אם היתה הסתמכות על המצב שייצרה המבטחת לא נגרם בכך כל נזק שכן אם יקבע שהמלגזה אינה רכב הרי שהחריג בפוליסת חבות מעבידים לא יחול והתובע יפוצה במסגרת פוליסה זו. ג. המניעות הנטענת היא מניעות מחמת מצב שבדין ואין לקבל טענה זו שכן מניעות כזו תעביר את השאלה האם המלגזה היא "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק, מכתלי בית-המשפט שאמור להכריע בה, אל חדרו של סוכן הביטוח אשר בהנפיקו תעודת ביטוח יקבע למעשה את הדין החל על אותו רכב. ד. המלגזה אינה נכללת ברישא של הגדרת "רכב מנועי" שכן לא די בכך שאחד מיעודיה הוא תחבורתי, אלא עיקר יעודה צריך להיות כזה ואילו עיקר יעודה של המלגזה הוא עבודות העזר. ה. הכשירות הנדרשת ממכונה ניידת כדי שתיחשב כרכב מנועי היא כשירות משפטית ולא פיזית. במקרה הנוכחי מהירות נסיעתה של המלגזה פחותה מ- 30 קמ"ש, והיא אסורה לנסיעה על הכביש לפי תקנות התעבורה ולכן אינה רכב. באוביטר: שימוש במלגזה כסולם אינו חורג מהיעוד הרגיל של מלגזה שהיא הרמת משאית או בני אדם. ##תאונה עם מלגזה בלי ביטוח חובה:## ת"א (ב"ש) 218/92, דהן נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' (פסק-דינו של כב' סגן הנשיא א' ריבלין מה- 13.5.98): ביום המקרה העמיסו התובע ונהג המלגזה צינורות. המלגזה היתה בבעלות של נתבע נוסף. הם ביקשו להוביל את הצינורות על-גבי המלגזה מקצה המחסן אל קצהו האחר. הצינורות הונחו זה על-גבי זה בלא שנקשרו. במהלך הנסיעה נפלו הצינורות על התובע, הטיחו את גופו לקרקע והוא נחבל בראשו, בגבו וברגליו. השימוש במלגזה לא היה מבוטח, ומכאן התביעה נגד "קרנית". טענת "קרנית" היתה שהמלגזה אינה "רכב" במובן חוק הפלת"ד, שכן עיקר יעודה אינו לשמש לתחבורה יבשתית. בית-המשפט דחה טענה זו בקובעו כי המלגזה מסוגלת היתה לא רק להרים ולהוריד מטענים. היא ניחנה גם ביכולת לנוע ממקום למקום. היא מיועדת לשמש לתחבורה, והתחבורה היא תחבורה יבשתית, שכן המלגזה נועדה לפעול בין מקומות גיאוגרפיים שונים. המלגזה במקרה דנן נועדה לא רק על-פי טבעה לשמש כתחבורה יבשתית, גם השימוש שנעשה בה בפועל, בעת התאונה, היה שימוש של תחבורה יבשתית. היא נסעה מתוך מטרה להעביר מטען מקצה אחד של המחסן לקצה האחר. ##נפילה ממלגזה:## ת"א (ת"א) 224/92, צור נגד "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' (החלטת כב' השופטת הניה שטיין מה- 10.11.97): התובע נפל ממרומי תורן מלגזה. מדובר במלגזה המופעלת בכוח חשמלי, מצויידת במלגז המאפשר לה להרים ולהוריד מטענים בציר תנועה אנכי וכן היא מצויידת ב – 4 גלגלים המאפשרים לה לנוע באופן אופקי ממקום למקום במהירות מירבית של 15 קמ"ש. יכולת זו הוקנתה לה כדי לאפשר לה להוביל מטענים ומכאן שהיא מיועדת לתחבורה ואולם בית-המשפט קיבל את טענת הקרן כי המלגזה אינה רכב מנועי, שכן היא אינה מיועדת לתחבורה יבשתית ופסק: כפי שנפסק על-ידי בית-המשפט העליון ב-ע"א 5847/96 חברה ישראלית לקירור ואספקה וב-רע"א 613/95, "קרנית" נגד עופר נחום, למושג תחבורה יבשתית, על רקע התכלית התעבורתית שהוא נועד להגשים, יש היבט גיאוגרפי שעניינו העברת אנשים או מטען ממקום גיאוגרפי אחד למקום גיאוגרפי שני. אין לדבר על "תחבורה יבשתית" ועל סיכון תעבורתי בגדריו של מקום גיאוגרפי אחד. בענייננו לא נטען ולא הוכח כי למלגזה יש אישור של קצין משטרה לנוע בכביש. כיוון שכך לא הוכח כי מלגזה זו מיועדת על-פי טיבה לפעול במקומות גיאוגרפיים שונים ולכן היא לא עונה על ההגדרה הבסיסית של רכב מנועי. כמו-כן, אין מדובר במכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש שכן אף אחד מהצדדים לא טען כי מבחן הכשירות הנורמטיבים אינו המבחן הנכון ומכאן כי מקובלת עליהם נטייתם של השופטים בבית-המשפט העליון, שהצטרפו לנטייתו של השופט אור בפרשת "קרנית" נגד עופר נחום, לראות בכשירות בה דן מצב הרבוי בו אנו עוסקים ככשירות נורמטיבית, ומשלא הוכח כי מבחינה נורמטיבית כשירה המלגזה הנדונה לנוע בכוח מיכני בכביש לא הוכח כי היא מכונה ניידת במובן החוק. ב-רע"א 613/95 נפסק כי מלגזה הינה רכב מנועי במסגרת "ההגדרה הבסיסית". ##מעיכת רגל של עובד בין מלגזה לקיר כתאונת דרכים:## ת"א (ת"א) 1492/92, נחום נ. "קרנית" קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ואח' (החלטת כב' השופטת ה' שטיין מה- 29.12.94): רגלו של התובע נמעכה בין תורן מלגזה מורם בה ישב לבין קיר בעת שהתורן הוזז לצורך העמסת סחורה על משאית. בית-המשפט דחה טענת "קרנית" כי אין מדובר ברכב ובתאונת דרכים, ופסק: כאשר תאונה קורת עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב "אין נזקקים לבחינת השימוש ברכב המנועי, אם התאונה ארעה בזמן נסיעתו או בעמידתו או במהלך פריקה או טעינה". ראו גם רע"א 613/95 שם אושרה ההחלטה מנימוקים שונים. ##תאונה עם מלגזה בזמן שהמנוע פעל:## בת"א (שלום-עכו) 3640/95, דבאח נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח', התובע עבד כברזלן וכנהג מלגזה. ביום המקרה נתבקש לסדר ולהפריד מוטות ברזל שהיו מעורבבים, על-מנת שייקל בהמשך להעבירם למכונות הריתוך במפעל. הוא הרים עם מלגזה את מוטות הברזל שנתפסו, ותוך כדי כך נפגע ממוט שנפל על רגלו. הוסכם בין הצדדים שהמלגזה היא "רכב" כהגדרתו בחוק הפלת"ד. התאונה ארעה לאחר שהתובע הרים בעזרת המלגזה קצה אחד של המוטות לגובה של כחצי מטר, ירד מהמלגזה כדי לשים קרש מתחת למוטות, ניסה לשחרר מוט ברזל שנתקע, ואז השתחרר המוט ונפל על רגלו. מנוע המלגזה פעל בעת שירד ממנה. התובע לא תיקן את המלגזה ולא טיפל בה, וממילא אין תחולה לחלופה זו. נסיונו של התובע לשחרר את המוטות לא נועד לאפשר את המשך נסיעתה הבטוחה של המלגזה ואין לראותו כטיפול דרך שנועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי. אם היה התובע נפגע ממוטות הברזל תוך כדי הנפתם או הורדתם על-ידי המלגזה, היה מקום לראות את הנזק כנופל בתחום הסיכון שניצול הכוח המיכני של המלגזה יצר. כאשר התובע ירד מהמלגזה כדי לשחרר את המוטות שהסתברו אחד בשני, נותק הקשר הסיבתי-משפטי. לא הכוח המיכני של המלגזה גרם לתאונה. הכוח המיכני הרים את המוטות. רק לאחר שהסתיימה פעולה זו, ירד התובע מהמלגזה ופנה לשחרר את המוטות. אז ארעה התאונה. "עקב" ניצול הכוח המיכני צריך להתפרש כניצול בפועל של הכוח המיכני של הרכב ולא ניצולו בעבר או מתוך כוונה לנצלו בעתיד הקרוב או הרחוק. לפיכך, נפסק שאין המדובר בתאונת דרכים, והתביעה נדחתה. ##התנגשות עם מלגזה:## ת.א. (מחוזי-חי') 220/96 מריסאת נ. "המגן" חב' לביטוח בע"מ קרנית ואח' (פסק-דינו של כב' השופט י. גריל ניתן ב- 20/6/04): התאונה ארעה כתוצאה מהתנגשות פתאומית של מלגזה שפעלה לשטיפת כלובים המשמשים להעברת עופות, בשורת כלובי עופות שניצבו זה על זה, במקום עבודתו של התובע. עקב ההתנגשות נפל אחד מכלובי המתכת הנ"ל על התובע ופגע בו. השאלה לענייננו הינה, האם המלגזה היא "רכב מנועי" במובן חוק הפלת"ד ? על מנת שהמלגזה במקרה שלפנינו תענה להגדרת "רכב מנועי" עליה לענות על ארבעת היסודות הבאים: א. רכב ב. הנעה בכח מיכני ג. על פני הקרקע ד. עיקר ייעודו של הרכב לשמש לתחבורה יבשתית אין חולק שכל אחת מן המלגזות שהיו במפעל עונה לשלושת היסודות הראשונים שבהגדרת "רכב מנועי", ועל כן נותר רק לדון ביסוד ביסוד הרביעי להגדרה, דהיינו, יש לבחון ולברר האם עיקר ייעודן של מלגזות אלה הינו "לשמש לתחבורה יבשתית". כל המלגזות במפעל נעות באמצעות 4 גלגלים והגה, מהירותן נעה בין 2.5 לבין 24 קמ"ש בהתאם לסוג המלגזה ולכן ברור שהן עונות על שלושת היסודות הראשונים שבהגדרת "רכב מנועי". באשר ליסוד הרביעי "יעודו העיקרי של הרכב לשמש לתחבורה יבשתית" מתברר שמטרתן העיקרית של המלגזות במפעל בכל הקשור לשטיפת הכלובים היתה להוביל את הכלובים הריקים אשר באים מהמשחטה אל מקום שטיפתם, דהיינו, המקום בו עבד התובע, במילים אחרות, עיקר עבודתה של המלגזה הינו להגיע ממקום למקום, במטרה לפרוק או לטעון כלובי ברזל. על כן ובהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון התחבורה היבשתית צריכה להיות הפונקציה העיקרית אם לא הבלעדית של הרכב, רעיון התחבורה הוא הובלת אנשים או מטענים ממקום למקום. על יסוד האמור המסקנה היא כי במקרה דנן מדובר במלגזות אשר עונות על הגדרת "רכב מנועי", התובע נפגע כתוצאה מן השימוש במלגזה, כך שחוק הפלת"ד חל על האירוע שבנדון. במקרה דנן לא זוהה נהג המלגזה שהתנגש בכלובים, אך מאחר וידועה זהותו של בעל המלגזה וקיימת חזקה שהתיר לנהג את השימוש בה וידועה המבטחת שביטחה את כל המלגזות במפעל – עומדת כנגדם עילות תביעה לפי החוק. (העובדה שהנהג אינו ידוע אינה מזכה את הנפגע לתביעה כלפי קרנית, אם עדיין עומדת לו תביעה כל פי המבטחת (ראה סע' 12 (א) לחוק). עפ"י סע' 8 לחוק הפלת"ד עילת התביעה של התובע היא אך רק כנגד בעלי המלגזה והמבטחת ולפיכך אין לתובע עילת תביעה עפ"י פק' הנזיקין. ##האם מלגזה איטית מהווה "רכב מנועי" ?## ת"א (שלום-נצ') 151/92, 2956/92, עזבון גוטניק נ. "קרנית" ואח' (החלטתו של כב' השופט גריל מה- 12.8.93, ראה עמ' 1270). רכב מנועי על-פי חוק הפיצויים הוא כלי המיועד לשאת אדם הנע יחד עימו ויעודו הוא הובלת אנשים או מטענים ממקום למקום. מלגזה היא "רכב מנועי" כזה, שכן היא נושאת עליה את המפעיל אותה והיא יכולה לשמש להובלת חפצים. העובדה כי נסיעתה של המלגזה איטית (במקרה הנדון כ- 20 קמ"ש) אינה מונעת את הכללתה בהגדרה "רכב מנועי" וכן אין צורך שתהיה מכונה ניידת כדי להיכלל כרכב מנועי אם היא עונה על התנאים בהתאם להגדרה הבסיסית של רכב מנועי כנ"ל. ##תאונה בזמן תיקון נזילת שמן ממלגזה:## בת"א (שלום-י-ם) 22728/94, בביאק נ. "כלל" חברה לביטוח בע"מ ואח', התובע עובד בחברת חיפושי נפט, נפגע כאשר סייע לעובד אחר של החברה לתקן נזילת שמן ממלגזה השייכת לחברה. התובע עמד על החלק הקדמי של המלגזה, צמוד לתורן אליו מחובר מלגז המיועד להרים משאיות. לקראת סיום התיקון, תורן מלגזה, שהופעל בכוח מיכני של המנוע, הורד על-ידי העובד האחר, שישב במושב של המלגזה, ומחץ את רגלו של התובע. בית-המשפט הגיע למסקנה כי הארוע הינו "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד: ההגדרה הבסיסית אינה חלה, שכן אין המדובר במאורע שארע עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. אולם החזקה המרבה של "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב" חלה על המקרה. בית-המשפט דחה את הטענה כי מאחר שהפעלת התורן באמצעות המנוע נעשתה לשם תיקון המלגזה ולא לשם הפעלתה לתכליתה, כגון לשם הרמת חפצים, אין לראות בכך ניצול הכוח המיכני של הרכב כהגדרתו בחוק. שכן הגדרת "השימוש" מתייחסת רק להגדרה הבסיסית של תאונת דרכים ולא לחזקות המרבות. המגבלה היחידה בנושא של "שימוש ברוח המיכני" הוא ש"הרכב לא שינה את ייעודו המקורי" ותיקון נזילת שמן אין בה כדי לשנות את ייעודה המקורי של המלגזה. אשר על-כן, "נזק גוף הנגרם במהלך תיקון הרכב, המבוצע באמצעות ניצול הכוח המיכני של הרכב", כאשר לא היה בכך כדי לשנות את ייעודו המקורי של הרכב, הינו תאונת דרכים. ##האם תאונה בזמן תיקון מלגזה נחשבת תאונת דרכים ?## ת"א (שלום-י-ם) 4303/93, אגא נ. "אליהו" חברה לביטוח בע"מ (החלטת כב' השופט פרנקל מה- 31.7.95): 1. התובע, נהג מלגזה, תיקן תקלה בשרשרת על-מנת להמשיך ולנהוג בה. המבטחת טענה כי אין מדובר בשימוש ברכב עקב האפשרות התיאורטית של התובע להזמין מכונאי מקצועי לתקן את השרשרת (התאונה לאחר תיקון מס' 8). בדחותו טענה זו פסק בית-המשפט כי דווקא טענה זו עומדת למבטחת לרועץ, שכן אילו היה מבצע את התיקון מכונאי, היה זה במסגרת עבודתו ולא היה מוכר כתאונת דרכים, ואילו התובע לא עשה זאת במסגרת עבודתו הרגילה, ועל-כן מדובר בתאונת דרכים. 2. מלגזה היא רכב מנועי במובן חוק הפיצויים. ##תאונה בזמן עליה למשאית באמצעות מלגזה:## בת"א (ת"א) 794/93 קאשי נ. "הדר" חב' לביטוח ואח', התובע "הועלה" לעבר משטח משאית באמצעות מלגזה על מנת שיעזור בפרוק או בסיוע לפריקת משטען גלילי נייר. הוא פתח את דלתות המכולה והחל לטפל בפירוק הגלילים, לפני שהצליח ל"שחרר" או לפרק ולו גליל אחד, נשברה או התנפצה קורת עץ שתמכה בגלילים (בתוך המכולה) והגלילים הקדמיים החלו להתדרדר אל מחוץ למכולה כשהם הודפים את גופו של התובע לפניהם. התובע הוטח אל רצפת הבטון או האספלט ונפצע קשות כתוצאה מהנפילה על המשטח הקשה מגובה 2 מ'. נפסק: כי לאחר שהתובע "הועלה" אל המשאית בעזרת שיני המלגה "תם" חלקו של כלי-הרכב במסכת ההתרחשויות או הארוע. התובע נפל או הופל בעת שניסה לפרוק את גלילי הנייר – בנסיבות אלה אין ספק שאין המדובר בנזק גוף שנגרם לתובע "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" ולפיכך נדחתה תביעתו. ## האם תאונה בזמן פריקת מטען ממלגזה נחשבת "תאונת דרכים" ?## ת"א (שלום-עכו) 1647/88, בכר נ. "ציון" חברה לביטוח בע"מ (החלטתו של כב' השופט ברלינר מה- 11.10.89, ראה עמ' 178 (א)). תוך כדי פריקת מקרר ממלגזה וכתוצאה מהמאמץ שהשקיע התובע בהרמתו נפגע התובע בכתף. נדחתה טענת המבטחת כי אין מדובר בתאונת דרכים ונפסק: הפריקה היא חלק טבעי מהשימוש במלגזה. ביצוע פועלת ההרמה והמאמץ שהיה כרוך בכך ושכתוצאה מהם נגרם הנזק "זהו ארוע פתאומי המהווה תאונה להבדיל ממקרים אחרים של הצטברות נזק אט אט". ההחלטה ניתנה לפני התיקון מס' 8 לחוק. ##תאונת מלגזה - נפילה ממשטח עץ:## בת"א (שלום-י-ם) 1091/93, אבו שרק מחמוד נ. "אריה" חברה לביטוח בע"מ, התובע נפל ממשטח עץ שהונח על המלגזה על-מנת לפרק צינורות מסככה. פריקת הצינורות נעשתה בצורה שהנהג מסיע את התובע על-גבי המלגזה. לאחר פירוק כל צינור היה הנהג יורד מהמלגזה ומסייע לתובע לפרוק את הצינור וחוזר חלילה. במהלך הפירוק נפגע התובע מצינור ונפל ממשטח העץ, כל אותה עת וגם באותו רגע המנוע של המלגזה פעל. נפסק: השימוש לא היה למטרות תחבורה, שכן המלגזה שימשה את התובע כסולם, ולא מעבר לכך. התאונה לא ארעה "עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב", שכן מנוע המלגזה לא הפעיל בכוחו דבר שגרם לארוע התאונה. כדי לעסוק בפירוק לא היה התובע זקוק לכוח המיכני של המלגזה. מכל מקום, המלגזה שינתה את יעודה המקורי מהרמת משאית לייעוד של הסעת בני-אדם או כמנוף להרמת בני-אדם. לפיכך, המסקנה היא שהתאונה איננה בגדר תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד. (פסקי הדין לעיל פורסמו בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##האם תאונת עבודה במהלך תיקון מלגזה נחשבת "תאונת דרכים" ? ## להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים מלגזה: ## רקע:## במהלך ביצוע עבודה להחלפת תורן במלגזה נפלו מתלי התורן על ידו של העובד ונגרמו לו פגיעות גוף. האם מדובר בתאונת דרכים, כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק")? זו השאלה העומדת לדיון בתיק זה. התובע, טכנאי שירות מלגזות, הוא עובד הנתבעת 1, אשר הייתה מבוטחת במועדים הרלוונטיים בביטוח חבות מעבידים אצל הנתבעת 2. הנתבעת 3 היא בעלת מלגזה מס' רישוי 306270 (להלן: "המלגזה") ומתירת השימוש בה והייתה מבוטחת במועדים הרלוונטיים בביטוח חובה על פי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970 אצל הנתבעת 4. ביום 12.9.02 עסק התובע בהחלפת תורן המלגזה בחצר מעבידתו. במהלך עבודתו זו נגרמו לו פגיעות גוף. הצדדים חלוקים בשאלת היות האירוע תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק. בהתאם לכך פוצל הדיון ונשמעו ראיות בשאלה זו. נשמעה עדות התובע וכן עדותו של מנהל השירות של הנתבעת 1, מר יעקב הימלפרב. ##העובדות - תאונת עבודה תיקון מלגזה: ## בהתאם לגרסתו של התובע בתצהירו וחקירתו - לצורך החלפת התורן ושחרורו מגוף המלגזה היה עליו להרימו. התורן מורכב ממספר מתלים משולבים, כפי שנראה בתמונות שהוצגו. לאחר הרמת מתלי התורן מתאפשרת גישה לחלק התחתון של המלגזה, לברגים ולצינור ההידראולי הראשי, אותם יש לשחרר. התובע הפעיל המצבר, הפעיל את המערכת ההידראולית באמצעות הידית המתאימה, הרים מתלי התורן לגובה באמצעות המערכת ההידראולית ושחרר את הצינור ההידראולי הראשי. בשלב זה, בו היה אמור להמשיך בפירוק הברגים, החלו לפתע מתלי התורן לרדת וידו של התובע נמחצה תחתם. מתלי התורן, שהוחזקו בגובה על ידי המערכת ההידראולית, ירדו עקב שינוי לחצי השמן במערכת ההידראולית לאחר פתיחת הצינור הראשי של המערכת. התובע הודה כי הוא היה אמור לאבטח את מתלי התורן בגובה על ידי חיבורם ברצועות לעגורן שהיה במקום, זאת טרם שחרור צינור המערכת ההידראולית וכי פעולה זו הייתה מונעת את התאונה, אך לא עשה זאת. מר הימלפרב ציין בתצהירו כי התובע פעל בניגוד לכללי העבודה וברשלנות והחליט לפרק את הצינור ההידראולי מבלי לאבטח את התורן. כמו כן ציין כי לצורך החלפת התורן לא היה כלל צורך להפעיל את המערכת ההידראולית אלא להטות את התורן כולו כלפי חוץ. הוא הוסיף וציין כי בעת האירוע המלגזה לא הייתה מונעת. אין חולק כי מר הימלפרב לא היה עד לארוע והתובע היה לבדו במקום בעת הארוע. בחקירתו הסכים מר הימלפרב כי תאור הארוע על ידי התובע אפשרי מבחינה טכנית אם כי אינו עומד בכללי הבטיחות. לאחר בחינת עדויות הצדדים אני מקבלת במלואה את עדות התובע לגבי נסיבות האירוע. התובע העיד בצורה אמינה וברורה, אף לא ניסה להסתיר את רשלנותו לגבי אי אבטחת התורן, והסביר באופן ברור וכן כיצד ארע האירוע. הוא היה לבדו במקום, כך שעדותו של מר הימלפרב לכל היותר יכולה להתייחס להוראות העבודה, כללי הבטיחות ושיטת העבודה הרצויה אך לא לעובדות הארוע עצמו. איני סבורה כי לתובע אינטרס בתיאור האירוע בצורה זו או אחרת ואני מקבלת גרסתו כמהימנה. בהתאם לכך, אני קובעת כי התובע נפגע על ידי מתלי תורן המלגזה במהלך עבודתו להחלפת תורן המלגזה בחצר המעביד. לצורך הרמת התורן הופעלה המערכת ההידראולית של המלגזה והתורן הוחזק בגובה בזכות מערכת זו. בעת שהתובע שחרר הצינור הראשי של המערכת ההידראולית נפלו מתלי התורן על ידו של התובע עקב שינוי לחצי השמן במערכת ההידראולית. זו הסיבה הישירה לנפילת התורן. אם היה התורן מאובטח בגובה על ידי קשירתו לעגורן ניתן היה למנוע את האירוע ## מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני - טענות הצדדים: ## הצדדים אינם חלוקים באשר לאי התקיימות ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" על פי סעיף 1 לחוק, לאמור, "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" שהרי בענייננו לא היה שימוש למטרות תחבורה ולא מתקיימת הגדרת "שימוש ברכב מנועי". המחלוקת היא לעניין התקיימות החזקה המרבה השלישית: "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". ב"כ התובע וכן ב"כ הנתבעות 1-2 טוענים כי חזקה זו מתקיימת בענייננו על פי פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה. בהתאם לפסיקה זו, המערכת ההידראולית מהווה חלק מהכח המכני של הרכב. המאורע, כך נטען, נגרם עקב פעילות המערכת ההידראולית וניצול הכח המכני של הרכב לייעודו הבלתי תחבורתי, כנדרש בפסיקה. הרכב לא שינה את ייעודו המקורי בעת האירוע. הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שיצר הכח המכני של המלגזה לייעודה הבלתי תחבורתי. ב"כ הנתבעות 3-4 טוענת שתי טענות עיקריות בתמיכה לכך שהאירוע אינו מהווה "תאונת דרכים" כהגדרת המונח בחוק. האחת, כי הגורם לתאונה אינו הכח המכני של הרכב אלא העדר אבטחת התורן. בטיעון זה מסתמכת ב"כ הנתבעות 3-4 על סעיף 3(ו) לתצהירו של התובע על פיו "התורן ירד לפתע כיוון שכאמור לא היה מאובטח ומחובר כראוי בחלקו העליון לעגורן". השניה, כי תיקון רכב אינו יכול, ככלל, להיכנס לחזקה המרבה השלישית וזאת כי אין מדובר בניצול הכח המכני לייעוד הרכב המקורי הלא תעבורתי. הטענה היא כי ניצול הכח המכני במקרה זה הוא לצורך תיקון הרכב ולא לצורך שימוש באחד מייעודי הרכב המקוריים הלא תעבורתיים. נטען, לפיכך, כי בהתאם להלכת רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט ואח' , פ"ד נ(3) 532 (ולהלן: "הלכת עוזר") - לא תחול החזקה המרבה השלישית. תיקון - כך הטענה, בתמצית, אינו יכול להיחשב, ככלל, שימוש עקב ניצול הכח המכני של רכב, גם אם בפועל היה שימוש בכח המכני לצרכי תיקון. ב"כ הנתבעים 3-4 מתבססת על פס"ד של בית משפט השלום בהרצליה מיום 21.6.00 בת.א. 8935/98 גרינשטיין ואח' נ' קרנית ואח' (צלטנר 7452) אשר אושר בבית המשפט המחוזי בתל- אביב בבר"ע 2411/00 מיום 11.1.01 (צלטנר 8230). באותו המקרה נפגע התובע במסגרת עבודתו לתיקון מנוע מלגזה ואצבעותיו נפגעו מלהבי מאוורר מנוע המלגזה. נקבע כי כיוון שמדובר בפעולת תיקון בעת שהמלגזה עמדה במוסך לצורך תיקונה הרי שאין זו פעולה הכרוכה בניצול הכח המכני של הרכב לאחר מייעודיה המקוריים הלא תעבורתיים, כפי שנדרש על פי הלכת עוזר. נקבע כי לצורך ההרמוניה החקיקתית החזקה המרבה השלישית אינה יכולה לחול מקום בו הכח המכני שנוצל אינו חלק מאותן פעולות הקשורות לייעודה המקורי והלא תעבורתי של המלגזה ומקום בו מדובר בתיקון בלבד. ## תחולת החזקה המרבה השלישית - דיון והכרעה: ## הטענה הראשונה של הנתבעות 3-4 היא טענה במישור העובדתי ובמישור הקשר הסיבתי העובדתי, לאמור, האם הארוע נגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב אם לאו. בענייננו - בהתאם לגרסה העובדתית של התובע אותה קיבלתי במלואה, הרי ששחרור צינור המערכת ההידראולית הביא לשינוי לחצים במערכת וגרם לנחיתת מתלי התורן על ידו של התובע. פעילות המערכת ההידראולית היא זו שהייתה הגורם העובדתי הישיר והממשי לאירוע. בע"א 9474/02 אבנר נ' האחים לוינסון בע"מ ואח' , פ"ד נח (1) 337 (להלן: "הלכת לוינסון") נדון מקרה דומה לענייננו. באותו המקרה עמד טרקטורון במוסך כשמנועו כבוי ומצברו מנותק, זרועותיו היו מורמות כלפי מעלה ואליהן הייתה מחוברת כף. מנהל המחסן במוסך בו עמד הטרקטורון הזמין את נכדו לבקרו במקום עבודתו. הסב נגע באחת הידיות של הטרקטורון, כתוצאה מכך השתחררה הכף מהזרועות ונפלה על הנכד. בית המשפט העליון החיל את החזקה המרבה השלישית וקבע כי הארוע ארע עקב ניצול הכח המכני של הרכב. נקבע כי הזזת הידית גרמה לשינוי לחצים במערכת ההידראולית של הטרקטורון ועקב כך השתחררה הכף. נקבע כי מדובר בניצול כח מכני הידראולי, אשר נכלל בחזקה המרבה השלישית. הקשר הסיבתי העובדתי שנקבע - הזזת הידית גרמה לשינוי לחצים במערכת ההידראולית ולהטיית הכף. ובענייננו - שחרור הצינור גרם לשינוי לחצים במערכת ההידראולית ולנפילת מתלי התורן. זוהי הסיבה העובדתית לארוע והקשר הסיבתי העובדתי בין ניצול הכח המכני (הידראולי, בענייננו), ובין הארוע - מתקיים. העובדה כי ניתן היה למנוע את הארוע על ידי נקיטת אמצעי בטיחות אלו או אחרים - אינה משנה את הסיבה העובדתית ואת הקשר הסיבתי. ניתן לומר כי תאונות דרכים רבות ניתנות למניעה על ידי נקיטת אמצעי בטיחות שונים אך שאלה זו אינה רלוונטית לשאלת בחינת הגורם לארוע. לא ניתן להיתלות בדברי התובע בתצהירו כי אי קשירת התורן הביאה לארוע. התובע הסביר בברור את מהלך הארועים. את ההתבטאות בתצהירו יש להבין בדיוק כפי שהסביר - ניתן היה למנוע את הארוע אך הגורם הישיר והממשי לאירוע הוא פעולת המערכת ההידראולית, לאמור, הכח המכני של הרכב. הפניית ב"כ הנתבעות 3-4 לת.א. (נצ') 1352/02 שפיק עבד נ' כלל חברה לביטוח אינה יכולה ללמדנו דבר- באותו המקרה, כפי שקבע בית המשפט, מה שגרם לחוסר שווי משקל של הרכב - מחרשה באותו עניין - והטייתו הייתה פעולת הסרת פין מזרוע המחרשה ולא שימוש בכח המכני של הרכב. בענייננו - כאמור - הכח המכני הוא שגרם לנחיתת מתלי התורן. טענתה הראשונה, אם כן, של ב"כ הנתבעות 3-4 , נדחית. ולטענה השניה. טענה זו עוסקת למעשה בקשר הסיבתי המשפטי - האם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון אשר ניצול הכח המכני של הרכב יוצר. הלכת עוזר אכן קבעה את התנאים לתחולת החזקה המרבה השלישית והיא ההלכה המנחה בעניין זה. בהלכה זו נקבעו מספר כללים. החשובים לענייננו יפורטו להלן (וראה גם י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מהדורה שלישית, תשס"ה, עמ' 109 - 118). ראשית, נקבע כי מקום בו מתקיימים יסודות החזקות המרבות אין עוד לשוב ולבדוק את יסודות הגדרת ה"שימוש ברכב מנועי" וחריגיה. כך, מקום בו נפגע עובד עקב הרמת מנוף שהורם על ידי ניצול הכח המכני של הרכב, אין עוד חשיבות לשאלת היות הפעולה גם פריקה וטעינה אשר ככלל מוחרגת מהגדרת "שימוש ברכב מנועי". ולעניינו - מקום בו מתקיימים יסודות החזקה המרבה השלישית - אין עוד לבדוק את התקיימות יסודות ה"שימוש ברכב מנועי" (שם, עמ' 556). שנית, קבעה הלכת עוזר, כי החזקה המרבה השלישית עוסקת בכלי רכב דו תכליתי או רב תכליתי, כאשר אחת התכליות שלו היא תכלית תעבורתית, ואילו ניצול הכח המכני ארע במסגרת התכלית שאינה תעבורתית, והכל כאשר מדובר בייעוד מקורי וכל עוד לא חדל הרכב מלהיות בעל יעוד תעבורתי. ושלישית, בהלכת עוזר נקבע כי במסגרת החזקה המרבה הוחזר, למעשה, המבחן ה"ייעודי" או הגישה ה"ייעודית" לבחינת היות האירוע תאונת דרכים, לצד ה"מבחן התעבורתי" הקבוע בהגדרה הבסיסית. מקום בו ההגדרה הבסיסית אינה חלה המבחן הרלוונטי הוא המבחן הייעודי ולא המבחן התעבורתי: "בצד המבחן התעבורתי עדיין ממשיך לעמוד בעינו, בעניינים מסויימים - ובעיקר בחזקה החלוטה שלפיה יראו כתאונת דרכים "מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב" - המבחן הייעודי" (שם, עמ' 553). המבחן הייעודי הוא, למעשה, המבחן שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון טרם תיקון מס' 8 לחוק ועיקרו נקבע בעניין ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב (2) 844 (ולהלן: "הלכת שולמן"). המבחן הייעודי קובע כי כל סיכון שנגרם במהלך השימוש ברכב במסגרת ייעודו נכלל בתחומי חוק הפיצויים. על רקע זה נקבע כי "שימוש" ברכב, לעניין החוק, עשוי להיות שימוש עיקרי, כלומר ביצוע ייעודו או ייעודיו הרגילים והטבעיים של הרכב וגם שימוש לוואי, כלומר כל אותן פעולות אינצידנטליות, הבאות לסייע ולהבטיח פעולה הקשורה לשימוש העיקרי. כך, למשל, בהתאם למבחן הייעודי, כניסה לרכב ויציאה ממנו הם "שימוש" לוואי ברכב; טעינה ופריקה הם "שימוש" לוואי ברכב; טיפול ברכב - כגון פעולת סיכה, רחיצה ומילוי מים - הוא "שימוש" לוואי ברכב וכן - תיקון רכב - בין בדרך ובין במוסך - הוא "שימוש" לוואי ברכב ( שם, עמ' 544). עוד לעניין מבחן הייעוד והיותו כולל גם פעולות לוואי של תיקון רכב במוסך ראה גם רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ. הלכת עוזר קבעה, אם כן, כי המבחן הרלוונטי לבחינת החזקה המרבה השלישית הוא מבחן הייעוד, כפי שנקבע בפסיקה לפני תיקון מס' 8 לחוק. החלת מבחן הייעוד בהקשר זה מעלה כי השימוש הרלוונטי יהא כל שימוש שנועד לסייע בהגשמת ייעוד מייעודי הרכב המקוריים הלא תעבורתיים, כאשר עוסקים ברכב רב תכליתי, הן שימוש עיקרי והן שימוש נלווה. בהתאם לכך, כל טיפול ותיקון רכב לצורך השימוש הלא תעבורתי, גם במוסך וגם במסגרת העבודה, הוא שימוש לוואי ברכב, שהרי הוא נועד לסייע לרכב להמשיך ולמלא ייעודו הלא תעבורתי. אין להכניס לתנאי החזקה את הגדרות וחריגי ה"שימוש ברכב מנועי" הנובעים מהמבחן התעבורתי. בעקבות הלכת עוזר קבע בית המשפט העליון בהלכת לוינסון, אשר דנה, כאמור, במקרה דומה לזה שעומד בפנינו, דברים אלו:"נשארה השאלה אם התאונה ארעה במסגרת הייעוד המקורי, הלא תעבורתי, של הרכב. מובן שבעת קרות התאונה לא שימש הרכב בפועל כלי עבודה, עם זאת המבחן הרלוונטי לענייננו הינו המבחן היעודי, כפי שנקבע בפסק הדין בעניין ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ ... אמנם, פסק דין זה ניתן כפסק דין מנחה בעידן שלפני תיקון מס' 8, ובין השאר תיקון מס' 8 בא על מנת לצמצם את תחולת הלכותיו, אולם כאמור, עם הכנסת החזקה המרבה בדבר ניצול הכח המכני לחוק הוכנס גם ב"דלת האחורית" המבחן הייעודי, שהיה המבחן המנחה עד לתיקון...על פי המבחן הייעודי שנקבע בהלכת שולמן...תיקון רכב במוסך הוא שימוש נלווה, הקשור לייעודו הרגיל והטבעי של הרכב. במסגרת ייעודו ככלי עבודה הרי ששהייתו של הטרקטורון במוסך לצרכי תיקון והחלפת חלקי חילוף הינה בגדר שימוש נלווה, וניתן לראותה ככלולה בו....נפילת הכף מהזרועות נמצאת במסגרת מתחם הסיכון שיוצר ניצול הכח המכני של טרקטורון שנמצא בהליכי תיקון במוסך, הליכים שהם שימוש נלווה לייעודו המקורי...אם הנגיעה הידית בעת שהמשבת מורד הייתה מתבצעת במסגרת פעולת התיקון עצמה, הרי שאז היינו רואים בה כנכנסת למתחם הסיכון. מצבו של הטרקטורון בעת שהייתו במוסך הוא שיצר את הסיכון. ומה בענייננו? התאונה ארעה בעת תיקון תורן המלגזה, עקב ניצול הכח המכני של הרכב. הרכב הוא רב תכליתי - בנוסף לייעוד התעבורתי, הוא משמש גם להנפת, הורדת ועירום מטענים (ראה רע"א 613/95 קרנית נ' נחום, פ"ד נא (4) 659). התיקון נעשה על מנת לשרת ולהגשים את אחד מייעודיו המקוריים הבלתי תעבורתיים של הרכב - הנפת והורדת משאות. בהתאם למבחן הייעודי הרי שפעולת תיקון תורן המלגזה מהווה חלק מהשימוש הנלווה במלגזה ובמסגרת מתחם הסיכון שנוצר עקב ניצול הכח המכני של הרכב בייעוד הלא - תעבורתי של הרכב. מסקנה זו נובעת מהלכת עוזר ומההלכות של בית המשפט העליון בעקבותיה, ובמיוחד הלכת לוינסון. ב"כ הנתבעות 3-4 טוענת, כאמור, כי ניצול הכח המכני של הרכב לצורך תיקון רכב במסגרת העבודה אינו יכול לעולם להוות שימוש במסגרת הייעוד הלא תעבורתי של הרכב ובטענה זו היא מבקשת, למעשה, להכניס את המבחן התעבורתי וחריגי המונח "שימוש" על פי המבחן התעבורתי. דין טענה זו להידחות. הלכת עוזר ובעקבותיה הלכת לוינסון קבעו באופן מפורש כי המבחן הרלוונטי לעניין החזקה המרבה השלישית אינו המבחן התעבורתי אלא המבחן הייעודי, כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון עוד לפני תיקון מס' 8 לחוק. כמו כן, אין לפנות ואין להידרש להגדרת "שימוש ברכב מנועי" הקבועה בחוק. בהתאם למבחן הייעודי כל פעולה נלווית אשר דרושה לצורך קיום ייעודו הלא תעבורתי של הרכב, לרבות תיקון שנועד לקיום ייעוד זה, תוכר במסגרת מתחם הסיכון של ניצול הכח המכני של הרכב לייעודו הלא תעבורתי ובהתאם לכך תוכר כתאונת דרכים. יש להעיר, כי בית המשפט העליון בהלכת לוינסון יצא מנקודת הנחה כי דווקא אם היה מדובר בתאונה במהלך תיקון הרכב ובמסגרת העבודה, אין חולק כי הייתה נכללת בחזקה המרבה השלישית. השאלה התעוררה מקום בו לא הייתה פעולת תיקון בעת האירוע אלא שהרכב רק עמד במקום לצורך תיקונו. גם בנסיבות אלו, בהן הרכב רק עמד לצורך תיקון, קבע בית המשפט כי עצם שהיית הרכב במוסך לצורך תיקונו יצרה את הסיכון הכלול במתחם הסיכון, וכוונת הסב בעת הזזת הידית והעובדה שלא עסק בתיקון בפועל אינה משפיעה על גבולות מתחם הסיכון. (שם, עמ' 356). הדברים הם בבחינת קל וחומר בענייננו. ב"כ הנתבעות 3-4 מפנה להחלטות שניתנו בת"א (הרצליה) 8935/98 ובר"ע (ת"א) 2411/00 בעניין גרינשטיין ואח' נ' קרנית. יש לציין כי החלטות אלו מאוזכרות גם בספרו של אנגלרד (עמ' 111 הערת שוליים 278 ) וכן בע"א 7006/97 ברקן נ' עזבון המנוח חאג' מוסא ז"ל , פ"ד נו(1) 776, 784, בת"א (ת"א) 65930/01 חורי נ' משאבות בטון בע"מ, פ"ד שלום תשס"ג (3) 35, 46 ובת"א (נצ') 9139/97 תיסיר מוחמד נ' אחים אלקלעי בע"מ (13.8.02). בהחלטות האמורות שאזכרו את החלטות בית משפט השלום והמחוזי בעניין גרינשטיין צויין עוד כי בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בתיק זה נדחתה במסגרת רע"א 1056/01 אך החלטה זו לא אותרה על ידי במאגרי המידע וגם לא הומצאה על ידי ב"כ הנתבעות 3-4. בנסיבות אלו קשה לדעת מה פסק בית המשפט העליון בעניין גרינשטיין ואם ההחלטות אושרו לגופו של עניין, על הנמקותיהן. לעניין ההחלטות בעניין גרינשטיין יש לציין דברים אלו. ראשית, ההחלטות ניתנו ביוני 2000 וינואר 2001, לפני הלכת לוינסון, שניתנה באוקטובר 2003. הלכת לוינסון היא ההלכה המחייבת כיום של בית המשפט העליון והיא ניתנה, כאמור, בנסיבות דומות לנסיבות העומדות בפנינו. שנית. בעניין גרינשטיין הפגיעה ארעה בעת שהעובד עסק בתיקון מנוע המלגזה, דהיינו, לצורך תיקון שישרת את הייעוד התעבורתי של המלגזה. בענייננו - התיקון נדרש לצורך השימוש בייעוד המקורי הלא תעבורתי. בהתאם להלכת עוזר - תיקון לצורך השימוש התעבורתי אינו נכלל במסגרת החזקה המרבה השלישית ובהתאם לכך יש להבין את ההחלטות שניתנו בעניין גרינשטיין. גם אם נכללות בעניין גרינשטיין התבטאויות שונות המתייחסות לפעולות תיקון, הנדרשות לצורך הייעוד הלא תעבורתי של רכב - מדובר באמרות שיש לראותן כאמרות אגב בלבד, שהרי הנושא לא היה טעון הכרעה באותו עניין, בו התיקון נעשה לצורך הייעוד התעבורתי. ## תאונת עבודה תיקון מלגזה - סיכום: ## ולסיכום נקודה זו - ניצול הכח המכני של רכב, בהתאם למבחן הייעוד, כולל גם פעולות של תיקון הרכב לצורך הגשמת ייעודו המקורי הלא תעבורתי. בהתאם לכך מתקיימים בענייננו כל תנאי החזקה המרבה השלישית. מכאן - הארוע נשוא התובענה הוא תאונת דרכים כמשמעות המונח בחוק. ##תאונה תוך כדי פריקת מקרר ממלגזה:## בת"א (שלום-עכו) 1647/88, אליעזר בכר נ. "ציון" חברה לביטוח בע"מ, תוך כדי פריקת מקרר ממלגזה וכתוצאה מהמאמץ שהשקיע התובע בהרמתו נפגע התובע בכתף. נדחתה טענת המבטחת כי אין מדובר בתאונת דרכים ונפסק: הפריקה היא חלק טבעי מהשימוש במלגזה. ביצוע פועלת ההרמה והמאמץ שהיה כרוך בכך ושכתוצאה מהם נגרם הנזק "זהו ארוע פתאומי המהווה תאונה להבדיל ממקרים אחרים של הצטברות נזק אט אט". (ההחלטה ניתנה לפני התיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד). (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) תאונת דרכיםציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מלגזה