פסק דין : 1. התובע נשוי + 4, תושב כפר מנדא צנר-מסגר במקצועו, נפגע בתאונת דרכים מיום 19.8.94, ובתביעה דנן הוא תבע מן הנתבעים לפצותו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. הצדדים היו חלוקים בשאלת האחריות, התנהל על כך דיון, נשמעו ראיות, ובסופו של דבר הושגה פשרה לה ניתן תוקף של פסק-דין (ראה עמ' 54-55 לפרוט'), לפיה חברת הביטוח"כלל" ו"קרנית" יפצו את התובע באופן ש"כלל" תשלם לתובע 75 אחוז מן הפיצוי, ו"קרנית" תשלם 25 אחוז מהם, כאשר החיובים כלפי כל אחת מהן יהיו בנפרד. פסק דין זה עוסק איפוא רק בשאלת הפיצויים והיקפם בגין תאונת דרכים שבר של עצם הבריח. 2. במועד התאונה עבד התובע כצנר-מסגר בשירות מעסיקו גיא יוסי ושות' בע"מ. בדרכו ממקום מגוריו לאתר העבודה של החברה בנתניה, סמוך לנתניה, ארעה תאונת דרכים. התובע נחבל חבלות קשות בחלקי גופו השונים והפגיעות כללו דפורמציה של כף הרגל הימנית וכן פגיעת ראש , שברים צלעות ושברים באגן, שבר של עצם הבריח, ועוד. ממקום התאונה נלקח התובע לבית החולים "הלל יפה" בחדרה שם אושפז עד ליום 14.9.94. כמו כן נזקק התובע לשני אישפוזים נוספים (11 ימים במאי 95' ו - 3 ימים בדצמ' 97'), בבית החולים "רמב"ם" בחיפה. סה"כ אושפז התובע בגין התאונה משך 43 ימים. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. רופאי המוסד קבעו לתובע נכויות זמניות אלה: 100 אחוז עד ליום 30.9.95; 60 אחוז עד ליום 30.11.95; 40 אחוז נכות עד ליום 31.3.96 וכן 30 אחוזי נכות עד ליום 31.8.96. לאחר מכן נקבעה לתובע נכות של 20 אחוזים לצמיתות. בפני הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי הובא פרוטוקול של הועדה לפי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. ועדה זאת קבעה כי "עבודתו (של התובע - ש.ב.) דורשת עמידה הליכה טיפוס על סולמות והליכה על שטחים משובשים, פגיעתו בשורש כף רגל ימין תמנע ממנו לחזור לעבודתו כמסגר/צנר ולכל עבודה הדורשת הליכה ועמידה ממושכים וטיפוס על סולמות - ועדת הרשות ממליצה להפעיל תקנה 15 במלואה". ועדת הרשות המליצה כי הנכות תועמד על 30 אחוזים. המלצה זאת התקבלה ובפנינו נפגע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. הנכות הרפואית המחייבת היא 20 אחוזים בגין הגבלת התנועות בפרקי כף הרגל עם דפורמציה וכאבים. הנכות הכוללת מכח תקנה 15, שאינה מחייבת בתביעה דנן, היא בשעור של 30 אחוזים. 3. כמתואר לעיל, פגיעותיו של התובע בתאונה היו קשות. לטענת התובע קביעת המל"ל מקפחת אותו. הוא ביקש להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל (בש"א 111/98). כמו כן ביקש כי ימונה מומחה רפואי בתחום השיקום "שיחווה דעתו באשר לפגיעה בכושר השתכרותו של התובע וכן באשר לסיכוייו לחזור למעגל העבודה ובאשר לאפשרויות שיקומו" (בש"א 3854/98). על בקשתו זאת חזרה באת כוחו גם בסיכומים. בין היתר מסתמכת עו"ד גב' ברוידה על כך שנמצא כי יש "עדות להפרעת המענה מקליפת המוח הפרונטלית" וכן יש "עדות להתעייפות מוגברת של קליפת המוח המוטורית", כמפורט בתוצאות בדיקה נוירו-פיזיולוגית של המסילות התחושתיות והמוטוריות, באמצעות מכשירים מתאימים. כמו כן הסתמכה עו"ד גב' ברוידה על חוות דעת מטעם התובע שנתן ד"ר לאל-אנסון בסט מיום 30.7.95. הוא העריך כי נגרמה לתובע הפרעה בתיפקוד הריאות וכי מוצדק להעניק לו 60 אחוזי נכות אם כי ציין כי "לצערי, על פי הוראות הביטוח הלאומי, אין סעיף מתאים ומדוייק למצבו של מר טאהא מחמוד פואזי לאחר פציעתו ובשל כך אנו נאלצים להשתמש בסעיפים מותאמים". עוד הסתמכה עו"ד גב' ברוידה על חוות דעתו של הנוירולוג ד"ר ז'אן סוסטיאל מיום 27.4.97. בחוות דעתו ציין ד"ר סוסטיאל כי התובע סובל מכאבי ראש עזים ומתקשה בתיפקודו היומיומי בגלל קשיים בריכוז, הפרעות התנהגותיות המתבטאות בירידה בסבלנות ו"עצבנות יתר", וכן כי "בדיקת ה-CT של המוח שבוצעה ביום התאונה מורה על בצקת מפושטת של המוח המתבטאת בטישטוש בין גבולות החומר הלבן והאפור. כמו כן ניתן להתרשם ממחיקה של חריצי המוח בקמרון המוח המצביעה על תפיחותו". יחד עם זה הוא ציין בחוות דעתו כי "במהלך הבדיקה מר טהא נראה אפתי במקצת, מוטרד ועצוב במידה קלה בתשובותיו. בדיקת תיפקודים עליונים רשמה דיבור והיגוי תקינים. עצבי המוח היה תקינים וכן תיפקודי המוחון", וכן כי "לגירוי מגנטי של קליפת המוח באזור המוטורי, התקבלו מענים תקינים בזמני חביון וצורה תקינים...". הוא סבר כי ראוי להעניק לתובע נכות של 20 אחוז לצמיתות על פי סעיף 34ג' למבחנים. חוות הדעת הנ"ל ושאר החומר הצריך לענין היו בפני רופאי המל"ל, כאשר קבעו את מסקנותיהם. הם לא קיבלו את מסקנותיו של ד"ר סוסטיאל ונשארה בעינה הנכות של 20 אחוז לצמיתות. לאחר שסברתי שרופאי המל"ל בכל הוועדות הרפואיות הרבות שבדקו את התובע שקלו את הענין לגופו, החלטתי לא להתיר הבאת ראיות לסתור. יחד עם זה, עלי לשקול מהי השפעת הפגיעות בתובע והנכות שנותרה, על מצבו, תיפקודו וכושר עבודתו על פי מכלול הראיות שהיו בפני (ראיות שאינן כוללות את חוות הדעת הנ"ל), ועל פי התרשמותי מן התובע, אשר נקבעה לו בשלב מסויים נכות זמנית בתחום הנפשי בשעור של 10 אחוזים. הנכות הרפואית היא אחד הנתונים החשובים בנדון זה, אך לא הנתון הבלעדי. מקצועו של התובע הוא מקצוע המצריך עבודה פיזית קשה למדי, עמידה בגבהים, טיפוס, שיווי משקל ושליטה גופנית טובה. התרשמתי שאכן הוא לא יוכל לחזור לעבודתו כמסגר-צנר; כושר התמודדותו עם התאונה ותוצאותיה, נמוך למדי; הוא מתקשה בהליכה ונזקק רוב הזמן לקב; מצבו דיכאוני; יכולתו להשתקם מוגבלת; מסקנתי נתמכת גם במוצג ת20/, סיכום של המרכז לאיבחון ושיקום מקצועי בנצרת, מטעם משרד העבודה והרווחה. בסיכום זה מצויין שהריכוז חלקי; פסקי הזמן מרובים; סף התיסכול נמוך; המוטיבציה נמוכה וכך גם האמונה של התובע בעצמו. היכולת לעבודה פקידותית ובחשבון, נמוכה. ההמלצות היו כי התובע יוכל אולי להשתקם במידה מסויימת בעבודות כגון: תיקון כלי בית חשמליים, עבודות אלקטרוניקה פשוטות במפעל, צורפות, תפירת נעליים ועבודות מיון שאינן דורשות עמידה. הערכתי היא כי הפגיעה בכושר ההשתכרות עולה לכדי 40 אחוזים. לעומת זאת, הפגיעה בעצמאות הפעולות היומיומיות, ביכולת לבצע בעצמו את משימות היומיום, וכדומה, היא קטנה יותר. 4. באשר לנזק הבלתי ממוני - עו"ד גב' ברוידה טענה כי ראוי לפסוק אותו על פי - 30 אחוזים מן הסכום המקסימלי. יפה היתה עושה אם לא היתה טוענת כך. התובע זכאי ל - 20 אחוז מן הסכום המקסימלי, 26,203 ש"ח. בעבור 43 ימי אישפוז זכאי התובע לסכום של 9,977 ש"ח. סה"כ 36,180 ש"ח בצירוף ריבית מיום התאונה. 5. באשר להפסדי ההשתכרות - מתאים לחשבם על פי סכום של 5,800 ש"ח נטו לחודש. מאז התאונה אין התובע עובד, אך הערכתי היא כי לאחר שנתיים וחצי ממועד התאונה יכול היה לחזור לעבודה באופן חלקי. עבור 30 החודשים של ההפסד המלא זכאי התובע לסך של 174,000 ש"ח. ביתר התקופה יכול היה לממש מחצית מכושר השתכרותו. ההפסד הוא בסך של 2,800 ש"ח לחודש. עבור 39 חודשים זכאי התובע ל - 113,100 ש"ח. באשר להפסדי ההשתכרות בעתיד - הם יחושבו לפי גריעה של 40 אחוזים, 2,320 ש"ח לחודש. כיום התובע כבן 31 שנה ו - 8 חודשים. לפניו עוד 33 שנים ו - 4 חודשים של עבודה. המקדם הוא 252.6644. מתקבל הפסד של 586,180 ש"ח. את ההפסד החלקי של הפנסיה, בהתחשב בחוסר יציבות מסויימת של התובע בעבודה, אעריך בסכום של 30,000 ש"ח. 6. פגיעתו של התובע ברגלו הימנית, דפורמציה של כף הרגל ושברים מרוסקים, השאירה נכות של 20 אחוז לצמיתות. הדבר מגביל את ניידותו. מרחקים קצרים הוא יכול ללכת ברגל, אך המגבלה יוצרת היזקקות מוגברת לתחבורה ציבורית, באוטובוסים או במוניות. מתאים לפסוק לתובע בעבור זה לעבר ולעתיד סכום של 160,000 ש"ח. אין הוא זקוק, ביסודו של דבר, לעזרה של ממש של צד שלישי. הוא יוכל להסתדר בעצמו בפעולות יומיום. בעבר נעזר במידה מסויימת באחיו. יש אפשרות להיעזרות מסויימת בעתיד, אך בשעור קטן. אעריך ראש נזק זה באופן גלובלי בסכום של 60,000 ש"ח. כמו כן עולה כי התובע זקוק לנעליים אורטופדיות. עיקר ההוצאה מכוסה על ידי המל"ל. אפסוק לו בראש נזק זה סכום נוסף של 10,000 ש"ח. 7. הנזקים מסתכמים איפוא כדלקמן: ש"ח 36,180 א. נזק בלתי ממוני - ש"ח 174,000 ב. הפסד מלא בעבר - ש"ח 113,100 ג. הפסד חלקי בעבר - ש"ח 586,180 ד. הפסד השתכרות בעתיד - ש"ח 30,000 ה. הפסד חלקי של הפנסיה - ש"ח 160,000 ו. ניידות בעבר ובעתיד - ש"ח 60,000 ז. עזרת צד ג' - ש"ח 10,000 ח. נעליים אורטופדיות - ש"ח 1,169,460 סה"כ לנזק הבלתי ממוני תתווסף ריבית מיום התאונה. להפסדים בעבר תתווסף ריבית ממחצית כל תקופה. הכל ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום. 8. יש לנכות תשלומים תכופים בסך של 64,960 ש"ח להיום; תגמולי מל"ל בסך 424,523 ש"ח להיום, ותשלומי הבטחת הכנסה שקיבל התובע. סכום הניכוי של הבטחת ההכנסה יוסכם על ידי באי כח הצדדים, לאור נתוני המל"ל, ובמקרה של מחלוקת, ייקבע על ידי ביהמ"ש. בינתיים יעמוד הניכוי ע"ס של 100,000 ש"ח. באשר לתשלומים התכופים - מובהר שההפחתה לא תכלול שכ"ט עו"ד ומע"מ בגינם. 9. הנתבעות מחוייבות לשלם לתובע את היתרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום, הוצאות המשפט שנגרמו לתובע וכן שכ"ט עו"ד לפי 13 אחוז מן המגיע, + מע"מ. החיוב הוא להיום. החיוב כלפי כל אחת מן הנתבעות הוא נפרד: 75 אחוז על "כלל", ו - 25 אחוז על "קרנית". עצם הבריחתאונת דרכיםשבר