פסק דין : 1. המחלוקת בתביעה זו מתעוררת סביב השאלה האם התאונה (התפוצצות צינור גומי משאית) שארעה לתובע היא בגדר תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, (התשל"ה - 1975). להלן: החוק. 2. לעניין עובדות אירוע התאונה העיד התובע בלבד. הנתבעים לא הביאו כל ראיה לסתור את עדותו. 3. על פי עדות התובע נגרמה התאונה בעת שערך טיפול למשאית עליה מותקנת משאבת בטון. 4. התובע עסק בגירוז חלקים במשאית. קיימת חובה לערוך טיפול זה מידי יום לאור יעודה של המשאית, פריקת בטון באמצעות משאבה, תוך הפעלת לחץ, ועל כן יש לגרז את אותם חלקים שפועלים תחת לחץ מידי יום. 5. התובע תאר את הפעולה כך שבלוח הבקרה שהוא חלק מקורי במשאית קיימת נקודה אליה ניתן לחבר התקנים שונים הפועלים בלחץ אוויר. 6. בין היתר יעודה של נקודה זו הוא חיבור התקן לצורך פעולת הגרוז. 7. התובע חיבר לאותה נקודה צינור שאורכו 6-7 מ' אליו מתחבר "אקדח" הגריז. לאותו אקדח מתחבר צינור גומי קטן שאותו מחברים לאותן נקודות שיש לגרז. 8. על פי עדות התובע, לצורך הפעלת לחץ האוויר יש להפעיל את מנוע המשאית. 9. בעת שהתובע עסק בפעולת הגירוז התפוצץ לדבריו צינור הגומי הקטן, דבר שגרם לפציעה בכף ידו וחדירת גריז לכף היד. 10. התובע העיד כי את מערכת הגירוז, היינו הצינור המתחבר לנקודת לחץ האוויר, האקדח וצינור הגומי הקטן רכש באופן נפרד, וחלקים אלו לא הגיעו יחד עם המשאית בעת שנרכשה. 11. עדות התובע הייתה כאמור עדות יחידה. לא מצאתי כל סיבה שלא לקבל את עדותו. 12. דברים דומים נמסרו אף בעת קבלת התובע לחדר המיון בבית החולים שערי צדק. 13. הצדדים אינם חולקים כי האירוע כפי שתואר אינו עונה על ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים בחוק, היינו כי אין המדובר במאורע שאירע עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. 14. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי כי האירוע עונה לאחת ההגדרות הבאות להוסיף על הגדרה הבסיסית בסעיף 1 לחוק דהיינו: מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". (להלן: ההגדרה המרחיבה). 15. הנתבעים טוענים כי עצם העובדה שמערכת הגירוז לא סופקה יחד עם המשאית מלמדת כי מדובר בשימוש שאינו חלק מייעודו המקורי של המשאית. 16. לצורך כך, יש לבחון מהו יעודה המקורי של המשאית. 17. על פי העובדות שהובאו בפני יעודה של המשאית הוא שאיבת בטון במשאבת בטון והזרמתו. 18. המשאית נוסעת ממקום למקום, מגיעה לאתר בו דרושה פעולת שאיבת הבטון, ושם מתבצעת אותה פעולה. 19. על פי עדות התובע, פעולת הגירוז היא פעולת חובה יום יומית כדי להבטיח את תקינות פעולת המשאבה. 20. לפיכך, יש לראות בפעולת הגירוז כחלק מיעודה המקורי של המשאית, ועל פי מבחן הסיכון, ומבחן "השכל הישר" יש לקבוע כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין מטרות המשאית לבין פעולת הגירוז והנזק שנגרם. 21. לפיכך, אין כל משמעות לעובדה כי מערכת הגירוז נרכשה באופן נפרד הואיל ועצם הפעולה היא חלק בלתי נפרד מתכליתה של המשאית, ונעשתה באמצעות הכוח המכני של המשאית, ובשימוש בפתח יצאת לחץ אוויר המותקן במשאית, באופן מקורי למטרות הפעלת התקנים הדורשים לחץ אוויר, כדוגמת מערכת הגירוז. 22. לאור האמור לעיל יש לקבוע כי התמלאו התנאים האמורים בהגדרה המרחיבה. הוכח כי האירוע ארע עקב ניצול הכוח המכני של המשאית היינו מנוע המשאית. אין חולק כי ללא הפעלת מנוע המשאית לא היה נוצר לחץ אויר ולא היה ניתן להפעיל את מערכת הגירוז כך שלא היה נגרם כל נזק. 23. הוכח כי הכוח המכני שנוצל הוא חלק מעודו המקורי של הרכב. מדובר בכוח שנוצל ההווה חלק מייעודו האמיתי של הרכב ולצורך הגשמת ייעודו האמיתי. ללא גירוז יום יומי, לא ניתן להפעיל את משאבת הבטון. 24. הוכח כי בעת השימוש ברכב, היינו בעת אירוע התאונה, לא איבד הרכב את ייעודו המקורי התעבורתי. היינו לא נעשו ברכב כל שינויים שהם. 25. הוכח גם הקשר הסיבתי היינו הקשר העובדתי והקשר המשפטי וזאת על פי מבחני "הסיכון" ומבחני "השכל הישר" שנקבעו בפסיקה מתקיים גם הקשר הסיבתי המשפטי. ראה לעניין זה ע"א 6000/93 עיזבון קאווסמה ואח' נ. רג'בי ואח' פ"ד נ(3) 661 בעמ' 670(ז) עד 671(ד) ובעמ' 672 עד 673(ה). בעניין קאוסמה נקבע מפורשות, כי מבחן הסיכון שונה לעניין ההגדרה המרחיבה לעומת מבחן הסיכון לעומת ההגדרה הבסיסית. בעוד שעל פי ההגדרה הבסיסית נועד מבחן הסיכון להשיב על השאלה האם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שיוצר השימוש התעבורתי ברכב, הרי מבחן הסיכון על פי ההגדרה המרחיבה נועד להשיב על השאלה אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון אשר ניצול הכוח המיכני של הרכב יוצר, תוך בחינת ייעודו המקורי של הרכב. כפי שציינתי לעיל גירוז החלקים הפועלים תחת לחץ הם חלק בלתי נפרד מאבטחת פעולתה התקינה של המשאבה היינו מדובר בפעולה המהווה חלק בלתי נפרד משימושו המקורי של הרכב. 26. לאור האמור, יש לקבל את התביעה, וקבוע כי האירוע הוא בגדר תאונת דרכים על פי החוק. 27. הנתבעים יישאו בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ש"ח ללא קשר לתוצאות המשפט. תאונת דרכיםשאלות משפטיותמשאית