תאונת דרכים - בקשה לפסול חוות דעת מומחה בתחום האורטופדי

בקשתה של המבקשת-הנתבעת (להלן: "המבקשת") לפסול את חוות דעתו המשלימה של פר' א' פינסטרבוש מיום 24.4.99, בנימוק כי למומחה הוצגו, על ידי המשיבה-התובעת (להלן: "המשיבה"), ממצאי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") וחוות דעת רפואית מטעם המשיבה. עד אשר נבוא לדון בטענות הצדדים, נסקור ההתפתחויות שהובילו לבקשה זו. העובדות: 1. המשיבה נפגעה בשתי תאונות דרכים עת נהגה במכוניתה. לכתב התביעה, צירפה בקשה למינוי מומחה בתחום האורטופדי, כמצוות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז1986- (להלן: "התקנות"). 2. המבקשת לא הכחישה חבותה לפצות המשיבה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- (להלן: "חוק הפיצויים"). ברם, התנגדה לבקשה למנות מומחה מהטעם כי התאונה הינה "תאונת עבודה" וכי על המשיבה למצות זכויותיה במסגרת המל"ל. 3. במסגרת דיון בקדם משפט ביום 3.7.96 מינה בית המשפט (כב' השופט מ' גל) בהסכמת הצדדים, את פר' א' פינסטרבוש כמומחה מטעם בית המשפט על פי התקנות. 4. ביום 15.11.96 ערך המומחה חוות דעת רפואית, אך נמנע מלקצוב למשיבה אחוזי נכות כלשהם עקב התנגדות פעילה שגילתה המשיבה בעת בדיקתה להזזת הגפיים העליונות ולא ניתן היה להעריך אם קיימת הגבלה או חולשה בגפה הימנית ומה היקפה, ועל כן התבקשה המשיבה לערוך בדיקות אלקטרופיזיולוגיות אשר טרם הוגשו לו. בסמוך לאחר הגשת חוות דעת זו, הגיש המומחה חוות דעת רפואית נוספת, לאחר שהומצאה לו הבדיקה של העיצבוב בגפיים העליונות והתחתונות, שהיתה תקינה. המומחה חיווה דעתו כי בעקבות התאונה הראשונה יש לקבוע נכות זמנית בלבד - במשך 80 ימים - 100% נכות ולארבעה חודשים נוספים, נכות זמנית בשיעור 20%. אשר לתאונה השניה קבע המומחה כי "אין בסיס אורגני להפרעות חולה בגפיים ולא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה הנדונה". 5.א. המשיבה נעדרה מן הארץ לפרק זמן ניכר, וביום 4.12.98 שלח בא כוחה למומחה, מבלי ליטול רשות מבית המשפט "שאלות הבהרה" ובמסגרתן צירף למומחה ממצאיה של ועדה רפואית של המל"ל שקבעה למשיבה נכות זמנית בשיעור 40%. ב. ביום 9.12.98 הגיש ב"כ המבקשת בקשה בכתב (בש"א 6967/98) להורות למומחה שלא להשיב לשאלותיו של המומחה ולהתעלם מהנספחים שצורפו. ג. ביום 10.12.98, לאחר שמיעת עמדת הצדדים, הורה בית המשפט למומחה להתעלם מהמסמכים ומהשאלות שנשלחו אליו. 6.א. ביום 21.12.98 הגיש ב"כ המשיבה בקשה בכתב לבית המשפט (בש"א 7374/98) לאשר לו לשלוח משלוח שאלות הבהרה למומחה, לאור העובדה כי המל"ל קבע למשיבה אחוזי נכות גבוהים, ולבדוק את המשיבה בשנית על ידי המומחה. ב. לאחר קבלת תשובת המבקשת, נקבע בהחלטת בית המשפט, כי המומחה יודיע לבית המשפט, האם יש לערוך בדיקה מחודשת למשיבה, לאור התנגדותה הרצונית של המשיבה בעת הבדיקה ולאור העובדה כי חלפה תקופה של כשנתיים מאז נבדקה ושלוש שנים מאז התאונה השניה. ג. המומחה השיב, ביום 24.1.99, כי אין לו התנגדות לבדוק שוב את התובעת והנימוק העיקרי לכך הוא כי התנגדות רצונית אינה עקבית במשך תקופה ממושכת, ובנוסף היה מצפה לביטוי קליני של חוסר שימוש מלא בגפיים, כגון אטרופיה שרירית חד פעמית או חוסר סימטריה בסימני הדריכה בעור כפות הרגליים. ד. המשיבה ניגשה להיבדק על ידי המומחה והמציאה לו (על פי הרשום בחוות דעתו המשלימה מיום 24.2.99 - להלן: "חוות הדעת המשלימה") ממצאי הועדה הרפואית של המל"ל וכן חוות דעת רפואית של ד"ר ס' ג'אבר מיום 12.7.98. בחוות דעתו המשלימה קבע המומחה כי לגבי הפגיעה בצוואר קיימים שינויים ניווניים בחוליות הצוואר. כיון שאין תיעוד על הפרעות צוואריות לפני התאונה והמשיבה מכחישה הפרעות בצוואר לפני התאונה, הינו קובע, מחמת הספק, נכות כוללת בעמוד שדרה צווארי בשיעור של 20% ומחצית מנכות זו ניתן לזקוף על חשבון ההחמרה בגין שתי התאונות הנדונות. טענות הצדדים: 7.א. לאחר קריאת חוות דעתו המשלימה של המומחה, הגישה המבקשת בקשה זו לפסול את חוות דעתו המשלימה של המומחה, בטענה שהוצגו לפניו מסמכים האסורים להצגה ואלו השפיעו על שיקול דעתו בקביעת אחוזי נכות למשיבה על אף שלא מצא ממצאים קליניים השונים מאלו שמצא בבדיקותיו הקודמות את המשיבה ועל אף שהמשיבה המשיכה לגלות התנגדות פעילה לבדיקה. ב"כ המבקשת ציין עוד כי המשיבה גם הטעתה את המומחה בהציגה את ממצאי ועדת המל"ל הנ"ל, שכן לעת הזו נבדקה המשיבה בדיקה חוזרת על ידי ועדה רפואית של המל"ל, שקבעה למשיבה נכות צמיתה בשיעור של 0%, נכות הזהה לזו שקבע לה המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו הראשונה. ב. ב"כ המשיבה טוען בתגובתו כי המסמכים אכן אסורים להמצאה למומחה על פי התקנות, אך אלו הומצאו למומחה על ידי המשיבה בטעות אנוש, מבלי שבא כוחה ידע על כוונתה לעשות זאת, ומכל מקום לא היה במסמכים אלו משום השפעה ממשית על התוצאות ולא נגרם כל עיוות דין למבקשת. ג. ב"כ המשיבה טען כי באם יעתר בית המשפט לפסול את חוות הדעת המשלימה, כי אז יש מקום להורות למומחה לבדוק שוב את המשיבה או לכתוב חוות דעת, תוך התעלמות מוחלטת מהמסמכים האסורים להצגה, ולחלופין הציע כי מומחה נוסף יבדוק את המשיבה ויגיש חוות דעת משלימה. להצעה זו מתנגד בכל תוקף ב"כ המבקשת. לשיטתו, לאחר פסילת חוות הדעת המשלימה תשוב על כנה חוות דעתו הראשונה של המומחה מטעם בית המשפט, שקבע לתובעת 0% נכות בגין שתי תאונות הדרכים, ואין מקום לבקש מהמומחה לכתוב חוות דעת חדשה לאחר שלא מצא ממצאים חדשים כלשהם בבדיקתו המחודשת את המשיבה ולאחר שהושפע מהמסמכים שהוצגו לפניו. בפי ב"כ המבקשת נימוק להתנגדות למינוי מומחה אחר, אשר יהווה בבחינת מתן פרס למשיבה, והוא כי כעת קיימת קביעה על פי דין של המל"ל בשיעור של 0%, המחייבת את בית המשפט מכח הוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים. פסילת חוות הדעת המשלימה: 8. בית המשפט אינו ממהר לפסול חוות דעת של מומחה שהוגשה לבית המשפט, גם אם הועברו אליו, עקב טעות, מסמכים וחומר רפואי שלא היה מקום למסור לו. בית המשפט יבחן כל מקרה לגופו, באם היה בחומר זה כדי לפגום בחוות הדעת ובכדי לגרום לעיוות דין למי מהצדדים (ראה: רע"א 5118/93 בועז אהרן ואח' נ' גלר ואח', צלטנר 1758; רע"א 3358/91 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' יוסף ציון, תק-על, 91(3) 2903; רע"א 3011/94 אלפסי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, תק-על 94(2) 1973). מוצא אני חובה לציין, כי המומחה ניתח את חוות דעתו של ד"ר ג'אבר וכן את ממצאיה של הועדה הרפואית של המל"ל ודחה את קביעותיהם, שכן, לדעתו, הסתמכו הם יותר על האספקט הסובייקטיבי של תלונות המשיבה ועל האפקט הנפשי של המשיבה שבאו לידי ביטוי בבכי רצוף ותלונותיה של המשיבה לפני הועדה וכן לפניו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהמומחה מצא לנכון לקבוע לתובעת 20% נכות כוללת בעמוד שדרה צווארי, בהסתמך על צילום בחדר מיון בתאונה הראשונה, אשר היה לפניו גם בעת עריכת חוות הדעת הראשונה, מבלי לנמק מדוע זה החליט בעת עריכת חוות הדעת המשלימה להעניק למשיבה אחוזי נכות בגין כך ולא עשה כן קודם לכך. מנכות כוללת זו קצב למשיבה מחצית על חשבון ההחמרה בגין שתי התאונות. לדעתי, אין ספק כי במקרה זה הושפע המומחה מהמסמכים האסורים שהוצגו לפניו, ועל כן יש מקום לפסול את חוות הדעת המשלימה מיום 24.2.99. לא למותר יהא להוסיף כי בית המשפט מתייחס בחומרה רבה למעשה שעשתה המשיבה בהציגה את ממצאי המל"ל שקבעו נכות זמנית בשיעור 40%, כאשר קרוב לודאי היתה בידה החלטת הועדה הרפואית של המל"ל שקבעה לה נכות צמיתה בשיעור0%, וכן לאור העובדה כי בית המשפט כבר הורה על איסור בהצגת ממצאי המל"ל למומחה (בבש"א 6967/98). מסופקני גם אם המשיבה עשתה זאת בתום-לב ומתוך טעות אנוש, שכן המדובר באשה משכילה המשמשת כמורה בבית ספר וקרוב לודאי שהודע לה על האיסור בהצגת המסמכים לפני המומחה. האם יש מקום לפסול גם את חוות הדעת הראשונה של המומחה? 9. שקלתי באם לא יהא זה נכון, לאור פסילת חוות דעתו המשלימה של המומחה, לפסול גם את חוות דעתו הראשונה ולמנות מומחה אחר תחתיו, או לראות בממצאי המל"ל משום קביעת נכות על פי דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים ועל כן שלא למנות מומחה אחר. ברם, הגעתי למסקנה כי אין לנהוג כך וזאת מכמה נימוקים. 1) ב"כ המבקשת לא ביקש לפסול גם את חוות דעתו הראשונה של המומחה והוא תומך בהשארתה על כנה. 2) פסילת חוות דעתו הראשונה של המומחה, תהווה בבחינת "פרס" למשיבה ומתן הזדמנות לבדקה על ידי מומחה אחר, ואיני סבור כי יש לעשות כך, לאור חוסר שיתוף הפעולה הבולט והמפורש מצידה במהלך הבדיקות בהן נבדקה על ידי המומחה. נפגע אשר נבדק על ידי מומחה חייב לשתף פעולה במהלך הבדיקה, ומשלא עשה זאת, אל יצפה כי בית המשפט יתן ידו להחלפת המומחה, אשר מונה בהסכמת הצדדים. משנענה בית המשפט לבקשת המשיבה והורה על בדיקה חוזרת, אשר אף במהלכה לא שיתפה היא פעולה עם המומחה, לצורך בדיקתה, אל לה למשיבה להלין אלא על עצמה בלבד. 10. האם יש מקום למנות מומחה אחר? כאמור, ב"כ המשיבה מבקש לעשות כן ואילו ב"כ המבקשת מתנגד לכך בטענו כי בשלב זה קיימת קביעה על פי דין של המל"ל בשיעור של 0%, המחייבת את בית המשפט מכח הוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים. סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע כדלקמן: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". גם אם אפסול את חוות דעתו הראשונה של המומחה, לא ניתן לאמץ גישתו של ב"כ המבקשת לראות בממצאי המל"ל משום קביעה על פי דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים. ברע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4) 89, 49, נאמר כי: "הדרך שנקבעה בסעיף 6א לחוק הפיצויים ובתקנות שהותקנו על פיו, היא הדרך הרגילה לקביעת כל ענין שברפואה, לרבות קביעת דרגת הנכות הרפואית בתביעות לפי חוק הפיצויים. סעיף 6ב לא בא אלא לקבוע חריג לדרך רגילה זו, כשמתקיימים כל התנאים הנזכרים בסעיף 6ב". כן נפסק שם, כי על פי הנוסח של סעיף 6ב הנ"ל, רק קביעת דרגת נכות "על פי כל דין" שנעשתה לפני שמיעת הראיות תחייב לצורך תביעה כזו, ומשהוגשה חוות דעת רפואית לבית המשפט על ידי המומחה, החל שלב שמיעת הראיות והצדדים קיבעו עצמם למסלול של המומחה מטעם בית המשפט, ולא ניתן לעבור לדרך אחרת על פי סעיף 6ב לחוק הפיצויים. בענייננו, הוגשה כבר חוות דעת של המומחה ועל כן הוחל בשלב שמיעת הראיות ונקבע מסלול התובענה, על פי סעיף 6א לחוק הפיצויים ולא על פי סעיף 6ב לחוק האמור, ולפיכך גם אם תיפסל חוות הדעת הראשונה, לא ניתן לעבור למסלול האחר, אלא יהא צורך במינוי מומחה אחר, ולכן אין מקום כאמור לעיל. סיכום: העולה מהאמור הוא, כי בקשת המבקשת מתקבלת, כי חוות דעתו המשלימה של המומחה נפסלת ולפני בית המשפט והצדדים נותרת חוות דעתו הראשונה. פסילת חוות דעתמומחהתאונת דרכיםחוות דעת מומחהחוות דעת