פסק דין : 1. התובע יליד 1973, נפגע ביום 29/9/94 בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ג - 1973 (להלן: "תאונת הדרכים"). בעקבות התאונה, אושפז התובע למשך 4 ימים בבית החולים, שם אובחן אצלו שבר בכתף ימין של עצם הבריח וכן נבחנה רגישות בחזה שמאל ובכתף ימין. 2. בית המשפט מינה מומחה בתחום האורטופדי, על מנת שזה יבדוק באם נותרה לתובע נכות רפואית כלשהי עקב תאונת דרכים שבר בכתף. פרופ' דן עטר אשר מונה כאמור, קבע כי לתובע לא נותרה כל נכות רפואית בתחום האורטופדי, אך המליץ למנות מומחה בתחום כירורגיית החזה, אשר יבדוק באם נותרה לתובע נכות רפואית בתחום מומחיותו. בית המשפט הוסיף ומינה את פרופ' ילין כמומחה בתחום כירורגיית החזה, אשר לאחר בדיקת התובע קבע אף הוא כי לתובע לא נותרה כל נכות רפואית עקב תאונת הדרכים. 3. אין מחלוקת בין הצדדים, כי תאונה זו הינה תאונת עבודה וכי לכאורה יכול היה התובע למצות את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי הן לצורך קביעת נכות רפואית והן לצורך קבלת דמי פגיעה. אלא שכאמור, בחר התובע בדרך האלטרנטיבית והיא דרך של מינוי מומחה על ידי בית-המשפט על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. 4. במהלך הדיונים בפני הגיעו הצדדים להסכמה בדבר שיעור הפיצוי שישולם לתובע, וכך בהתאם להודעת הצדדים מיום 17/7/00, הסכימה הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בצירוף שכר טרחה בשיעור 11% ובצירוף מע"מ כחוק, כאשר נותרו הצדדים חלוקים בשאלה, אם אין מקום לקזז מהפיצוי הנ"ל את שכר טרחתו של פרופ' ילין בסך 5,850 ש"ח בו נשאה הנתבעת. זה המקום לציין, כי בשכר טרחתו של פרופ' עטר נשא כמימון ביניים התובע. 5. תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מינוי מומחים) קובעות את ההוראה, לפיה על התובע להפקיד בקופת בית המשפט את שכר טרחת המומחה, אלא אם הורה בית המשפט אחרת ומנימוקים מיוחדים על יסוד בקשת התובע. הרעיון העומד מאחורי הוראה זו, היא למנוע בקשות סרק של תובעים למינוי מומחים רפואיים מחד ומאידך לאפשר לכל תובע למצות את זכויותיו בדרך של מינוי מומחה על ידי בית המשפט להוכחת תביעתו בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים, דרך אשר תמנע סגירת דלתות בית המשפט בפני מתדיין, שכן אם מחוייב התובע לשאת בעלות שכר טרחת המומחה, חזקה כי לא יפנה בבקשות סרק למינוי מומחה רפואי. בפועל, עושים בתי המשפט שימוש בשיקול דעת רחב בהטלת הוצאות המומחה. לרוב כאשר מדובר בפגיעה ברורה על פניה, אשר כתוצאה ממנה קיימת סבירות גבוהה כי לתובע תקבע נכות רפואית, מטיל בית המשפט את הוצאות המומחה על הנתבעת, חברת הביטוח. שכן בסוף היום, כאשר נדרשת חברת הביטוח לפצות את התובע על נזקיו, מחוייבת היא בהחזר הוצאותיו של התובע להוכחת תביעתו. במקרה שבפני, סבורתני כי היה בסיס ענייני למנות מומחה בתחום האורטופדי כדי לבדוק באם נותרה לתובע נכות רפואית עקב הפגיעה, וזאת מאחר וסבל משבר בכתף ימין של עצם הבריח. גם מינוי המומחה בתחום כירורגיית החזה היה מינוי ענייני, לאור המלצתו של פרופ' דן עטר ולעצם העובדה, כי השבר בעצם הבריח עלול היה להקים קביעה בדבר נכות רפואית בתחום כירורגיית החזה. לפיכך, הגם קביעת המומחים, כי לא נותרה לתובע נכות רפואית כלשהי בגין התאונה, הרי שלאור ההצדקה העניינית שבמינויים יש מקום להטיל על הנתבעת את הוצאות המומחים. טענתה של הנתבעת, כי יש להטיל את הוצאות חוות דעתו של פרופ' ילין על התובע, מהטעם שלא מיצה את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי ובכך שיכול היה לחסוך מכספיה, לא יכולה להישמע, שכן זכותו של התובע למצות את ההליכים המשפטיים בדרך הנראית לו הנכונה והטובה ביותר. משבחר התובע לנהל את תביעתו בבית המשפט ולבקש את מינוי המומחים בבית המשפט, ומקום שהייתה הצדקה עניינית למינוי מומחים, אין מקום להעניש אותו ולהטיל עליו את הוצאות המומחים רק מן הטעם שלא פנה למוסד לביטוח לאומי למצות את זכויותיו שם. ראה רע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו יאיר, פ"ד מז(4), 89, שם קובע בית המשפט העליון, כי לאור העובדה שסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים, אינו כולל הוראה על פיה חובה על הנפגע, בתאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה, למצות את הליכי קביעת דרגת הנכות במוסד לביטוח לאומי, אין לחייבו לעשות כן. כל שניתן לעשות במקרה שכזה הוא לנכות את הגמלאות שקיבל או עתיד לקבל התובע במקרה שכזה מהמוסד לביטוח לאומי וניכוי כזה יש לעשות אפילו לא פנה התובע בתביעה לקבל את המגיע לו מהמוסד לביטוח לאומי, זאת לאור זכות החזרה של המוסד לביטוח לאומי אל המזיק - הנתבעת. במקרה שבפני שאלה זו לא נתעוררה ואינני דנה בה. 6. סוף דבר אני נותנת להסדר החלקי שהומצא אלי ביום 17/7/00 תוקף של פסק דין. תאונת דרכיםכתפייםשבר