תאונת דרכים נהג אמבולנס

פסק דין: התובע, יליד שנת 1969 ובהיותו בן 25 שנים - נפגע בתאונת דרכים. הנתבעת - חברת הביטוח אינה כופרת בחבותה לפצות את התובע בגין נזקים שהוסבו לו. אין חולק כי על תאונת דרכים נהג אמבולנס חל חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 והתקנות לפי חוק זה וכי על הנתבעות ("המגן" ו"אבנר", להלן: "הנתבעות", עפ"י חלקיהן) לפצות את התובע על נזקיו באם וככל שהיו , יהיו והוכחו . המחלוקת נסובה על גובה דמי הנזק. עיקרי העובדות התובע עבד עובר לתאונת דרכים נהג אמבולנס כנהג מד"א, במקביל לעבודתו למד התובע לימודי ערב להשלמת בגרויות. עבודתו כנהג אמבולנס היתה כרוכה במאמץ פיזי ,הרמת אלונקות עם חולים , נשיאתם ממקום למקום וכיוצ"ב. תאונת דרכים נהג אמבולנס ארעה ביום בו אמור היה התובע לחזור לעבודתו מחופשת מחלה שנבעה מתאונת עבודה (עמ' 7 לפרוטוקול). כתוצאה מתאונת דרכים נהג אמבולנס נפגע התובע בשתי הברכיים ובעיקר ברגל ימין. התובע אושפז בבה"ח שיבא בתל השומר משך 11 יום וכן אושפז יום נוסף עבור אישפוז לצורך ניתוח ארטרוסקופיה. לאחר תאונת דרכים נהג אמבולנס שהה התובע בתקופת אי כושר של שנה (בהתאם לתעודות אי הכושר אשר צורפו לתצהיר ע.ר.). במהלך תקופה זו, גובסה רגלו של התובע למשך תקופה של כחצי שנה, לאחר הסרתו התהלך התובע בעזרת קביים במהלך תקופה של כשבעה חודשים . חרף טיפולי הפיזוטרפיה אותם עבר וכתוצאה מאי שיפור במצבו, עבר התובע בהמלצת רופאו ביום 14.12.94 ניתוח ארטוסקופיה בקרסול ימין , לצורך כך, אושפז התובע אישפוז חד יומי. התובע עובר לתאונת דרכים נהג אמבולנס רווק, וכיום נשוי ואב לשני ילדים. ראיות התביעה היו עדות התובע בלבד ומסמכים אשר צורפו באמצעותו. המסמכים כללו, בין היתר, תעודות אי כושר, תלושי שכר, קבלות, אישורים רפואיים . מבחינה זו כל עדותו , כעדות יחידה של בעל דין ויש לראותה במגבלות סעיף 54 לפקודת הראיות וככל שראיות תומכות נעדרות, אין להם אלא, להכביד עם התובע. ראיות הנתבעות היו מסמכים. הנכות הרפואית: לבדיקת מצבו הרפואי של התובע מונה (בהסכמת הצדדים מחוץ לכותלי בהמ"ש) פרופ' גנאל כמומחה בתחום האורטופדיה. ב"כ הצדדים לא ביקשו לחקור מומחה זה על חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה. המומחה נתן שתי חוות דעת ותשובות לשאלות הבהרה מטעם התובע. בסיכום חוות דעתו הראשונה מיום 17.7.95 , לאחר סקירת מצבו הרפואי של התובע ע"ס מסמכים רפואיים ,צילומי רנטגן ותיק רפואי מקופ"ח כותב המומחה: התובע נפגע ב ת.ד. ביום 19.2.94 בעת שרכב על אופנוע והחליק על הכביש. בעיון בצילומי רנטגן של קרסול ימין מיום תאונת דרכים נהג אמבולנס , נראה שבר מרוסק תוך מפרקי במשטח הדריכה התחתון של הטיביה מימין וכן, בצילום כף רגל נראה בספק שבר ללא תזוזה בעצם המסרק הרביעית בכף רגל ימין. המומחה העריך כי לא חלף עדיין הסיכון להופעת שינויים ניווניים במפרק הקרסול לאור ממצאי בדיקת הארטוסקופיה ועל כן, ממליץ על בדיקה נוספת תוך שנה להערכת מצבו הסופי של התובע. בשלב זה המומחה לא קובע אחוזי נכות לתובע ואף לא נכות זמנית. בסיכום ומסקנות חוות דעתו השנייה מיום 5.1.98 לאחר סקירת מצבו הרפואי של התובע קובע המומחה: לתובע הגבלה קלה בכיפוף סופי של הקרסול וכן, בצילומי רנטגן עדכניים נראים שינויים ניווניים במפרק הקרסול. לטענת התובע, בפני המומחה, הוא אינו סובל מכאבים בהליכה בחיי היום יום. המומחה מעריך כי לתובע נגרמה בתחום האורטופדי נכות לצמיתות בעקבות תאונת דרכים נהג אמבולנס הנדונה וכי שיעור נכותו הצמיתה עומד על 10% ע"פ תקנה 35 (1) ב לתקנות המל"ל, "בגלל שינויים ניווניים קלים במרפק (צ"ל- במפרק) הקרסול המשפיעים על תפקודו" (מתוך חוו"ד) . במענה לשאלת הבהרה של ב"כ התובע האם להערכתו יתכן כי בעתיד יחמירו השינויים הניווניים בקרסול השיב המומחה בחיוב ונימק כי ידוע ששינויים ניווניים נוטים להחמיר עם הזמן. עוד אישר המומחה בתשובה לשאלת הבהרה מטעם ב"כ התובע כי באופן תיאורטי ישנו סיכוי כי עקב החמרת השינויים הניווניים יוחמרו המגבלות בקרסול שמאל אולם, המומחה הוסיף כי אין סבירות שנכותו של התובע תחמיר מעבר לאמור בתקנה 48 (3) א' לתקנות המל"ל המתייחסת להגבלה ניכרת בטווח תנועת הקרסול שגם היא קובעת 10% נכות רפואית. עיינתי בחוות דעת המומחה הרפואי, לרבות תשובותיו לשאלות ההבהרה ונתתי דעתי לעדותו של התובע. שוכנעתי כי יש מקום לקבל את הערכת המומחה לקביעת שיעור של 10% נכות צמיתה בהסתמך על 35 (1) ב לתקנות המל"ל. באשר למוגבלויותיו של התובע, מדגיש בא כוחו כי לאור מקצועו כנהג אמבולנס, עולה נכותו התפקודית על שיעור נכותו הרפואית ועומדת על סך של 15% , בין היתר ובעיקר בשל השכלתו הנמוכה של התובע עובר לתאונת דרכים נהג אמבולנס, בשל ניסיונו המוגבל בעבודה, גילו הצעיר במועד תאונת דרכים נהג אמבולנס ובשל נכותו לא הצליח התובע לשוב לעבודתו עובר לתאונת דרכים נהג אמבולנס. בפסיקה הושרשה ההלכה כי אין הכרח שהנכות התפקודית שתקבע על ידי בית משפט תהא חופפת לנכות הרפואית שנקבעה באותו עניין. ואף "יש שקיים פער, לפעמים פער של ממש בין מגבלותיו של הנפגע מבחינה רפואית המתבטאת בדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו , לבין יכולתו של אותו נפגע לתפקד, לעבוד ולקיים את עצמו" (כב' השופט ד. לוין בע"א 516/86 אררט נ' אזולאי פ"ד מ (4) 690 ,700). ומוסיף כב' השופט לוין בע"א 516/86 הנ"ל שם בעמ' 703 : "לא כך הוא בקביעת הנכות התפקודית, שמבחניה אינם המבחנים הרפואיים בלבד.... ...כדי לקבוע את שיעור הנכות התפקודית לעניין קביעת שיעור נזקיו של הנפגע לפי חוק הפיצויים, שומע השופט הדן במשפט ראיות לעניין תפקודו של הנפגע, כישוריו וסגולותיו, רמת השכלתו, תחום עיסוקו ועוד כיוצא באלא היבטים, שאינם בתחום מוגבלויותיו של הנפגע דווקא. על פי המכלול ועל- פי מגוון המרכיבים יקבע השופט, בסופו של דבר, את שיעורה של הנכות התפקודית של אותו נפגע". להלן נתוני התובע , השתכרותו עובר לתאונת דרכים נהג אמבולנס וכושר השתכרותו לאחריה: כאמור, בחודש פברואר 95 , עם תום תקופת אי הכושר שנקבעה לתובע ובהישמע להמלצת רופאיו לחזור לעבודה משרדית קלה, החל התובע לתור אחר מקום עבודה. בחודש אפריל 95, החל התובע לעבוד כמוכר בחנות לאביזרי אופנועים שם עבד כחצי שנה והשתכר בממוצע סך של 3,300 ש"ח. לאחר מכן, עבד התובע משך כ- 14 חודשים כמתווך עצמאי בעסקאות מקרקעין שם הסתכמה הכנסתו בסך של 1280 ש"ח. תקופה נוספת של כשלושה חודשים עבד התובע במשרד לחקירות כמתלמד, בהכנסה של כ- 1000 ש"ח לחודש. עם תום תקופה זו חזר התובע לעבוד בחברת מד"א שם עבד כשלושה חודשים בשכר של כ- 2380 ש"ח. התובע מציין כי גם עבודתו זו הופסקה עקב קשייו. לאחר תקופה זו עבד התובע משך כשבעה חודשים בהקמת תערוכות בשכר והשתכר סך של כ- 4,540 ש"ח לטענתו, מעבודה זו פוטר עקב מגבלותיו. בשנת 97 עבר התובע קורס בסיסי של טכנאי מחשבים שנמשך כשנה פעמיים בשבוע משך ארבע שעות בכל פעם. התובע המשיך ועבד משך תקופה של כ- 10 חודשים כטכנאי מחשבים בשכר חודשי של כ- 4,740 ש"ח. לאחר מכן המשיך לעבוד תקופה של כחודש כטכנאי מחשבים בחברה אחרת , אותה עזב לטענתו עקב העדר הכשרה מספקת. התובע המשיך ועבד כשליח בחברת שליחויות לתקופה של כשלושה חודשים בשכר של כ- 2,840 ש"ח. נכון ליום הגשת הסיכומים עובד התובע כטכנאי מחשבים. נתתי דעתי לעדותו של התובע ובעיקרה מהימנה היא עלי. היא מסתייעת מחוו"ד המומחה וממסמכים שצורפו לתצהיר ע.ר. של התובע. התרשמתי כי התובע במועד תאונת דרכים נהג אמבולנס ,צעיר בתחילת דרכו, החל בלימודי ערב להשלמת בגרויותיו , לא התכוון להישאר במקצועו כנהג אמבולנס עד גיל פרישה. יתרה מכך, התובע בעצמו פוטר לתקופה של שלושה חודשים לצורך תוכנית הבראה של מעבידו - "מד"א" - על מנת שלא יהפוך לעובד קבוע ואין כל בטוחה שהיה הופך לעובד קבוע כאמור. (עמ' 7 לפרוטוקול) התובע לאחר תאונת דרכים נהג אמבולנס ,על אף "מומו", שאף לקדם את עצמו, הסב את מקצועו ולמד כשנה קורס טכנאי מחשבים . כיום , כאמור, התובע אינו מתבטל ובכפוף למוגבלויותיו מועסק דרך חברת כח- אדם כטכנאי מחשבים בחברת "מוטורולה" ומבצע עבודה פיזית המתלווה לעבודתו השוטפת. התובע השביח את שכרו ואף משתכר שכר העולה על גובה השכר הממוצע במשק. לאור האמור לעיל, לאחר שבחנתי את מידת הסתגלותו של התובע למצב החדש, השכלתו, ניסיונו, השתלבותו בשוק העבודה, הפגיעה ביכולת עבודתו וכפועל יוצא ממנה פרנסתו, נוכחתי, כי לא נחסמה בפני התובע האפשרות המוחלטת לבצע פעילויות ועבודות מסוימות אולם, מגבלותיו עשויות להפריע לו במידה כזו או אחרת בתפקודו בעבודה בה הוא עוסק כיום ו/או בעבודה בה יעסוק בעתיד, כאשר מאמץ פיזי נלווה אליה. למעלה מכך, אני סבור שכתוצאה מהפגיעה נשוא תאונת דרכים נהג אמבולנס נסגרו בפני התובע חלק מקשת המקצועות שהיו פתוחים בפניו אלמלא הפגיעה אולם, אין אני סובר כי ההשלכה השלילית על תפקודו עולה על הנכות הרפואית שנקבעה לו. אשר על כן, אני קובע לתובע פגיעה בשיעור הנכות הרפואית האורטופדית אשר תעמוד על 10% ותהווה פגיעה בכושרו להשתכר ביחס למצבו עובר לתאונת דרכים נהג אמבולנס. פגיעה זו יש לה השלכה מסוימת גם על כושרו הכללי לבד מהתעסוקתי. יחד עם זאת אין פירוש הדבר כי שכרו של התובע לעתיד או בעבר מתום תקופת אי הכושר נגרע כמלוא שיעור הנכות בכל שלב ועת, בפועל שיבח התובע את שכרו מעבר לשערוך השכר עובר לתאונת דרכים נהג אמבולנס ולא נראה כי אלמלא תאונת דרכים נהג אמבולנס היה שכרו של התובע בעיסוקו עולה על אלה שהשתכר בפועל בפרט לא ביחס לעבודתו האחרונה כטכנאי מחשבים וגם בהתחשב בשינוי במצבו המשפחתי ,נשוי ואב לשני ילדים (עמ' 11 לפרוטוקול). מטעמים אלה לא תקבע גריעה משכרו לעתיד ומידי חודש בחודשו כשיעור הנכות הרפואית אלא, הדבר יעשה על דרך אומדן . לעניין זה ראה ע"א 632/81 (לח' 4 12) , ע"א 584/84 (מ"ג (1) 138), ע"א 516/86 (מ 4 690), ע"א 3049/93 דינים עליון בעמ' 443, וכן ראה ע"א 5/84 (מה 3 374) לפיו, בנזקי גוף יש לפסוק פיצוי אינדוודואלי , לא תמיד ניתן להעריך את הנזק במדויק. "תורת הפיצויים אינה תורה מדויקת אין היא דורשת דיוק מתמטי ואין היא מבוססת על וודאות מוחלטת ...." . מטרת הפיצויים כעיקרון מנחה היא להעמיד את הניזוק בו היה בזמן תאונת דרכים נהג אמבולנס ולא לשפר את מצבו. התובע עותר לפצותו בראשי הנזק הבאים: להלן יידון כל אחד מפרטי הנזק: הפסדי השתכרות בעבר עזרת צד ג' לעבר הוצאות רפואיות ונסיעה בעבר נזק שאינו נזק ממון הפסדי השתכרות לעתיד סה"כ עותר התובע לפיצוי בסך 469,870 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ראשי הנזק ד י ו ן א. הפסדי השתכרות בעבר: התובע עותר לפצותו: בגין הפסדי שכר מלאים של שנה מיום תאונת דרכים נהג אמבולנס ואח"כ (עד סיכומיו) בהתאם לפער שבין שכרו הממוצע בפועל בעבודותיו השונות לבין שכרו המשוערך עובר לתאונת דרכים נהג אמבולנס. התובע עותר לפיצוי בסך כולל של כ- 160,000 ש"ח להיום. לעומתו טוענת הנתבעת, כי חישוב שכרו של התובע הינו מוטעה וכי יש לחשבו כדלקמן: לעניין תקופת אי הכושר , הנתבעת מחשבת את תקופת אי כושרו של התובע כתקופה בה שהתה רגלו בגבס בלבד זאת מן טעם, שהמומחה לא נתבקש לקבוע את נכותו הזמנית של התובע לאחר תאונת דרכים נהג אמבולנס. ומתום תקופת אי הכושר טוענת הנתבעת כי אין לפסוק כלל פיצוי בגין הפסד שכר לאור העובדה שנכותו של התובע עד לינואר 98 קרי, מועד הבדיקה השניה של המומחה פרופ' גנאל עמדה על 0% נכות וכן, לאור העובדה שלא הוצגו אישורי מחלה ולא נקבעה נכות זמנית על ידי המומחה. הנתבעת מציעה סך כולל של כ- 19,000 ש"ח התרשמתי מהראיות ותעודות אי כושר אשר הובאו בפני כי אכן התובע היה באי כושר מוחלט במשך שנה וגם לאחר הורדת הגבס התובע התהלך בקביים ומכאן שלא יכול היה לחזור ולעסוק בעבודתו עובר לתאונת דרכים נהג אמבולנס או עיסוק אחר וודאי לא פיסי. אין אני מקבל את בסיס השכר לו טוען התובע באשר הוא נערך על פי תלושים ספורים בעוד שניתן היה לבדוק את הבסיס ע"פ דו"ח מרוכז שהוגש על ידו לכל השנה וכן ממסמכי המל"ל. לאחר שבדקתי את הנתונים נראה לי לקבל את הנתונים של הנתבעת לעניין בסיס השכר עובר לתאנה שהוא 2490 ש"ח נטו. בסיס זה כשהוא משוערך להיום על בסיס מדד חודש מרץ 2000 במעוגל הינו 4000 ש"ח נטו לחודש. ולכן אני קובע כי חישוב הפיצוי בגין ראש הנזק של אובדן השתכרות לעבר יעשה על- פי הנתונים הבאים: א. אובדן שכר מלא מיום קרות תאונת דרכים נהג אמבולנס למשך שנה, בהתחשב בעובדה שהתובע נזקק לפיזוטרפיה והתקשה להתהלך עד להשלמת הריפוי. בתקופה זו אני קובע כי התובע יפוצה עבור כל חודש בסכום שכרו נטו כפי שקבעתי לעיל, במכפלת חודשי ההפסד ובסך 48000 ש"ח להיום. לסכום זה תיווסף ריבית ממחצית התקופה ובסך של 54,000 ש"ח להיום. ב. מחודש פברואר 95 ועד לעבודתו של התובע בחב' מוטורולה- התובע עבד בכמה מקומות עבודה . לטענת התובע, עקב פגיעתו נשוא תאונת דרכים נהג אמבולנס לא יכול היה להתמיד בעבודותיו השונות. נכון, התובע לא מחוייב היה להמשיך בעבודתו תוך כאבים אולם, איני סובר כי מגבלותיו, הן שהביאו לעזיבת מקומות העבודה השונים בהם עבד. למעלה מכך, התובע מציין כי לאחר תקופת אי הכושר שב התובע לעבודתו במד"א, עבד שם כשלושה חודשים, ועקב קשייו הופסקה עבודתו. אף מבלי להיזקק לנכונות טענה זו שכן התובע לא הביא ראייה לתמוך בטענותיו, עליי לציין שבנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי מניעה בעטיה התובע לא שב וחידש את לימודיו מיד בתום תקופת אי הכושר. הדברים מקבלים משנה חשיבות נוכח העובדה כי רק בשלב מאוחר יותר, בחר התובע ללמוד קורס מקצועי של טכנאי מחשבים ובכך לבצע הסבה מקצועית ולהרוויח את לחמו על אף "מומו". יחד עם זאת, כפי שקבעתי אין ספק שכושרו של התובע נגרע כתוצאה מפגיעותיו ואלמלא תאונת דרכים נהג אמבולנס אפשר והיה משתכר יותר מכפי שהשתכר בעבודותיו השונות או עובד בהיקף שעות גדול יותר ומכל מקום קשת האפשרויות הוגבלה. לאור כל מכלול הגורמים שנשקלו, יחושב אובדן השתכרותו של התובע בתקופה זו ( קרי מתום תקופת אי כושר מלא ועד להיום ) על דרך אומדן זאת על בסיס שכרו המשוערך של התובע עובר לתאונת דרכים נהג אמבולנס בהשוואה והתאמה לנתוני השכר בעבודותיו הזמניות השונות ותקופת עבודתו ושכרו כטכנאי מחשבים במוטורולה כמפורט לעיל. סך הפיצוי לתקופה זו יעמוד על 40,000 ש"ח להיום. ב. עזרת צד ג' לעבר: מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחת צורך בעזרה מעבר לעזרה הנצפית מבני משפחה וקרובים. התובע מעלה דרישה לפיצוי על פי חישוב גלובלי של מינימום 1000 ש"ח לחודש במכפלת 12 החודשים בהם שהה באי כושר ובסה"כ 12,000 ש"ח. הנתבעת לעומתו, מבקשת לדחות פיצויים בראש נזק זה ולחילופין לפנים משורת הדין לפסוק לתובע פיצויים בסך 500 ש"ח. התובע לא הציג בפני כל ראיות כי נזקק לשירותים מיוחדים עקב תאונת דרכים נהג אמבולנס ולא הביא עדות קרובים לעניין מתן השרות לו נזקק. על אף שלא הונחה דעתי מהו אופי העזרה שקיבל התובע והיקפה, נדמה לי שלא יהא זה נכון ,ראוי וצודק לשלול לחלוטין פיצוי בראש נזק זה . בהעדר הוכחה לשיעור ההוצאה שהוצאה, היקף ומהות העזרה שנדרשה ומששוכנעתי כי היה צורך במתן עזרה כזו לתובע במועד הסמוך לתאונת דרכים נהג אמבולנס ( בתקופה בה שהה התובע בגבס והתהלך בקביים ) נראה לי נכון לקבוע בראש נזק זה, פיצוי על דרך אומדן והנתבעת תפצה את התובע בסכום של 8500 ש"ח להיום. ג. הוצאות לנסיעה וטיפולים רפואיים לעבר: התובע עותר לפצותו בסכום גלובלי של 13,000 ש"ח עבור טיפולי פיזוטרפיה תרופות, תומכים לקרסול וכן ביקורים אצל רופא. הנתבעת סבורה שאין להעתר לדרישה התובע כיוון שהתובע לא פנה לטיפול במסגרת סל הבריאות של קופת-חולים והעדיף לפנות לרופאים פרטיים. מקבל אני את עמדת הנתבעת ואני סובר כי מי שזכאי לקבל טיפול רפואי חינם או בהשתתפות מועטה, לא יהא זכאי לקבל פיצוי על הוצאות רפואיות בהן נשא על ידי פנייה לגורמים פרטיים אולם, לא למותר לציין כי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994 תחילתו ביום 1.1.95 . כאמור, תאונת דרכים נהג אמבולנס התרחשה ביום 19.2.94 וההוצאות להן עותר התובע משתרעות בעיקר על התקופה בה שהה בגבס והתהלך בקביים קרי, במהלך שנת 1994. בשים לב למוגבלויותיו של התובע שוכנעתי כי אין צידוק להתעלם מהוצאות שהוציא התובע בהיותו מטופל במסגרת פרטית כזאת או אחרת. התובע הוכיח בפני באמצעות צירוף קבלות על הוצאות רפואיות וכן הוצאות נסיעה בהן נשא כתוצאה מהפגיעה נשוא תאונת דרכים נהג אמבולנס. אשר על כן, אני פוסק לתובע פיצויים בסכום גלובלי של 7,000 ש"ח להיום. אשר להחזקת הכלבים בפנסיון : התובע עותר לפצותו בגין הוצאות אחזקת שני כלבים שהיו ברשותו עובר לתאונת דרכים נהג אמבולנס ולאחריה בפנסיון, בתקופה בה היה אי כושרו מוגבל באופן מלא וחלקי. הסכום לו עותר התובע הינו בסך 5750 ש"ח וכשהוא משוערך כ- 8900 ש"ח להיום. הנתבעת טוענת כי אין לפצותו בעניין זה כל עיקר באשר מדובר בנזק מיוחד שלא נכלל בכתב התביעה ואף לא בתצהיר תשובות לשאלון, העניין הועלה לראשונה בתצהיר עדות ראשית, מדובר בהרחבת חזית לה התנגדה ומתנגדת הנתבעת ועצם הדרישה לפיצוי בעניין זה "בלתי סבירה בעליל" . תמוהה בעיני העובדה כי התובע נאלץ להחזיק את כלביו משך שנה תמימה בפנסיון. התובע הביא קבלות של שיכון הכלבים בפנסיון אולם , דרך בחינת הנסיבות לא מראה שהתובע בחר באלטרנטיבה שסבירותה עומדת במבחן "חובת הקטנת הנזק". התובע לא הביא ראיות כי עלות הטיפול הספציפית בפנסיון עומדת במבחן הסבירות וכן שהנסיבות דנן הצריכו בחירת אופציה זו, בפרט שבתקופת החלמתו שהה גם בבית אימו ובדירה שם התגורר עם חברתו דאז ואשתו דהיום כך שיכול היה בתקופה זו להסתייע בהם אם כי סיוע זה אף הוא חורג במידת מה מעזרה רגילה המושטת ע"י קרוב משפחה. אין ספק שאלמלא תאונת דרכים נהג אמבולנס לא היה נזקק לחלופה לטיפול בכלבים שהיו עימו ובטיפולו עובר לתאונת דרכים נהג אמבולנס ואין לדרוש ממנו לוותר עליהם או להזניחם בשל מוגבלויותיו מפגיעות שנגרמו ע"י המזיק. יודגש, אף מבלי לקבוע עמדה נחרצת בעניין , ולאור נסיבות המקרה אני נדרש למבחן הסובייקטיבי ובלבד, שההוצאה הוצאה בתום לב ולמבחן האובייקטיבי לעניין שיעור הסכום. בשים לב לכך שבעלי החיים חיו עם התובע עובר לתאונת דרכים נהג אמבולנס וכי נבצר ממנו לטפל בהם כבעבר - לרוחצם ולהוציאם לצרכיהם במהלך תקופה בה שהה בגבס , התהלך בקביים ונזקק לעזרת האחר - ובענייננו שיכונם של הכלבים בפנסיון - אני מזכה את התובע בגין הוצאה זו בסך 4,000 ש"ח להיום. ד. נזק שאינו נזק ממוני התובע יפוצה בסכום של 20,700 מעוגל להיום. ה. הפסדי השתכרות לעתיד: התובע עותר לפצותו בחישוב אריתמטי לפי גובה שכר העולה על השכר הממוצע במשק ובסך של 7500 ש"ח במכפלת "הפגיעה התפקודית" בכושרו להשתכר בסך 15% למשך 35 שנות עבודה ובהיוון . הנתבעת סבורה כי הנכות הרפואית כפי שנקבעה כמפורט לעיל - תיאורטית בלבד ואינה פוגעת כלל בכושר תפקודו והשתכרותו של התובע. זאת בין היתר בשל תלושי השכר שהציג התובע לאחר תאונת דרכים נהג אמבולנס המצביעים כי שכרו הולך ומשביח עם הזמן. מוסיפה הנתבעת כי היות ובכל זאת נקבעה לתובע נכות כלשהי, מוצע לפסוק לו פיצוי בסך 20,000 ש"ח על בסיס גלובלי זאת בהנחה שייתכן ובעתיד יגרע סכום מינימאלי משכרו. כאמור, התובע במועד תאונת דרכים נהג אמבולנס צעיר בתחילת דרכו שאף לקדם את עצמו. התרשמתי כי , לאחר תאונת דרכים נהג אמבולנס התובע פעל להקטין את נזקו ולא נמנע מלעסוק בעיסוקים שונים ומגוונים על אף מוגבלויותיו ואף ביצע הסבה מקצועית (טכנאי מחשבים). תלושי השכר שהציג התובע לאחר תאונת דרכים נהג אמבולנס לחודשים פברואר 99 ועד אוגוסט 99 מצביעים כי שכרו הולך ומשביח עם הזמן. לעניין גובה בסיס השכר לראש נזק זה, עמדת הנתבעת מניחה יותר את דעתי גם אם לא הסכום המוצע על ידה. התובע טוען כי התכוון להישאר במד"א אולם, אין וודאות שאכן נשאר היה לעבוד במד"א עד גיל פרישה (עמ' 9 ו- 11 לפרוטוקול) כאמור, בחנתי את מכלול נסיבותיו האישיות דרכו התעסוקתית והמקצועית ואני סבור שהשכר הממוצע במשק הוא הבסיס הראוי. אני קובע כי לפיצוי בראש נזק זה בסיס השכר יעמוד על 5560 ש"ח נטו להיום . אין אני סבור שיש מקום לקבוע לכל תקופת העתיד שהתובע ישתכר ועתיד להשתכר מעבר לשכר הממוצע במשק אך גם לא למטה ממנו. שכרו של התובע עובר לתאונת דרכים נהג אמבולנס אינו בסיס ראוי באשר הוא היה בתחילת דרכו המקצועית והתעסוקתית ושכרו בעבודה האחרונה על פיו לא ניתן להשתית בסיס לעתיד באשר הוא היה במסגרת פרוייקט מיוחד שהצריך עבודה במשמרות שהגדילה את הכנסתו. עבודתו בוצעה באמצעות חברת כח אדם וכפי שהתובע מציין היקף וסוג כזה של עבודה אינו מתאים עוד למצבו המשפחתי ( פרוטוקול בעמ' 11). לא ניתן להסיק ששכרו בשיעור מעל לשכר הממוצע במשק יהיה תקף לכל תקופת העתיד. כמו כן ,כפי שציינתי לעיל אין הצדקה ואף לא נתונים משכנעים לקבל גריעה משכרו לעתיד בשיעור השווה לנכות הרפואית או העולה עליו בחישוב אקטוארי ויש לערוך אומדן בראש נזק זה בהתייחס לכל הנתונים שפורטו אני קובע כי סך הפיצוי בראש נזק זה יעמוד על 95,000 ש"ח להיום. ( חישוב אריתמטי על בסיס 10% , שכר ממוצע במשק ועד גיל פרישה הינו 142,000 ש"ח) . לסיכום, אני פוסק לתובע את הסכומים הבאים: א. הפסדי השתכרות לעבר מלא וחלקי 94,000 ש"ח להיום ב. עזרת צד ג' לעבר 8500 ש"ח להיום ג. הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר 7000 ש"ח להיום ד. הוצאות שיכון הכלבים בפנסיון 4000 ש"ח להיום ה. נזק שאינו נזק ממון 20,700 ש"ח להיום ה. הפסדי השתכרות לעתיד 95,000 ש"ח להיום סה"כ: 229,200 ש"ח להיום מהסכום המצטבר יש לנכות תשלומים תכופים שקיבל התובע מהנתבעת ולתוצאה זו יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ כחוק. כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט של התובע וביתרת האגרה. מגן דוד אדוםאמבולנסתאונת דרכים