מוות בתאונת דרכים בזמן כניסה לרכב עם כסא גלגלים

המנוחה, ילידת 1938, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 28.4.08, בעת שהוכנסה לרכב הסעות בעודה יושבת על כיסא גלגלים. כפי שפורט בכתב התביעה, נהג רכב ההסעות ניסה לדחוף את כיסא הגלגלים לרכב, והמנוחה נפלה על פניה ועל כתפה לתוך רכב ההסעות. המנוחה נפטרה במהלך בירור התביעה, ביום 19.5.11. לאחר פטירתה שונה בעל הדין, ובמקום המנוחה בא בעלה שהוא יורשה היחיד. הנתבעת הינה מבטחת הרכב, והיא אינה חולקת על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו למנוחה בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - " חוק הפיצויים"). לפיכך השאלה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו למנוחה. ערב התאונה הייתה המנוחה חולה סיעודית, והמחלוקת המרכזית בין הצדדים הינה בשאלת ההשלכות שהיו לתאונה על מצבה התפקודי והסיעודי. הנכות הרפואית והנכות התפקודית לשם בדיקת מצבה הרפואי של המנוחה מונה ד"ר מ' יצחקי כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האור תופדי. המומחה הגיש לבית המשפט שתי חוות דעת. חוות הדעת הראשונה הוגשה ביום 4.8.08, כארבעה חודשים לאחר התאונה. בחוות הדעת סקר המומחה את מצבה הרפואי של המנוחה ערב התאונה, ופירט שהמנוחה סבלה ממחלת לב, מסכרת, מיתר לחץ דם ומהשמנת יתר. משקלה בעת הבדיקה היה כ- 150 ק"ג, בעוד שגובהה היה 160 ס"מ. המומחה הפנה לכך שהמנוחה עברה בחודש ינואר 2006 ניתוח בעקבות מיאלופטיה צווארית, וכי היו לה קשיי הליכה וקשיים בתפקוד הגפיים. כן ציין שידוע מעברה על דיסלוקציה של כתף ימין כ- 16 שנים לפני הבדיקה. בעקבות הניתוח משנת 2006 סבלה מסיבוכים זיהומיים ואושפזה למשך זמן ממושך בבית החולים הדסה, ולאחר מכן עברה לשיקום בבית החולים הדסה הר הצופים, ולאחר מכן בהוד אדומים. המומחה ציין עוד כי על פי דברי המנוחה והמסמכים שעמדו בפניו, בתום תקופת השיקום הייתה המנוחה מסוגלת לעשות מספר צעדים עם הליכון, תחת השגחה, אף הייתה מסוגלת לעבור בעצמה מכיסא גלגלים למטה, בעזרה מינימאלית. כמו כן הייתה מסוגלת לתפקד בשתי ידיה. אשר לתאונת הדרכים, ציין המומחה שהתאונה אירעה בשעה שהמנוחה הוכנסה לאמבולנס, כשהיא ישובה על כיסא גלגלים. הנהג דחף את כיסא הגלגלים, והתובעת נפלה קדימה לתוך רכב ההסעה. בעקבות הנפילה סבלה משבר תת ראשי בכתף הימנית. לאחר תאונת הדרכים אושפזה המנוחה בבית החולים הדסה הר הצופים. בגלל מצבה הכללי וסוג השבר טופלה באופן שמרני, ולאחר שחרורה מבית החולים הדסה הועברה לבית החלמה פאלם ביץ' בבת ים, שם שהתה גם במועד בדיקתה על ידי המומחה. המומחה פירט שלפי תאורן של המנוחה ובתה, לפני התאונה הייתה המנוחה מסוגלת לעבור מכיסא גלגלים להליכון, ואף לבצע הליכה של מספר מטרים, בליווי עובד זר. לדבריהן, ידיה תפקדו באותה עת, ושימשו למשענת בהליכון. בבית הייתה מסוגלת לבצע עבודות בית מסוימות בישיבה, כגון, הכנת סלט, ועבודות שונות במטבח. פורט שהמנוחה ביקרה במועדון כ- 4 ימים בשבוע, הייתה מסוגלת להזיז את כיסא הגלגלים בעצמה, נזקקה לעזרה מינימאלית בלבוש וברחצה, ולשירותים הגיעה בכוחות עצמה. המנוחה התלוננה בפני המומחה כי מאז התאונה אין באפשרותה לקום מכיסא הגלגלים, ואין באפשרותה להישען על ידה הימנית. כן התלוננה על כאבים גם בכתף השמאלית, שאינה יכולה להזיז את כיסא הגלגלים בכוחות עצמה, ושבגלל כובד משקלה יש צורך במנוף ובשני אנשים לפחות לשם ביצוע העברה. המומחה פירט בחוות דעתו את ממצאי הבדיקה, וציין כי במהלך הבדיקה ישבה בכיסא גלגלים ולא יכלה לקום ממנו, לא היה באפשרותה להישען על הידיים, בפרט על יד ימין, בגלל כאבים בכתף. המומחה ציין בפרוט את מגבלות התנועה שנמדדו, ציין שקיימת נפיחות בשתי הידיים, וקושי לסגור את הידיים לאגרוף. אשר לעברה הרפואי של המנוחה, ציין המומחה כי "גם לפני התאונה היתה בכיסא גלגלים רב הזמן אם כי הייתה מסוגלת לבצע העברות בעצמה, זאת על סמך מידע שסיפקה החולה ובתה ועל סמך עיון בסיכומי המחלה משיקום הר הצופים ומהוד אדומים וכן על פי סיכום מידע רפואי מד"ר פלפר מ- 3.6.08". המומחה ציין שעדותה של ד"ר פלפר חשובה, שכן היא הכירה את המנוחה לפני התאונה, וציינה שהייתה מסוגלת לתפקד עם הידיים, להרים את הידיים, לתמוך בידיים על מנת לקום מהכיסא, ולהחזיק בהליכון. המומחה ציין שעל פי דבריה יכלה לעמוד וללכת מספר צעדים בעזרת הליכון. לעומת זאת, בעת בדיקתה על ידי המומחה, הייתה מרותקת לחלוטין לכיסא גלגלים, ולא עלה בידה להפעילו לצורך ניידות. המומחה ציין שמצבה של המנוחה לא היה סופי בעת הבדיקה, שבהחלט יכול לחול שיפור במצב הכתף והזרוע הימניים. עוד ציין שלא כל המגבלות מקורן בתאונה "ואני משוכנע שחלק מהם כבר קדם לתאונה זאת בעיקר בגין הגבלה בתנועות הכתף השמאלית". המומחה ציין שבעוד שלפני התאונה היה באפשרותה לקום מהכיסא ולעבור למיטה, לאחר התאונה לא הייתה מסוגלת לעשות כן ללא הרמה של מנוף. לצורך ניידות היא נזקקה לסיוע של שלושה אנשים ולכיסא גלגלים מיוחד נוכח מידות גופה, ועל כן אין די בעובד הזר שטיפל בה ערב התאונה. המומחה ציין שלהערכתו אינה זקוקה לכיסא חשמלי, אלא לעובד זר שיסיע אותה בכיסא הגלגלים, בגלל ההפרעה בתפקוד הידיים. בחוות דעתו המשלימה מיום 3.5.10 סקר המומחה את ממצאי בדיקתו שנערכו ביום 5.2.10 בביתה של המנוחה במעלה אדומים. במהלך הבדיקה התלוננה המנוחה בפני המומחה על כך שקיימת התדרדרות במצבה. על פי תיאורה בעודה מאושפזת בפאלם ביץ' זכתה לטיפולי פיזיותראפיה מרובים, ועל כן עלה בידה לעמוד מעט ולעבור במעברים, בעוד שבביתה לא עלה בידה לעשות כן. המנוחה תיארה שהמעברים נעשים בעזרת מנוף ושני אנשים, שקיים מטפל זר קבוע ומטפלת המגיעה 4 פעמים ביום. גם בתה נמצאת בביתה ומסייעת לה. מתלבשת ומתרחצת בעזרה מלאה, ונוטלת משככי כאבים באופן קבוע. המומחה ציין שהתפתח פצע לחץ בעכוז, שהמנוחה ישנה בישיבה, שרויה בדיכאון, ואינה יוצאת מביתה. בבדיקה שערך מצא המומחה שהמנוחה יושבת בכיסא חשמלי ומתניידת בעזרת יד שמאל. אשר לתנועת המרפקים ציין המומחה: "שמאל: 0-35-120, ימין 0-55-130, "היינו הגבלות קשות ביישור המרפקים, בפרט מרפק ימין". המומחה ציין קושי בסגירת היד הימנית לאגרוף עם ספסטיות בגפה הימנית העליונה שאיננה קיימת בצד שמאל. בתנועות הכתפיים ציין המומחה פלקסיה של 90 מעלות, ואבדוקציה של 80 מעלות באופן פסיבי. כן ציין שלא קיימים סיבוב פנימי וסיבוב חיצוני. בצד ימין ציין המומחה שקיימת רוטציה של מעלות בודדות, והכתף נמצאת בסיבוב פנימי קבוע של 45 מעלות, אבדוקציה פסיבית של 45 מעלות, כיפוף קדמי של 0 מעלות. צוין שלא ניתן להביא את הידיים לגב בגלל הישיבה הקבועה עם כפות הידיים והמרפקים קדימה, ושהמנוחה מגיעה לראש ביד שמאל בלבד, ובקושי רב. צוין שאינה יכולה להגיע עם יד ימין לפה, וביד שמאל מצליחה לעשות כן בקושי. עוד צוין שקיימת כיפוזיז מוגברת. אשר לתנועות הצוואר, צוין כי קיימת הגבלה ביישור, הצוואר נטוי קדימה, סיבובים והטיות מלאים. הכיפוף תקין. צוין שקיימת רגישות בעמוד שדרה גבי, וכי המנוחה מתקשה להרים את הרגליים מהמשענת. יושבת ואינה פעילה, ועל כן גם עלתה במשקל. בפרק סיכום ומסקנות בחוות דעתו, פירט המומחה ש"המגבלות בחלקן הגדול אינן קשורות לתאונה מיום 28.4.2008 אם כי התאונה החמירה במידה מסוימת את מצבה". עוד ציין שהמנוחה הייתה בעת הבדיקה סיעודית באופן מוחלט. תלויה לחלוטין בעזרת אנשים, וישנם שני עובדים המסייעים לה. לסיכום ציין המומחה כי "... חלה התדרדרות הדרגתית במצבה שהיה בלאו הכי חמור גם קודם לתאונה מ- 28.4.2008. על פי הרישומים, עובר לתאונה, היתה רב הזמן מרותקת לכיסא גלגלים אם כי יכלה לקום בעזרת אנשים ולעשות מספר צעדים. מטבע הדברים אישה בגילה ובמצבה מפתחת גם קונטרקטורות בפרקים שאינם בשימוש וזה ההסבר לכך שמצב המרפקים והידיים החמיר". המומחה העריך שמצבה הבריאותי מתאים ל- 100%, לפי סעיף 37(1)ז' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן- " התוספת לתקנות"). המומחה העריך ששיעור נכותה של התובעת עובר לתאונה היה 80%, לפי סעיף 35(1)ו' לתוספת לתקנות. עוד העריך המומחה ש"בהתחשב בעובדה שהתאונה איננה הגורם היחיד למצבה הנוכחי אלא ההתדרדרות תלויה גם במצבה הבסיסי הרי שיש לחלוק את 20% הנכות הנותרים 10% על חשבון התאונה מ- 28.4.2008 ו- 10% על חשבון התדרדרות ספונטאנית במצבה". מחוות דעתו של המומחה הרפואי, כמו גם ממסמכים רפואיים (מוצג נ/2), ביניהם מכתב שחרור מאשפוז שיקומי והערכת תלות מיום 29.12.04, עולה כי מצבה של המנוחה היה סיעודי במידה רבה עוד לפני תאונת הדרכים. עוד לפני התאונה טופלה בידי עובד זר. כך למשל יש לציין לשם המחשה, שבטופס הערכת התלות שמועדו כשלוש וחצי שנים לפני תאונת הדרכים, נכתב שהמנוחה קיבלה טיפולי פיזיותרפיה גם בשל פריקת כתף ביד ימין, וכן בשל כאבים חזקים ברגל שמאל. צוין שישנו מתלה לידי ימין, שהיא מוגבלת ביד ימין בשל פריקת כתף ואינה מתפקדת ביד זו. כן פורטו מגבלות שמהן סבלה ביד שמאל, הכול בנוסף על מגבלות ברגליה, בעטיין ישבה בכיסא גלגלים, ועודף משקל. בין התלונות צוין בטופס הערכת התלות שהמנוחה התלוננה על אי יציבות בהליכה שבעטיה נפלה מספר פעמים, שמרפק יד ימין יצא ממקומו ועל כן אינה מתפקדת ביד זו, נעזרת בכיסא גלגלים בעזרת בעלה, סובלת מבריחת שתן באופן תכוף, אינה יכולה להתרחץ, להתלבש, להגיש ארוחות. עוד התלוננה גם על חולשה ביד שמאל. אשר לניידות צוין שהנבדקת צפתה במנוחה קמה מכיסא הגלגלים בעזרת בעלה. במהלך העברתה זעקה מכאבים ברגליים ובכתפיים, אף פרצה בבכי. במהלך הבדיקה תיארה המנוחה את נפילותיה המרובות, בתדירות של אחת לחודש, לרבות נפילה שארעה כחודש לפני הבדיקה, שבעקבותיה נותרה כשעה וחצי על הרצפה עד לבואו של בעלה, כתוצאה מהנפילה פרקה את כתף ימין. בטופס צוין באשר לניידות כי היא מתניידת באמצעות כיסא גלגלים וזקוקה לעזרה בהעברות או בהסעת הכיסא. אשר ללבוש, צוינו קשייה של המנוחה להתלבש ללא עזרה, וצוין שהיא זקוקה לעזרה מלאה או רבה בהלבשה. מבחינת הרחצה צוין שהמנוחה רוחצת את פניה בעצמה, אך זקוקה לעזרה ברחצה מלאה, או להנחיה צמודה. גם באשר לאכילה צוין שאינה מתפקדת כלל בידה הימנית, ובידה השמאלית סובלת מחולשה ומכאבים. פורט שהמנוחה זקוקה לסיוע באכילה, שאינה מסוגלת לקחת לעצמה מזון או שתייה, לחממו, ושאם לא מזכירים לה זאת, אינה אוכלת. צוין בטופס הערכת התלות שמצב רוחה היה ירוד, ושהיא בכתה פעמיים במהלך הבדיקה. באותה עת קיבלה סיוע של 9.5 שעות בלבד על ידי מטבי"ת, ובשאר השעות על ידי בעלה. שלושה מילדיה של המנוחה העידו בפני אודות מצבה של המנוחה לפני התאונה. בנה של המנוחה תיאר שמחלתה לא הייתה מורגשת, שהיא הייתה דומיננטית ופעילה. כן תיאר את ההתדרדרות במצבה ואולם הוא לא זכר תאריכים מדויקים או אירועים שהשפיעו על ההתדרדרות. בתה, גב' אסתר דב, אחות במקצועה, תיארה שאמה מעולם לא הייתה אישה בריאה. היא סבלה ממחלות הקשורות בעודף המשקל, מפריצת דיסק, מפריקת כתף בעקבות נפילה באוטובוס. חרף זאת הייתה אישה פעילה ותפקדה בבית. לאחר הניתוח שעברה בשנת 2006 הייתה זקוקה לעזרה ונעזרה בכיסא גלגלים, ואולם את המעברים עשתה לבד. ידיה היו פעילות, היא בישלה בעודה יושבת ליד הגז, ונהגה לצאת לקניות בלוויית העובד הזר. הבת תיארה שנקודת המפנה שהובילה להתדרדרותה של המנוחה, הייתה בניתוח שעברה בעצם הירך, ביום 12.10.10, כשנתיים וחצי לאחר התאונה. גב' ליזה לביא, בתה של המנוחה שהתגוררה בסמוך אליה וסייעה לאמה באופן יומיומי, תיארה את התדרדרות מצבה הבריאותי של האם. על פי עדותה, לאחר התאונה של פריקת הכתף שתוארה בטופס הערכת תלות מ- 2004, עברה המנוחה טיפולים פיזיותראפיים ומצבה הלך והשתפר. התקלחה בעצמה, הרימה את עצמה, והלכה בעודה נעזרת בהליכון. לאחר שחרורה משיקום בעקבות ניתוח שעברה במרץ 2007 נעזרה בעובד זר ונזקקה לכיסא גלגלים. היה באפשרותה להפעיל את ידיה, התקלחה לבדה, עברה לבד מהכיסא למיטה, בישלה תוך עזרה. גם היא תיארה את נקודת המפנה בתאונת שבירת הירך, שאירעה בשעה שהעובד הזר הרים את רגל ימין של המנוחה כדי להכניס את יריעת המנוף, הירך יצאה מהמקום ונשברה. מכלל הראיות שהובאו בפני, לרבות חוות דעתו של המומחה, ועדויות ילדיה של המנוחה, עולה שהמנוחה הייתה במצב סיעודי במידה רבה ללא קשר לתאונה. המומחה כאמור אמד את שיעור הנכות הרפואית שקדמה לתאונה ב- 80%. גם את השלמת הנכות ל- 100% לא ייחס במלואה לתאונה, וקבע ש- 10% יש לייחס למצב קודם, בעוד ש- 10% מקורם בהתדרדרות ספונטאנית של המצב הקודם. מעדויות בנותיה של המנוחה ניתן ללמוד על שיפור מסוים במצבה, שאפשר לה לתפקד טוב יותר, עד להתדרדרות נוספת בעקבות תאונת שבירת הירך. מעדויות בנותיה של המנוחה ניתן ללמוד על שיפור מסוים שחל במצבה לאחר התאונה, שאפשר לה לתפקד טוב יותר. כן עולה שמספר חודשים לאחר שנבדקה בשנית על ידי המומחה, אירעה למנוחה תאונה נוספת בביתה, של שבירת הירך. שתי הבנות ציינו תאונה זו כנקודת מפנה במצבה של המנוחה, שלפניה עלה בידה לבצע עבודות בישול קלות, לצאת לקניות עם העובד הסיעודי, לצאת למועדון, בעוד שלאחר תאונת שבירת הירך לא יצאה עוד מביתה, לא ביצעה עבודות בישול קלות, אף לא היה באפשרותה להמשיך ולנוע באמצעות כיסא הגלגלים החשמלי. שתי הבנות קשרו את תאונת שבירת הירך לתאונת הדרכים. לטעמן אמנם נגרמה התאונה בשעה שהעובד הזר טיפל במנוחה, ניסה להרימה באמצעות המנוף, פעולה שבמהלכה זזה הירך מהמקום, ואולם לטענתן קיים קשר בין שתי התאונות שכן עד תאונת הדרכים הייתה המנוחה עצמאית במעברים, עלה בידה להחזיק את עצמה, ולא היה צורך בסיוע של מנוף, בעוד שלאחר התאונה נזקקה למנוף ולאדם נוסף. עדויותיהן של הבנות היו קוהרנטיות ואמינות. שתי העדויות התיישבו זו עם זו. יחד עם זאת, אינני סבורה שקיים בהכרח קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין תאונת שבירת הירך, או שיש לקשור תאונה זו לתאונת הדרכים בלבד, ולא לכלל מצבה הרפואי והתפקודי של המנוחה. המומחה לא התבקש לחוות דעתו באשר לקיומו של קשר סיבתי בין האירועים. המומחה תיאר את ממצאיו בחודש פברואר 2010, מהם עולה כי כבר אז לא יצאה המנוחה מביתה, וכבר אז לא עלה בידה לאכול באופן עצמאי או לבשל. תיאור זה אינו תואם בהכרח את תיאור בנותיה של המנוחה, אשר תיארו כאמור שעד לתאונת שבירת הירך יצאה המנוחה מביתה לקניות, בישלה וכד', המומחה ציין שהמנוחה נעה במועד הבדיקה באמצעות כיסא גלגלים בסיוע ידה השמאלית. ניתן ללמוד מדברי בנותיה של המנוחה שהייתה החמרה במצב לאחר תאונת שבירת הירך. את ההבדל בין תיאור המומחה לתיאור הבנות ניתן להסביר מחד בכך שיתכן שלאחר הבדיקה שערך היה שיפור מה נוסף במצבה של המנוחה, עד לתאונת הירך, או לחילופין בכך שבחלוף הזמן לא זכרו בנותיה של המנוחה את סדר האירועים באופן מדויק. מחוות הדעת של המומחה הרפואי מצטיירת תמונה של התדרדרות הדרגתית במצבה הרפואי של המנוחה. המומחה ציין במפורש שאין לתלות את מצבה הרפואי במלואו בתאונת הדרכים. המומחה הצביע כאמור בחוות הדעת על כך שקיימות בעיות תפקודיות גם בכתף השמאלית, שלא נפגעה בתאונה, עובדה המצביעה על בעיה קודמת בשתי הכתפיים. בשים לב לממצאיו ייחס כאמור המומחה לתאונת הדרכים נכות בשיעור של 10% בלבד. 10% נוספים ייחס להתפתחות בשל נכות הקודמת. מבחינה תפקודית יש לשקול את הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת המיוחסת לתאונה, בשיעור של 10%, על רקע כלל הבעיות התפקודיות הניכרות שהיו למנוחה, לפני תאונת הדרכים ולאחריה. הנזקים נזק לא ממוני המומחה הרפואי העריך כאמור שלתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בעקבות התאונה. הצדדים נחלקו באשר למניין ימי האשפוז. בעוד שהתובע טען כי יש למנות במניין ימי האשפוז גם את תקופת שהותה של המנוחה במוסד פאלם ביץ', טענה הנתבעת שהמנוחה הייתה מאושפזת בבית החולים הדסה במשך 4 ימים בלבד, ושתקופת שהותה של המנוחה בפאלם ביץ' אינה קשורה לתאונה, כי אם לכלל מצבה הבריאותי של המנוחה. הנתבעת הוסיפה וטענה שבתה של המנוחה עבדה באותו מוסד, ובשל כך שהתה המנוחה במקום במשך תקופה כה ארוכה. ערב התאונה היו למנוחה מגבלות בריאותיות ותפקודיות קשות, היא נעזרה בכיסא גלגלים וטופלה בידי עובד זר, ואולם באותה תקופה התגוררה בביתה. רק בעקבות התאונה הועברה למוסד פאלם ביץ', שבו שהתה תקופה בת כשלושה וחצי חודשים. בתום התקופה שבה המנוחה לביתה. תקופה זו היא תקופה סבירה לשיקום בנסיבות מצבה הבריאותי של המנוחה, ולפיכך מצאתי שיש לקבוע שהמנוחה הגיעה למוסד רק בעטיה של תאונת הדרכים, ולא בשל מצבה הרפואי הקודם, ולפיכך יש למנות את ימי שהותה של המנוחה במוסד במניין ימי האשפוז. לפיכך יש לפסוק לתובעת פיצוי בסכום של 52,056 ₪ בראש נזק זה. עזרת הזולת עוד לפני התאונה נעזרה כאמור המנוחה בשירותיו של עובד זר. ואולם כפי שהעידו בנה ובנותיה של המנוחה, וכפי שעולה מחוות דעתו של המומחה הרפואי, עד התאונה היה באפשרותה של המנוחה לאכול באופן עצמאי, ולעשות פעולות שונות בעזרת ידיה, כגון להניע את כיסא הגלגלים. לאחר התאונה נזקקה המנוחה לעזרה מוגברת. בחוות הדעת צוין שבעת הבדיקה השנייה טיפלו במנוחה שני עובדים: העובד הזר וכן מטפלת שהגיע לביתה 4 פעמים ביום. כמו כן נעזרה המנוחה עזרה מסיבית בבתה, שהעבירה את הילדים שבהם טיפלה במסגרת משפחתון לבית אמה על מנת שיעלה בידה לסייע לה. שלושת ילדיה של המנוחה פירטו בפני את הסיוע הרב שהושיטו לאמם, בעזרה יומיומית, במהלך ימי האשפוז, בהסעות, מעבר לחובתם המוסרית. חלק מהעזרה יש לייחס לנכות שאינה קשורה לתאונת הדרכים, לרבות לנכות בגין תאונת הירך, שאינה קשורה במלואה בקשר סיבתי לתאונה. לאור מכלול הנתונים מצאתי שיש לקבוע פיצוי בראש נזק זה עבור התקופה שלאחר ששבה המנוחה לביתה בתום תקופת השהות בפאלם ביץ', תקופה בת כ- 33 חודשים עד פטירתה, בסכום של 1,500 ₪ לחודש, בערכי יום מתן פסק הדין, היינו- 49,500 ₪. סכומים אלו מגלמים לטעמי את חלק העזרה הנוספת שיש לייחס לתאונה, שניתנו הן על ידי עובדים בשכר והן על ידי בני משפחה מעבר לחובתם המוסרת. טיפולים רפואיים והוצאות כפי שצוין, לאחר התאונה ושחרורה של המנוחה מאשפוז בבית החולים הדסה, הועברה לתקופת שיקום בפאלם ביץ'. הסכום ששולם עבור תקופת שהותה במקום מסתכם ל- 60,357 ₪ בערכי יום מתן פסק הדין, וכיון שנקבע שהשהות במוסד הייתה בעטייה של התואנה, מצאתי שיש לפסוק את מלוא הסכום. באת כוחה של המנוחה ציינה רשימה ארוכה של הוצאות, כגון נסיעות באמצעות אמבולנס, טיטולים, מנוף, טיפולים לפצעי לחץ. נוכח היקף הנכות שיוחס לתאונה, והעובדה שהמנוחה נזקקה לחלק גדול מההוצאות, כגון טיטולים, עוד לפני תאונת הדרכים, אין לייחס את מלוא ההוצאות לתאונה אלא גם לנכות קודמת ולהתדרדרות שחלה בה , שאינה נובעת מהתאונה. מצאתי שיש לפסוק פיצוי נוסף בגין ההוצאות והנסיעות, בסכום של 5,000 ₪, כערכם ביום מתן פסק הדין. סה"כ יש לפסוק בראש נזק זה פיצוי בסכום של 65,357 ₪. סיכום אני מחייבת את הנתבעת לפצות את עיזבון המנוחה באמצעות יורשה, בסכומים המפורטים להלן- נזק לא ממוני – 52,056 ₪; עזרת הזולת- 49,500 ₪; הוצאות רפואיות בעבר ובהווה – 65,357 ₪. סה"כ – 166,913 ₪. מהסכום האמור יש להפחית תשלומים תכופים ששולמו למנוחה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.08% (כולל מס ערך מוסף), וכן הוצאות. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין לידי בא כוחה של הנתבעת, וככל שלא ישולמו במועד האמור, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין עד יום התשלום בפועל.רכבכסא גלגליםמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות