תאונת דרכים כסא גלגלים


פסק דין

א) התובע, נפצע בתאונת דרכים קשה שאונתה לו. תאונת הדרכים שינתה את מהלך חייו של התובע מן הקצה אל הקצה. בעטיה של תאונת דרכים כסא גלגלים קשה זו נותר התובע נכה בשיעור של 100% לצמיתות כשהוא משותק בפלג גופו התחתון (פרפלגיה) ומרותק לכסא גלגלים.

כעולה מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר עמירם כץ (שהינו מנהל מחלקת שיקום ד' בביה"ח לוינשטיין) סבל התובע בתאונת דרכים כסא גלגלים זו משברים בחוליות עמוד השדרה הגבי מס' 5, 6, 7, 8 ו9-, עם תזוזה בחוליות הגביות מס' 7 ומס' 8, ונגרם נזק לחוט השדרה.

התובע עבר ניתוח לשחזור וקיבוע החוליות השבורות, בהמשך גם בוצע קיבוע החוליות ע"י מיכשור. התובע אושפז עד סוף מרץ 1993 בביה"ח סורוקה, ולאחר מכן הועבר לטיפולי שיקום בביה"ח שיבא כשהוא סובל מפרפלגיה מלאה, וכשהוא רתוק למיטה ותלוי בזולת ברוב תפקודי היום-יום. התובע שוחרר מאשפוזו ביום 26.8.93, כשבסוף תהליך שיקומו:

"הוא הגיע לעצמאות בניידות בכסא גלגלים ובפעילויות טיפול עצמי בשירותים, ברחצה ובלבוש, ליכולת תפקוד בעבודות משק הבית קלות, למתן שתן באמצעות צנתור לסירוגין ולסידור יציאות בעזרת תרופות".

ב) בהתאם לכתב התביעה הוגשה התביעה בנוסף לתובע עצמו גם בשם הוריו:

נשמעו בתיק זה עדויותיהם של שמונה עדי תביעה: גב' כרמלה רז, מנהלת חברה, אשר מספקת שירותי סיעוד ועזרה בבית (עמ' 6-4 לפרוט'), מר הדס אדרי שעבד עם התובע בתקופת תאונת הדרכים כקצין בטחון במלון הוד בים המלח (עמ' 12-6 לפרוט'), עדות זו התייחסה לשאלה האם היתה תאונת דרכים כסא גלגלים זו תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, ולמעשה עדותו אינה רלוונטית עוד לאחר שהנתבעת זנחה את הטענה כי מדובר בתאונת עבודה.

אמו של התובע (שהיא למעשה גם התובעת מס' 2 לפי כתב התביעה) העידה בעדות ראשית בישיבת יום 14.5.96 (עמ' 20-12 לפרוט'), וחקירתה הנגדית נשמעה ביום 30.5.96 (עמ' 35-27 לפרוט').

נשמעה גם עדות מר משה קצין שהגיש חוות דעת בעניין עלות אחזקת מזגן, מכונת כביסה ומכונת ייבוש, וניידות (ת25/, ת26/, ת27/), בעמ' 26-21 לפרוט'.

מי שהיתה חברתו של התובע בתקופה שלאחר אירוע תאונת הדרכים, גב' טל הללי, העידה בעמ' 59-55 לפרוט'.

התובע עצמו העיד ביום 15.12.96, עמ' 84-59 רישא לפרוט'. בנוסף העיד העד יעקב סבח, המשחק עם התובע בקבוצת הכדורסל חוסן בבאר-שבע (קבוצת כדורסל לנכים) (עמ' 93-85 לפרוט'), עד זה משמש גם כחבר הנהלת הקבוצה ואחד מן המאמנים של הקבוצה.

המומחה הרפואי השיקומי מטעם ביהמ"ש, הד"ר עמירם כץ, העיד ונחקר ע"י ב"כ שני הצדדים (עמ' 119-96 לפרוט', ישיבת יום 31.12.96).

מטעם ההגנה העידו שלושה עדים: הגב' נווה יען (עמ' 125-119 לפרוט') שהיא עובדת סוציאלית במקצועה, ניהלה, בין היתר, גם את השרות הסוציאלי בתאגיד אבנר, ופועלת באופן עצמאי מאז יוני 1996.

מר בועז מוגילבקין הגיש שלוש חוות דעת מטעם הנתבעת לגבי עלות אחזקת מזגן (נ4/), עלות אחזקת מכונות ייבוש וכביסה (נ5/), ניידות ואחזקת רכב (נ6/), והעיד בעמ' 135-127, והשמאי, מר דן ברלינר, הגיש חוות דעת לגבי מגורים שהתובע זקוק להם (נ8/), והעיד בעמ' 138-135 לפרוט'.

ב"כ שני הצדדים הגישו טיעונים יסודיים ומפורטים ביותר: סיכומי ב"כ התובע הוגשו בהיקף של 80 עמודים, לרבות נספחים שונים, סיכומי ב"כ הנתבעת הוגשו בהיקף של 59 עמודים, לרבות נספחים שונים, ולאחר מכן גם הוגשה תגובתו של ב"כ התובע לסיכומי הנתבעת.

יותר מאוחר היה עוד ניסיון להביא את הצדדים להסדר פשרה, אך הדבר לא נסתייע (עיינו: פרוט' מיום 25.4.99, ופירוט הפשרה מיום 18.5.99).

ג) אדון תחילה בפיצוי המגיע לתובע בגין הנזק שאיננו ממוני. ד"ר עמירם כץ קבע שהתובע סובל מפרפלגיה בצורה מוחלטת (חוסר תנועתיות מוחלטת) ובגין כך נכותו של התובע היא בשיעור של 100%.

בנוסף סובל התובע מאי-שליטה או אי-עצירה של מתן שתן, ומצב המצריך שימוש מתמיד במכשירים, ובגין כך נכותו היא בשיעור של 70%, וכן: אובדן מוחלט של השליטה בשוער פי-הטבעת, נכות של 80%, וקיבוע עמוד השדרה הגבי בזוית נוחה 10% נכות.

הנכות הצמיתה המשוקללת היא בשיעור של 100%. הפיצוי המגיע לתובע בגין הנזק שאיננו ממוני הוא: 132,261 ש"ח. על כך יש להוסיף את הריבית, דהיינו, ריבית צמודה בשיעור של 8% לשנה לתקופה מיום תאונת הדרכים (19.3.93) עד 31.5.93, ולאחר מכן ועד היום ריבית צמודה בשיעור של 4% לשנה, סה"כ הריבית מגיע לסכום של 39,898 ש"ח, והפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני מגיע לסכום כולל של 172,159 ש"ח.

ד) אעבור עתה לדון בהפסד כושר ההשתכרות של התובע. התובע סיים לימודיו בביה"ס התיכון המקיף ע"ש ליימן בדימונה במסלול העיוני, כשהמקצוע העיקרי היה ביולוגיה, ברמת ציונים בינונית (תעודת הבגרות ת32/).

התובע שירת בצה"ל בפרופיל 97, ביחידת שריון, סיים קורס מפקדי טנקים, החל קורס קצינים ממנו הודח עקב פליטת כדור במטווח, שירת ביחידת ניסויים של "המרכבה" לצורך הכנסת טנקים אלה לפעילות מבצעית, ולאחר מכן שירת כמפקד טנק ברמת הגולן בדרגת סמל ראשון, ולפי פניית המג"ד גם שירת 3 חודשים שירות סדיר נוסף בתנאי קבע, והשתחרר ביום 29.3.92 (עדות התובע בעמ' 60 לפרוט').

בתעודת השחרור של התובע (ת31/) צויין בפיסקת ההערכה: "בעל כושר מנהיגות, בעל תושיה, בעל משמעת עצמית, בעל רמה אישית גבוהה, מתפקד היטב בתנאי לחץ, חברותי". לפי עדות התובע בעמ' 60 לפרוט', כוונתו היתה למצוא עבודה לאחר שחרורו מן הצבא, לחסוך כסף לטיול, ולאחר מכן ללמוד כשתחום הלימודים עדיין לא היה מוגדר, אם כי נטייתו היתה ללמוד הנדסת מכונות. התובע אומנם חשב ללמוד משפטים, אך ציין שבגלל ממוצע ציוניו לא היה מתקבל .

תחילה עבד התובע כשלושה חודשים בנמל התעופה בן גוריון, אך נוכח לדעת שאין חסכון בכסף בגלל המגורים במרכז הארץ ואזי חזר לדימונה, ומאוקטובר 92 עד לתאונת דרכים כסא גלגלים עבד כקב"ט במלון הוד בים המלח, עדות התובע בעמ' 61 לפרוט', וחמשת תלושי השכר, ת33/, (השכר ברוטו אז היה כ2,200- ש"ח בממוצע).

עמדת ב"כ התובע היא שהתובע היה משתכר מעבר לשכר הממוצע במשק בשים לב למוטיבציה הגבוהה שגילה בשירותו הצבאי, כפי שהדבר מתבטא בשלושת חודשי השרות הנוסף שעשה בתנאי קבע, וכעולה מתעודת השחרור שלו, וקליטתו בעבודה תחילה בנמל התעופה, ואח"כ כקב"ט במלון הוד בים המלח, בסמוך לאחר שחרורו משירותו הצבאי. בנוסף מצביע ב"כ התובע על אביו של התובע העובד כנהג שכיר באג"ד וממוצע שכרו ברוטו בחודשים ינואר עד מאי 1996, הגיע לפי שערוך, נכון לפברואר 97 ל15,948- ש"ח בממוצע לחודש (כיום: 18,503 ש"ח ברוטו משוערך). (עיינו: תלושי השכר של התובע מס' 3, וסיכומי ב"כ התובע בנקודה זו בעמ' 20 סיפא - עמ' 22).

עמדת ב"כ התובע היא (עמ' 28 לסיכומיו) שיש לחשב את הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד השתכרות לתקופה של ארבע שנים מיום תאונת הדרכים לפי בסיס השכר הממוצע במשק, בניכוי מס הכנסה, ובתוספת ריבית, ולאחר מכן ואילך לפי כפל השכר הממוצע במשק, בניכוי מס הכנסה (ובשים לב לכך שתושב דימונה זכאי להנחה של 5% במס), בהיוון מתאים, ובתוספת אובדן פנסיה.

לדעת ב"כ התובע (עמ' 27-22 לסיכומיו) אבד לתובע לחלוטין כושר השתכרותו. ב"כ התובע מפנה לדברי המומחה הרפואי השיקומי, ד"ר עמירם כץ, בעמ' 6 של חוות דעתו, שמשך הלימודים של התובע יהא ארוך בכ30%- לעומת אנשים בריאים וכי לאחר הכשרה מתאימה ניתן לצפות שימצא תעסוקה הולמת, אך ייתכן שיהא צורך בהעתקת מקום מגוריו כדי לאפשר נגישות למקום עבודה שיתאים לנתוניו, ואזי יוכל לעבוד כ6- שעות ביום, אך יצטרך להעדר מהעבודה כחודש בשנה עקב בדיקות או טיפולים רפואיים.

ב"כ התובע מציין שבמועד הגשת הסיכומים (כארבע שנים לאחר תאונת הדרכים) לא הצליח התובע להיקלט בעבודה או ללמוד, ולדעת ב"כ התובע הערכת המומחה אופטימית מדי. ב"כ התובע מפנה לסדר יומו של התובע שנזקק בקומו בבוקר לתרגילי מתיחה, לשחרור שרירים, ולאחר מכן הוא נזקק לפעולת התרוקנות ההפרשות שאורכת כשעתיים, בהמשך רחצה באמבטיה וניגוב, כמחצית השעה, ואח"כ ארוחת בוקר, לאחר מכן מסג' ע"י אמו להפגת כאבי הכתף, ואזי השעה כבר 11:00 לפנה"צ. לאחר מכן מבצע התובע תרגילי הליכה בין שני מקבילים בעזרת מכשור R.G.O ולאחר מנוחה וצנתור השתן הוא אוכל צהריים ונח. אחה"צ מבצע התובע פעילויות ספורטיביות שונות, ולפנות ערב משחק ואימון כדורסל בבאר שבע.

בין פעילויות אלה על התובע לצנתר עצמו כשש פעמים ביום. כל פעולה כזו אורכת כרבע שעה. עמדת ב"כ התובע היא שבמצב דברים זה אין זה סביר שהתובע ימצא מעביד המוכן להעסיק אותו, מה עוד שהתובע זקוק לשירותים מרווחים ונקיים ומשטחי עבודה ללא מדרגות. עוד מצביע ב"כ התובע על עדות התובע בעמ' 72 לפרוט' שהפסיק לימודיו באוניברסיטה הפתוחה בגלל חוסר ריכוז ויציאת שתן בדרך לשיעור, וכן מצביע ב"כ התובע על קשיי התעסוקה במקום מגוריו של התובע (דימונה) ודברי העד יעקב סבח בעמ' 92 רישא לפרוט' שארבעת הנכים הקשים בשתי קבוצות הספורט אינם עובדים.

ה) שונה עמדת ב"כ הנתבעת. לדעת ב"כ הנתבעת (עמ' 20 לסיכומיו) יש לחשב את הפסד שכרו של התובע לתקופה של ארבע השנים הראשונות שלאחר תאונת הדרכים לפי השכר ערב תאונת הדרכים (בגין עבודתו כקב"ט במלון הוד) לפי תלושי השכר, ת33/, בתוספת שיעור עליית השכר הממוצע במשק (49%) מדצמבר 92 עד פברואר 97, בניכוי מס הכנסה.

לגבי התקופה שמפברואר 97 ואילך סבור ב"כ הנתבעת שיש לחשב את הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד השתכרות לעתיד לפי הפסד של 50% מן השכר הממוצע במשק, בניכוי מס הכנסה (בשים לב להנחת המס כתושב דימונה) (עמ' 24 לסיכומי ב"כ הנתבעת).

לדעת ב"כ הנתבעת, לא הובאה תשתית ראייתית התומכת במסקנה שנתוניו של התובע היו גבוהים מן הממוצע לצורך חישוב אובדן ההשתכרות, כמו כן אין לקחת בחשבון תוכניותיו של התובע ללימודים גבוהים או עבודה, משלא נעשו על ידו צעדים ממשים להגשמתן. כמו כן מציין ב"כ הנתבעת שלתובע, כאדם צעיר, יכולת הסתגלות גבוהה למגבלות, ולדעת ב"כ הנתבעת, בעמ' 22 לסיכומיו, לתובע מרחב תמרון גדול לאור גילו הצעיר, כושר הסתגלותו למומו, חוסנו הנפשי והסביבה התומכת, וכן מצביע ב"כ הנתבעת על הערכתו של ד"ר ע. כץ כי התובע יהא מסוגל ל6- שעות עבודה ביום (עדות הרופא בעמ' 108 לפרוט'). לדעת ב"כ הנתבעת יוכל התובע להתגבר על הקשיים במציאת תעסוקה הולמת גם ע"י עבודה מן הבית, ואזי יוכל לעבוד יותר משש שעות ביום (עמ' 108 ועמ' 117 לפרוט' בעדות הרופא), וכן יוכל לווסת את מספר הצנתורים ותכיפותם ע"י שתייה מבוקרת.

לטענת ב"כ הנתבעת (עמ' 23-22 לסיכומיו) לא ניסה התובע להיכנס למעגל של לימודים מסודרים או עבודה פרט לניסיון האחד של האוניברסיטה הפתוחה ממנו פרש, ואם חדל מללכת ללימודים בגלל בריחת שתן הרי ניתן ללמדו כיצד להתגבר על כך .בניגוד לתיאורו של ב"כ התובע ביחס לסדר היום של התובע, סבור ב"כ הנתבעת שע"י שינוי סדר היום יוכל התובע להסתגל לעבודה מחוץ לבית, לא כל שכן לעבודה בתוך הבית. גם אין הצדקה לדעת ב"כ הנתבעת לפסיקת פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות העולה על 50%.

לעניין אובדן פנסיה סבור ב"כ הנתבעת שמדובר בהנחות הרחוקות מן הנזק ומן המציאות ואין לפסוק פיצוי בגין רכיב זה, ולחילופין, יש לנכות את חלקו של העובד בתשלומים לקרן הפנסיה (עמ' 5 לסיכומי ב"כ הנתבעת).

ו) לעניין יכולת השתכרותו של התובע ראוי להביא את האמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי השיקומי, ד"ר ע. כץ, בעניין זה, באומרו:

"הריתוק לכסא גלגלים, הצורך בביצוע צנתורים מספר פעמים ביום, העדר הכשרה מקצועית, המצב הנפשי, ומגורים רחוקים מריכוזי אוכלוסיה גדולים (בדימונה) מצמצמים מאוד את אפשרויות התעסוקה וההשתכרות של התובע. בנתונים אלה אינו מסוגל כרגע להשתכר כלל. רכישת השכלה ו/או הכשרה מקצועית מתאימה יגדילו את הסיכוי לתעסוקה ולהשתכרות. לפי דבריו התכוון קודם שנפגע לרכוש השכלה אקדמית, ונראה לי סביר שעיסוק שמבוסס על השכלה עיונית יתאים לו ביותר על פי נתוני נכותו. לפיכך, יש להביא בחשבון את השנים שעברו מאז הפגיעה ואת שנות הלימודים/ההכשרה שידרשו, כתקופה בה אין לו יכולת השתכרות כלל ושיהיו במהלכה הוצאות שכרוכות בלימודים/הכשרה. היות שסיבוכים רפואיים אפשריים עלולים להפריע ללימוד רציף, צפוי משך לימודים ארוך מהמקובל אצל אנשים בריאים (בהערכה גסה: ב30%-). לאחר הכשרה מתאימה, ניתן לצפות שימצא תעסוקה הולמת, אם כי יתכן שיהיה צורך בהעתקת מקום המגורים כדי לאפשר נגישות למקום עבודה שיתאים לנתוניו. סביר שאז הוא יוכל לעבוד כ6- שעות ביום, אך יצטרך להעדר מהעבודה כחודש בשנה עקב בדיקות או טיפולים רפואיים".

ב"כ הנתבעת מוכן היה לחשב את הפיצוי המגיע לתובע ל4- השנים הראשונות שלאחר תאונת הדרכים לפי הפסד שכר מלא (עמ' 20 של סיכומיו), וסבר כי בתקופה שלאחר מכן יש לחשב את הפיצוי לפי אובדן 50% בלבד מן השכר הממוצע במשק הואיל ולדעתו הפעולות היום-יומיות הנחוצות לתובע תוכלנה להתבצע מבלי לפגוע באפשרותו לעבוד כ6- שעות ביום, הוא הדין לגבי הטיפולים השונים להם נזקק התובע, וכן יוכל התובע לווסת את מספר הצנתורים ותכיפותם,, ולשקם עצמו מבחינה תעסוקתית-מקצועית (עמ' 24-23 לסיכומי ב"כ הנתבעת).

ז) לי נראה על יסוד האמור בדבריו הנ"ל של המומחה השיקומי, ד"ר ע. כץ, שיש לפצות את התובע בגין התקופה שמאז תאונת הדרכים ועד היום לפי הפסד השתכרות מלא הואיל ומדברי הרופא עולה שגם אילו היה התובע מתחיל בשלב כלשהו מסלול של לימודים או הכשרה הרי משך הלימודים אמור היה להיות ארוך מזה שאצל אדם בריא.

לעניין שיעורו של הפיצוי בתקופה זו: כפי שעולה מעדות התובע (עמ' 60 לפרוט') תוכניותיו לאחר שחרורו מן הצבא היו למצוא עבודה, ולחסוך כסף, לאחר מכן לעשות טיול גדול, ובשובו ללמוד באוניברסיטה. מכאן ששנים אלה לא היו אמורות להיות מוקדשות כולן ובאופן מלא לעבודה, אלא חלקית לעבודה, חלקית לטיול, חלקית ללימודים. אלמלא התרחשות תאונת הדרכים, יש להניח שבהיותו במסגרת הלימודים היה התובע מוצא לעצמו תעסוקה חלקית, כפוף לצורכי הלימודים.

גם לאחר סיום הלימודים או ההכשרה המקצועית יש להניח, אלמלא תאונת הדרכים, שהתובע היה נקלט הדרגתית במעגל העבודה. מטעמים אלה נראה לי שנכון יהיה להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד השתכרות עקב תאונת הדרכים (לפי הערכתי) על הסכום של 4,000 ש"ח נטו, לחודש, לגבי התקופה שממועד אירוע תאונת הדרכים ועד היום, דהיינו, תקופה של 88 חודשים.

352,000 ש"ח = 88 חודשים X 4,000 ש"ח נטו לחודש

בתוספת ריבית על סכום זה בשיעור של 4% לשנה לפי מחצית התקופה הנ"ל: 51,627 ש"ח,

וביחד: 403,627 ש"ח.

ח) הפסד השתכרות לעתיד:

על יסוד נתוניו של התובע מקובלת עליי טענת ב"כ התובע שיש להניח שאלמלא תאונת הדרכים היה התובע משתכר שכר העולה על השכר הממוצע במשק. נכון אומנם שהישגיו של התובע בתעודת הבגרות היו בינוניים, אך מאידך גיסא יש לקחת בחשבון את דרכו המוצלחת בשירותו הצבאי כמפקד טנק, החתמתו לשלושה חודשי שירות סדיר נוסף בתנאי קבע (עמ' 60 לפרוט') והאמור בתעודת השחרור (ת31/) בדבר היותו בעל כושר מנהיגות, בעל תושיה, בעל משמעת עצמית, בעל רמה אישית גבוהה, מתפקד היטב בתנאי לחץ, וחברותי.

על כך יש גם להוסיף את העובדה ששכרו הממוצע המשוערך של אביו של התובע, העובד כנהג באג"ד, הוא בסכום של 18,503 ש"ח ברוטו לחודש.

לא למותר להפנות לדברי ב"כ הנתבעת עצמו, בדונו בעמ' 8 סיפא של סיכומיו במצבו הנפשי של התובע, כשב"כ הנתבעת מציין שם, בין יתר הדברים:

"יחד עם זאת, התמודדותו של התובע עם קשיי היומיום, נוכח מצבו החדש והסתגלותו למצב זה מעוררים כבוד והערכה".

ובהמשך, שם:

"העובדה שעד היום לא קיבל ולא נזקק לטיפול פסיכולוגי כלשהו מחזקת את מסקנתנו בדבר התמודדות מעוררת ההתפעלות עם נכותו".

ועוד מדברי ב"כ הנתבעת בעמ' 9 סיפא לסיכומיו:

"לסיכום חלק זה חשוב לשים את הדגש על תכונותיו של התובע, חוסנו הנפשי, הסתגלותו והתמודדותו המרשימה עם פגיעותיו הקשות. התובע עושה רושם של בחור צעיר, בריא בנפשו ואינו מלא ברחמים עצמיים".

בשים לב לכל האמור לעיל, ועל יסוד נתוניו האישיים של התובע כמפורט לעיל, יש מקום להערכה שאלמלא תאונת הדרכים היה התובע לומד ורוכש מקצוע כשהשכר הצפוי במקצוע זה היה עולה על השכר הממוצע במשק.

ט) בנוסף לאמור לעיל, יש גם לקחת בחשבון את האמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי השיקומי, ד"ר ע. כץ, בעמ' 3 של חוות דעתו, דהיינו:

"יש לציין ששיקומו מבחינה נפשית, חברתית ותעסוקתית טרם מוצה".

מעדותו של ד"ר ע. כץ עולה שללימודים יש מקום חשוב בחייו של מי שזקוק לכסא גלגלים, וכדברי הרופא בעמ' 106 לפרוט':

"ככל שיהיה משכיל יותר יכולתו להתקדם בחיים קלה יותר. למיטב ידיעתי, אין לו פגיעה קוגניטיבית שעלולה למנוע הסתגלותו למערך לימודים".

לדעתו של הד"ר כץ יוכל התובע, לאחר שיסיים את הכשרתו, לעבוד כ6- שעות ביום, אך יצטרך להעדר מהעבודה כחודש בשנה מחמת בדיקות או טיפולים רפואיים. בעמ' 108 לפרוט' מציין הרופא, שלדעתו, יוכל התובע להסדיר את מספר הצנתורים ביום כך שיוכל לעבוד כ6- שעות ביום ובעיות אלה תיעלמנה ככל שיוכל לעבוד בביתו.

אני ער לטענות המפורטות שהעלה ב"כ התובע בסיכומיו בנוגע לטיפולים שהתובע נזקק להם במשך היום, הפעולות היומיומיות שעליו לעשות כגון: התרוקנות הפרשות הנמשכת כשעתיים, הצורך לאחר מכן ברחצה באמבטיה, תרגולים שונים שעליו לעשות, ששה צנתורים ביום וכו', וכן היזקקותו לשירותים ומתקנים המתאימים למגבלותיו, והחשש לבריחת שתן, ואף פליטת צואה.

י) הדעת נותנת שהתובע, שהוא כבן 30 כיום, ימצא דרך למצוא לעצמו עיסוק שיתאים למגבלותיו, בשים לב לכך שיכולתו מבחינה מנטלית, תודה לאל, לא נפגעה והוא בוודאי יקדיש את המאמצים הדרושים כדי להתמודד עם הקשיים שבדרכו. על התובע יהא להתמודד עם לא מעט משוכות ולהתגבר על מכשולים שהינם פועל יוצא של נכותו. יש להניח שבסופו של דבר יוכל התובע למצוא את העיסוק שעשוי להתאים לו.

עוסקים אנו בהערכה של נתונים הצופים פני עתיד ל- 35 השנים הבאות. מחד גיסא, יש לקחת בחשבון את כושרו של התובע לעבוד ולהשתכר אלמלא תאונת הדרכים. לעניין זה כבר ציינתי שאני מעריך נוכח נתוניו של התובע שהוא היה מגיע להשתכרות העולה על השכר הממוצע במשק, וממנה יש, כמובן, להפחית את מס ההכנסה המגיע, תוך התחשבות בהנחת המס שיש לתושבי דימונה.

מאידך גיסא, יש לקחת בחשבון שהתובע יוכל, תוך השקעת מאמצים, לרכוש לעצמו עיסוק, אם כי לא יכולה להיות וודאות לגבי השאלה מה עשוי להיות היקפו של העיסוק. כאמור, המדובר בנתונים הצופים לשנים רבות פני עתיד. לא נותר לי אלא להעריך את שיעורו של הפיצוי שהתובע זכאי לו בראש הנזק של הפסד השתכרות לעתיד בסכום של 5,500 ש"ח נטו לחודש, לפי הערכתי. בהתאם לכך יהא החישוב כך:

66,000 ש"ח = 12 חודשים בשנה X 5,500 ש"ח נטו לחודש

מקדם ההיוון השנתי לתקופה של 35 שנה הוא: 21.4872.

1,418,155 ש"ח = 21.4872 מקדם היוון שנתי X 66,000 ש"ח בשנה

י"א) לעניין הפסד פנסיה, מקובלת עליי טענת ב"כ התובע, לפיה זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד פנסיה.

ב"כ התובע מפנה לפסה"ד בעניין ע"א 644/89, עיסא פאדי (קטין) נ' החב' הערבית לביטוח (פס"ד מיום 14.2.93), שם נתקבלה הטענה שהיה מקום לפסוק פיצוי בגין אובדן פנסיה לתובע שהיה כבן 3 שנים בזמן אירוע תאונת הדרכים (נספח ג' לסיכומי ב"כ התובע). לפי עקרון זה נפסק גם ב-ת.א. (מחוזי ת"א), 3141/82, רויטל שאול (קטינה) נ' מגדל (נספח ד' לסיכומי ב"כ התובע).

מאידך גיסא, מקובלת עליי עמדת ב"כ הנתבעת, בעמ' 25 של סיכומיו, שיש לקחת בחשבון בקביעת הפיצוי בראש נזק זה את החלק שמופרש משכרו של העובד לצורך תשלומים לקרן הפנסיה.

החישוב יהא כדלקמן:

הפסד הפנסיה לשנה:

46,200 ש"ח = 12 חודשים בשנה X 70% פנסיה X 5,500 ש"ח נטו לחודש

מקדם ההיוון השנתי ממועד הגיע התובע לגיל 65 ועד הגיעו לגיל 76, דהיינו, היוון לתקופה של 11 שנה: 9.2526.

427,470 ש"ח = 9.2526 מקדם היוון ל11- שנה X 46,200 ש"ח

הואיל והפסד הפנסיה יתחיל לבוא לידי ביטוי בהגיע התובע לגיל 65 יש להכפיל את הסכום הנ"ל במקדם היוון כפול לעוד 35 שנה, דהיינו, 0.3553, כך שסכום הפנסיה לאחר היוון כפול הוא: 151,880 ש"ח.

הואיל ויש לקחת בחשבון הפחתת עלות השתתפותו היחסית של העובד במימון הפנסיה אני מעמיד את ההפסד המגיע לתובע בגין אובדן פנסיה על הסכום של 100,000 ש"ח, לפי הערכתי.

י"ב) לעניין העזרה שהתובע נזקק לה מאז תאונת הדרכים ועד היום, ואשר יזדקק לה בעתיד:

עמדת ב"כ התובע, כעולה מסיכומיו, היא שאמו של התובע ואביו, דהיינו, התובעים מס' 2 ו3-, היו צמודים לתובע יום ולילה בתקופת עשרת הימים שהיה מאושפז בביה"ח סורוקה וגם לאחר העברתו למחלקת השיקום בביה"ח שיבא. אחותו הצעירה של התובע שהיתה אז כבת 12 שנה נותרה לבדה בבית בדימונה ואמו של התובע הזעיקה לשם טיפול בה את אחותה מצרפת. אביו של התובע (שעובד כנהג שכיר באג"ד) לא עבד במשך חודש למחצה. האב היה חוזר בלילות ללון בבית שבדימונה ואילו האם נשארה עם התובע עד 23:00-22:00 ואח"כ היתה ישנה אצל קרובים בסביבה. פעמיים-שלוש בשבוע היתה אמו של התובע מצטרפת לבעלה בדימונה כשזה חזר בלילה הביתה, ולמחרת חזרה מדימונה באוטובוס לביה"ח שיבא ועיינו גם בעדות התובע בעמ' 64 לפרוט'.

לטענת ב"כ התובע יש לפצות את האב בגין הפסד השתכרותו לחודש ומחצה, בסך 17,941 ש"ח, וכן לפסוק לגבי תקופה זו של חודש ומחצה שכר ראוי של 10,000 ש"ח לחודש לתובעת מס' 2, ובנוסף לתקופה שמתום החודש ומחצה ועד תום תקופת האשפוזים (26.8.93) שכר ראוי של 15,000 ש"ח לחודש לאמו של התובע לפי 3 משמרות עבודה כולל הוצאות נסיעה, כלכלה, לינה מחוץ לבית ושכר ראוי, ובנוסף סך של 5,000 ש"ח לחודש לאביו של התובע שהגיע פעמיים בשבוע בשעות אחה"צ לעזור לרעייתו לסעוד את התובע.

סה"כ ההפסדים והשכר בתקופת האשפוז, לפי חישובו של ב"כ התובע: 122,941 ש"ח, נכון למדד פברואר 97.

לגבי התקופה שמתום האשפוז ואילך טוען ב"כ התובע שהוריו של התובע זכאים לפיצוי לפי שכר ראוי בגין הטיפול האינטנסיבי החריג שהם העניקו לתובע. ב"כ התובע מתבסס בעניין זה על פסה"ד שב-ע"א 830/76 + 836/76, סעדה נ' חמדי, ל"ג(1) פד"י, עמ' 589, עיינו: עמ' 610-609. ב"כ התובע מפנה למטלות הרבות המוטלות עקב תאונת הדרכים על אמו של התובע שעוזרת לו בעיסוי עם משחה עקב הכאבים שהוא סובל בכתף, מסייעת בכניסה ויציאה מן האמבטיה, וכן מסייעת להתנקות במקרה של פליטה ספונטנית שהתובע לא חש בה, בנוסף לכך היא מטפלת בעניינים השוטפים של משק ביתה. כן מסייע האב בכך שהוא מלווה את התובע למקומות בהם אין סידורים מתאימים לנכים, וכן עקב הספזם ממנו סובל התובע, בנוסף מסייע הוא לתובע בתרגולי ההליכה.

ב"כ התובע מציע לפצות את הוריו של התובע לגבי התקופה שמתום תקופת האשפוז לפי תשלום של 6,405 ש"ח לחודש (לפי בסיס של 30 ש"ח לשעה, 7 שעות עזרה ביום X 30.5 ימים בחודש), נכון לפברואר 97, ובתוספת ריבית.

לגבי העזרה לעתיד מצביע ב"כ התובע על כך שהמומחה הרפואי השיקומי, ד"ר ע. כץ, מעריך את צורכי העזרה של התובע ב7- שעות עזרה בממוצע ליום, בשים לב למוגבלות הפיזית של התובע, הספסטיות, זיהומים בדרכי השתן, והעובדה שככל שהתובע יתבגר תפחת יכולתו להתמודד עם המגבלות הפיזיות, אך לדעת ב"כ התובע, ראוי הוא להעמיד את היקף העזרה שהתובע זקוק לה על 10 שעות עזרה, לפחות, ביום, כשב"כ התובע עורך את החישוב לפי 30 ש"ח לשעה, ומפנה לעדותה של הגב' כרמלה רז (עמ' 6-4 לפרוט'), מנהלת חברה הנותנת שירותי סיעוד, ומסמך מט"ב (מיום 17.12.96) לגבי מחיר שעת טיפול סיעודי, ת44/.

לטענת ב"כ התובע אין ליתן משקל לעדותה של עדת הנתבעת לעניין עזרה וסיעוד, גב' נווה יען (עמ' 125-119 לפרוט'). לדעת ב"כ התובע, בעמ' 19 סיפא של סיכומיו, מחיר של 30 ש"ח לשעה הוא מחיר סביר ביותר ואף פחות מן העלות ברוטו (נכון למועד סיכומי ב"כ התובע) ולכן מבקש ב"כ התובע בעמ' 20 של סיכומיו לפצות את התובע בגין עזרה לעתיד לפי 7 שעות עזרה ליום X 30 ש"ח לשעה, עד הגיע התובע לגיל 76.5, או לפי 10 שעות עזרה ליום, ובנוסף לכך לפצות את התובע בעזרה נוספת לתקופה שהתובע יגדל שני ילדים (שיוולדו בהפריה) בגין העסקת שתי עוזרות ביממה לתקופת גידול הילדים.

י"ג) שונה עמדת ב"כ הנתבעת המציין בעמ' 26 של סיכומיו שהורי התובע זכאים כמיטיבים ל"שכר שירות סביר" ויש לפצותם עבור אותן שעות עזרה שהיו נחוצות באופן ממשי לתובע. לדעת ב"כ הנתבעת זכאים ההורים בגין תקופת האשפוז הראשונה (חודש ומחצה) לפיצוי גלובלי של 10,000 ש"ח, ובגין 4 החודשים הנוספים לפיצוי גלובלי נוסף של 16,000 ש"ח. ב"כ הנתבעת מפנה לעדות אמו של התובע שהעידה בעמ' 19 לפרוט' כי היא מעריכה את ההוצאה החודשית בתקופת 5 החודשים בביה"ח שיבא בסכום של 4,000 ש"ח לחודש, כולל נסיעות, כלכלה יומית, וביגוד לתובע, ומכאן שסה"כ הפיצוי להורים בתקופת האשפוז, לדעת ב"כ הנתבעת, הוא 26,000 ש"ח. עוד מציע ב"כ הנתבעת בעמ' 27 לסיכומיו לפצות את האם בסכום גלובלי נוסף של 5,000 ש"ח בבחינת שכר ראוי עבור הטיפול בתובע במשך כל תקופת האשפוז.

לגבי התקופה שלאחר האשפוז ואילך סבור ב"כ הנתבעת שאין להתחשב ב7- שעות עזרה ליום, לתקופה זו, ולדעתו יש לפסוק להורים בגין טיפולם בתובע החל מתום תקופת האשפוז פיצוי לפי 20 ש"ח שעת עזרה, שתי שעות עזרה ליום, למשך 30.5 ימים לחודש (נכון למועד הגשת סיכומי ב"כ הנתבעת).

בפרק ג' של סיכומיו (עמ' 19-10) דן ב"כ הנתבעת בהיזקקותו של התובע לעזרת הזולת, השגחה וליווי, ולדעתו, הפיצוי המגיע הוא עבור "טירחה יתרה" שכן עזרה המקובלת במסגרת יחסי משפחה תקינים (בין אם במערכת יחסים שבין התובע להוריו בבית הוריו, ובין אם כאשר יעבור למגורים קבועים עם בת זוג בעתיד), איננה מזכה בפיצוי, ובקביעת היקף הפיצוי יש להתחשב בתפקוד פעיל של התובע ותרומתו האקטיבית בעבודות הבית.

בעניין זה מציין ב"כ הנתבעת, בין היתר, שקיימים אמצעים פשוטים בהם ניתן לסייע לתובע (כגון: התאמות בדירה, מדיח כלים, לחצן מצוקה וכו') ולהקטין את תלות התובע באחרים, וכן יש לקחת בחשבון שיש עבודות בית פשוטות שהתובע יוכל לבצע בעצמו או תוך עזרה מינימלית של בני משפחה.

בנוסף לכך, סבור ב"כ הנתבעת, שאין לקבל את גירסת התובע כאילו פעולת ההתרוקנות מהפרשות אורכת בין שעתיים לשעתיים ומחצה (עמ' 17 לפרוט' - עדות אמו של התובע, ועדות התובע - עמ' 65 לפרוט' ועמ' 72-71 לפרוט').

לדעת ב"כ הנתבעת סדר היום והפעולות הבסיסיות היומיומיות של התובע מחייבות עזרה מינימלית לכל היותר, ואלה ישתפרו לאחר שיהיו שינויים בבית המגורים ולאחר שהתובע יצבור ניסיון ובטחון עצמי, ועזרת בני-המשפחה איננה חורגת מן המקובל ביחסי משפחה תקינים. לדעת ב"כ הנתבעת גם יכול התובע לנהוג באופן עצמאי לחלק גדול מן המקומות, כפי שהיה, למשל, נוהג כדי לבקר את חברתו לשעבר, טל הללי (עמ' 57-56 לפרוט').

גם לעניין הספסטיות טוען ב"כ הנתבעת שאין המדובר בתופעה שכיחה ואף ניתן להתגבר עליה על ידי עצירה בצד הדרך ורגיעה, וההסתברות להתרחשותה היא נמוכה ושולית. לטענת ב"כ הנתבעת אין צידוק אובייקטיבי סביר, לטענותיו של ב"כ התובע בדבר היקף ההשגחה והליווי שהתובע זקוק להם, וגם יש להבחין בין עזרה אקטיבית לעזרה פסיבית. גם הסיוע לתובע בתרגול עם מכשיר R.G.O איננו עולה על שעה ומחצה לשבוע.

לדעת ב"כ הנתבעת יש לקחת בחשבון פיצוי של התובע בגין 3 שעות עזרה אקטיבית ליום בהנחה שהתובע יתגורר בגפו, או 2 שעות עזרה ליום לתקופת נישואיו, וזאת בהתאם לעלות שמציעה העדה גב' יען, דהיינו, 13 ש"ח לשעה, בתוספת דמי מל"ל והוצאות סוציאליות בשיעור של 35% (ללא דמי תיווך) ובצירוף דמי נסיעה, ואם ההתקשרות נעשית דרך חב' סיעוד מתווכת יש להוסיף, חד-פעמית, 500 דולר דמי תיווך.

בחישוב שנעשה לפי 3 שעות עזרה ביום, בגין 21 שעות שבועיות, מגיע ב"כ הנתבעת לתשלום של 2,022 ש"ח לחודש, נכון לפברואר 97. סכום זה יש להוון לעתיד לפי תוחלת חייו של התובע. אלטרנטיבית מציע ב"כ הנתבעת חישוב לפי 2 שעות עזרה ביום (עמ' 18 לסיכומי ב"כ הנתבעת).

לפי תעריף שעת סיעוד של מט"ב, בגין 21 שעות שבועיות (דהיינו, 3 שעות עזרה ביום) כולל דמי נסיעה, מגיע ב"כ הנתבעת לתשלום של 2,564 ש"ח לחודש או 1,842.60 ש"ח לחודש בהנחה של 2 שעות עזרה ביום (עמ' 19 לסיכומי ב"כ הנתבעת).

י"ד) אין ספק שהיתה מוטלת על הוריו של התובע, התובעים מס' 2 ו3-, מטלה כבדה ביותר בתקופת אשפוזיו של התובע, תחילה בביה"ח סורוקה, ולאחר מכן במח' השיקום של ביה"ח שיבא, וזאת ממועד אירוע תאונת הדרכים (19.3.93) ועד שחרורו מן האשפוז ביום 26.8.93. כאמור, כנאמר לעיל, תקופה של כחודש ומחצה היו הוריו של התובע צמודים לביה"ח יום ולילה. לאחר כחודש ומחצה חזר התובע מס' 3, האב, לעבודתו ואמו של התובע המשיכה להיות צמודה אליו בערך עוד כ3- חודשים ומחצה (עמ' 13 רישא לפרוט'), והיא הזמינה את אחותה מצרפת כדי לשהות עם הבת שהיתה אז כבת 12 שנה. הבעל היה מגיע פעמיים-שלוש בשבוע אחה"צ, ואז היתה האם חוזרת איתו לדימונה, ובבוקר חזרה לביה"ח. בשאר הימים היא היתה לנה בכפר-סבא או בבת-ים. בתקופת שהיית ההורים בביה"ח שיבא נגרמו להם הוצאות לאחר שאכלו במסעדות בסביבה, כמו כן היו להם הוצאות נסיעה כ3- פעמים בשבוע לדימונה ובחזרה, הוצאות מוניות בלילה מביה"ח לכפר-סבא ובת-ים כשאת ההוצאה החודשית בתקופה זו העריכה האם ב4,000- ש"ח לחודש, כולל ביגוד שרכשה לתובע (עמ' 19 סיפא לפרוט').

את הפיצוי המגיע לתובעים מס' 2 ו3- לגבי תקופת אשפוזו של התובע בבתי-החולים אני מעריך בסכום של 50,000 ש"ח, נכון להיום, לאחר שכבר לקחתי בחשבון שרכיב זה כולל בתוכו ריבית.

ט"ו) לגבי התקופה מאז שחרורו של התובע מן האשפוזים (26.8.93):

התובע זוכה לטיפול במסירות רבה מצד הוריו. אמו של התובע ממשיכה למלא את כל המוטל עליה כעקרת בית, ובנוסף לכך מקדישה היא מזמנה לטיפול בתובע, כשהיא עוזרת לו להיכנס לאמבטיה, לאחר שהוא מסיים לרוקן עצמו בבוקר, ולאחר מכן מסייעת לו לצאת מן האמבטיה ולהושיבו על כסא הגלגלים המשמש ככסא שירותים. בנוסף היא מעסה את כתפיו בוולטרן. אמו של התובע נאלצת להחליף סדינים כל יומיים, אך אם יש צורך גם כל יום, למקרה ויש פליטת שתן, והדבר כולל ביגוד, תחתונים, ומכנסיים. התובע מחליף ביגוד, תחתונים, ומכנסיים, פעמיים עד שלוש פעמים ביום (עמ' 19 סיפא לפרוט').

אביו של התובע מסייע לו לתרגל פעמיים בשבוע, לעיתים גם שלוש, על מכשיר ה- R.G.O (עמ' 31 סיפא לפרוט'), ולעיתים האב מלווה אותו לנסיעות בבאר-שבע למשחקים בקבוצת הנכים (עמ' 35 לפרוט') - כל האמור מתוך עדותה של האם.

מעדות התובע עולה שאם יש לו פליטת צואה בלילה עליו להתרחץ, להחליף סדינים וביגוד, וזאת הוא עושה בעזרת אמו (עמ' 67 לפרוט'). אומנם התובע עצמו נוהג, לעיתים מזומנות, לבאר-שבע, אך אם יש מישהו שנוסע איתו בד"כ האדם הנוסף (אמו או אביו או חבר)- נוהג.

לפי עדות התובע הוא מתרגל פעמיים בשבוע בעזרת אביו על מכשיר ה- R.G.O. התובע הוסיף והסביר, בעמ' 71 סיפא לפרוט', שהוא זקוק לעזרה ברחצה לצורך כניסתו ויציאתו מן האמבטיה (וכן בעדותו בעמ' 77 לפרוט'), מריחת משחת הוולטרן על הגב והכתפיים, ואם הספסטיות חזקה הוא גם זקוק לעזרה בלבוש ובכל הפעולות האלה מסייעת לו האם.

ט"ז) נכון הוא שעבור עזרה מקובלת בין קרובי משפחה אין מקום לפיצוי, ואולם במקרה שבפנינו המדובר בעזרה החורגת בהרבה מן העזרה המקובלת בין בני-משפחה. ההתרשמות היא שמדובר בהורים שמתמסרים לטפול בבנם, כשהם במקביל ממשיכים לבצע את כל המטלות הרגילות המוטלות עליהם, האם בניהול משק ביתה, והאב בעבודתו הרגילה.

ראוי להפנות לדברים שכתב בית המשפט המחוזי בעניין ע"א 830/76 + 836/76, סעדה נ' חמדי, ל"ג(1) פד"י, עמ' 589, שצוטטו בהסכמה ע"י ביהמ"ש העליון, שם, בעמ' 610 רישא:

"אנו מצפים מהאישה שתמלא חובותיה כאשת איש. ומכאן ואילך מוטל על הנתבעים לשלם עבור מעשי ידיה ומנדיבות לבה, הואיל ואין הם זכאים וראויים שאשת התובע תעמול עבורם בגין הנזק שגרמו, חינם אין כסף, בהיקף ובממדים שאין אדם מסוגל להם".

הוא הדין גם בענייננו לגבי טיפולם המסור של הורי התובע בבנם. את הפיצוי המגיע להוריו של התובע בגין העזרה שהם הושיטו, ומושיטים, יום-יום, לבנם התובע אני מעריך בסכום של 3,500 ש"ח לחודש, וזאת ממועד שחרורו של התובע מן האשפוז ועד היום, תקופה של 83 חודשים.

83 חודשים X 3,500 ש"ח לחודש = 290,500 ש"ח.

על כך יש להוסיף ריבית בשיעור של 4% לשנה לפי אמצע התקופה, ריבית זו מסתכמת בסכום של: 40,670 ש"ח, כך שהפיצוי המגיע בגין עזרת ההורים מאז שחרורו של התובע מן האשפוז ועד היום כולל הריבית הוא: 331,170 ש"ח.

י"ז) לגבי העתיד: המומחה הרפואי בתחום השיקומי, ד"ר ע. כץ, הסביר בחוות דעתו, עמ' 5, שהתובע זקוק לעזרה ביתית, טיפול אישי, בליווי: 6 שעות ביום בממוצע, והוסיף שאין המדובר בחישוב מדוייק כי אם בהערכה.

עזרה זו נובעת מן הצורך לבצע מידי יום תרגול של עמידה והליכה טיפולית בעזרת מכשיר R.G.O וקביים שברשות התובע, וזאת בעזרת מטפל שיסייע לו. כמו כן זקוק התובע לעזרה בקניות ועבודות בית כגון: ניקיון וגיהוץ, ועבודות אחזקה בבית. בנוסף יהא התובע זקוק לליווי ועזרה בתפקודי יום-יום כאשר עצמאותו התפקודית פוחתת מחמת סיבוכים רפואיים כמו התגברות הספסטיות וכן הצורך להגיע למקומות בהם אין גישה לכסא גלגלים (סעיפים 2, 13, 14 שבעמ' 5+4 לחוות דעתו של המומחה).

הד"ר ע. כץ הוסיף שככל שהגיל מתקדם תיתכן ירידה בתפקוד והגדלת הצורך בעזרת הזולת. נראה סביר לרופא להעריך את תוספת עזרה בממוצע כללי של כשעה אחת ביום. ב"כ הנתבעת טען, בין היתר, בסיכומיו, עמ' 12, שאין לקבל את גירסת התובע כאילו פעולת ההתרוקנות אורכת שעתיים עד שעתיים ומחצה, הואיל ופרק זמן זה נראה מופרז, אך לדעתי אין לקבל טענתו זו של ב"כ הנתבעת הואיל והיה באפשרותו להביא טענתו זו של התובע בפני המומחה הרפואי. עדויות התובע ואמו בעניין ההתרוקנות הממושכת ניתנו עוד בטרם העיד הד"ר כץ בפני בית המשפט, כך שהיתה הזדמנות להביא בפניו את השאלה האם פרק זמן זה הגיוני אם לאו.

י"ח) ב"כ הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם לחשב את שעות העזרה שהתובע זקוק להם לפי 3 שעות ביום (או אף שעתיים) כהצעת ב"כ הנתבעת, או 10 שעות ליום כהצעת ב"כ התובע.

עיינתי בטיעוניהם של שני הצדדים ואינני סבור שיש מקום לחרוג ממספר השעות שציין המומחה הרפואי השיקומי, ד"ר ע. כץ, בחוות דעתו. עיינתי גם בעדותו של הד"ר ע. כץ (עמ' 119-96 לפרוט') ואינני סבור שיש מקום לשנות מן המסקנה אליה הגיע הד"ר ע. כץ בחוות דעתו ביחס להיקף העזרה שהתובע זקוק לה.

כך, למשל, צויין בפני המומחה שהתובע נוסע לעיתים לבדו ברכב, ועל כך השיב בעמ' 101 סיפא לפרוט':

"כפי שאני מבין את הדברים הצורך שלו בליווי קיים בעיקר כשיש התגברות של הספזם. אני מסתמך על האינפורמציה שאני מכיר מכתיבת חוות דעתי. כיוון שספסטיות זאת תופעה שאיננה קבועה בעוצמתה, ידוע שיכולה להחמיר ולהיחלש, בחלק מהזמן מפריעה יותר ובחלק פחות, גם יש סבירות שבחלק מן הפעמים יזדקק לליווי בנסיעות ובחלק לא.

לגבי התדירות השאלה איננה של חוות דעת רפואית אלא השאלה היא מה העובדות. בהחלט יתכן שבחלק מהפעמים יצטרך ליווי ובחלק לא. בנוסף לזה יש אלמנט של בטחון עצמי של התובע עצמו והערכה סובייקטיבית שלו ביחס לאפשרותו להתמודד עם הספזם, וכן לצפות האם או מתי תתרחש התופעה. אנחנו מדברים על דברים תיאורטיים ולא עובדות".

המומחה הרפואי גם התבקש להתייחס לכתוב בעמ' 2 סיפא של חוות דעתו שם נאמר כי התובע נעזר באביו כשנוצר צורך זמני עקב סיבוכים גופניים, ובתרגול הליכה, ובזמן נסיעה למרחק ברכב הוא מלווה ע"י אביו מחשש שלא יוכל להסתדר במקרה של תקלה. על כך השיב המומחה בעמ' 102 לפרוט':

"אמת. כל מה שנאמר בפרק הזה שמעתי מן התובע ואני מוסיף שאלה הם דברים סבירים, ז"א הם דברים מוכרים לי". (ההדגשה שלי - י.ג.).

מכאן שטענת התובע בדבר היזקקות לליווי מחשש לסיבוכים שעלולים להתרחש, כגון, ספזם, איננה בלתי סבירה, כעולה מדברי המומחה עצמו. עוד הסביר המומחה בעמ' 104 לפרוט' שהצורך בליווי איננו נובע דווקא בגלל סיבוך או החמרה בריאותית אלא, למשל, גם בגלל הצורך להגיע למקומות בהם אין גישה נוחה לכסא גלגלים.

בנוסף הסביר המומחה בעדותו, בעמ' 104 לפרוט', שהעזרה בעבודות הבית למיניהן, לרבות קניות, מחייבת 4 שעות עזרה, והיתר בגין תרגולים טיפוליים, וכן ליווי ועזרה בתפקודי יום-יום, ועוד ציין, בהמשך, בעמ' 105 סיפא לפרוט':

"... אם אדם יודע שהוא ספסטי היום ברור שהוא ירצה בליווי לנסיעה. לא נראה לי סביר להימנע מלתת ליווי מתוך השיקול שזה מפחית מן הביטחון העצמי. אלא אם כן ברור בעליל שהשימוש במלווה הוא כשאין צורך ואז מה שאמרת יכול להיות תופס אבל אין לי נתונים להניח שהדברים הם כך".

המומחה הוסיף בתשובה לשאלות ב"כ התובע, בעמ' 112 רישא לפרוט', שהצורך במלווה תלוי בשאלה באיזו מידה יש צורך בכך מבחינה אובייקטיבית, וכן ציין שמדובר בעניין של סבירות לפי טיב הדרך ואורכה. המומחה אמר עוד שאין זה סביר להצמיד לתובע מלווה כל הזמן.

המומחה גם נשאל בעמ' 114 לפרוט' האם הוא עומד על האמור בעמ' 5 סיפא של חוות דעתו, סעיף 20, שסה"כ שעות העזרה הוא 7 שעות בממוצע ליום, ועל כך השיב המומחה:

"אני סבור שמה שכתוב בהמלצות שבחוות הדעת מתאים לנתונים שהיו ידועים לי בשעת כתיבת חוות דעתי ואם הם לא השתנו אז גם ההמלצות לא השתנו".

י"ט) אינני רואה אפוא הצדקה לפסוק בגין היזקקותו של התובע לעזרה היקף שעות שונה מזה שציין הד"ר ע. כץ בחוות דעתו, דהיינו, לפי 7 שעות עזרה ביום.

לעניין אופן חישוב הפיצוי המגיע בגין עזרה ציינתי כבר שב"כ התובע מציע בסיכומיו לפסוק פיצוי לפי 30 ש"ח לשעה, נכון לפברואר 97 (עמ' 20-19 של סיכומיו) בעוד שב"כ הנתבעת מציע בסיכומיו לחשב את המגיע לפי 13 ש"ח לשעה על בסיס העסקה ישירה בתוספת דמי ביטוח לאומי והוצאות סוציאליות ודמי נסיעות כשלעניין זה מתבסס ב"כ הנתבעת על עדותה של הגב' יען בעמ' 122-121 לפרוט', ועדותה נמסרה ביום 31.12.96.

בעניין עלות סיעוד של צד שלישי דן ביהמ"ש העליון ב-ע"א 2801/96, אל-על נ' אלברט יפרח, תקדין עליון כרך 98(3), תשנ"ח/תשנ"ט. באותו מקרה פסק ביהמ"ש קמא את עלות הסיעוד של צד שלישי מדי חודש בסכום של 14,000 ש"ח. כב' השופט ת. אור כתב בפיסקה 10 של פסה"ד שם:

"עוד מתברר שהעסקת חב' כוח אדם דרך קבע מייקרת בצורה משמעותית ביותר את העלות. דבר זה בולט במיוחד במקרה הנדון. מסתבר שבנו של התובע, הגר עמו, הוא שממלא את עבודת משמרת הלילה. במשמרת זו כל התפקיד, כמעט, הוא לסייע לתובע כשהוא צריך לשנות תנוחה בלילה. בנו של התובע עשה זאת גם קודם שהחלה העסקת עובדים באמצעות חב' כוח אדם. אך מרגע שזו החלה לספק מטפלים לתובע, החלה זו גם 'להעסיק' את הבן. וזה זוכה במשכורת גבוהה, אותה לא שיער שיקבל בעבור אותה עזרה אשר הוא מגיש לאביו עמו הוא גר. אין בכוונתי לומר שאין הבן זכאי לתמורה בגין היותו חייב להישאר להשגיח על אביו, ואף לטפל בו כשנדרש הדבר. אך הכנסת עבודתו זו, אשר היתה יכולה להתבצע ביחסים ישירים שלו עם אביו, למסגרת עבודה שמספקת חב' כוח אדם והגדלה ניכרת של העלות עקב כך, אינה מוצדקת". (ההדגשה שלי - י.ג.).

ביהמ"ש העליון העמיד באותו מקרה את סכום הפיצוי החודשי בפריט זה של עזרת צד שלישי, בדרך האומדן, על הסכום של 9,000 ש"ח לחודש (במקום הסכום של 14,000 ש"ח לחודש).

בענייננו הייתי מעריך את עלות עזרת צד שלישי שהתובע יזדקק לה, לפי 30 ש"ח לשעה, נכון להיום, כשתשלום זה כבר לוקח בחשבון את כל מרכיבי השכר ללא יוצא מן הכלל, כך ששבע שעות עזרה ביום מתבטאות ב- 210 ש"ח ליום, ולחודש לפי 30.5 ימים בחודש = 6,405 ש"ח, נכון להיום.

העלות לשנה: 6,405 ש"חx 12 חודשים = 76,860 ש"ח לשנה.

מקדם ההיוון לעוד 46 שנה לפי תוחלת חייו של התובע: 24.7754.

1,904,237 ש"ח =24.7754 מקדם היוון x 76,860 ש"ח לשנה.

כ) דיור: כעולה מעדותה של אמו של התובע, עד לתאונת דרכים כסא גלגלים התגוררו התובע ומשפחתו בדימונה בדירה בת 78 מ"ר, בקומה השנייה, שאליה מובילות 30 מדרגות. צוות שיקום שהגיע לדירה קבע שאין הדירה מתאימה לצרכיו של התובע, לפיכך שכרו הוריו של התובע בית צמוד קרקע ברח' הרימון, בשטח של 117 מ"ר, ובו 5 חדרים, כשחדרו של התובע הוא בשטח של בערך 3 מ' x 3 מ'.

תחילה שכרו ההורים את הבית בשכ"ד של 425 $ לחודש לפי חוזה השכירות ת2/ מיום 25.7.93, בתוקף מיום 20.8.93, אך כעבור מחצית השנה מכרו ההורים את דירתם הקודמת בסכום של 34,000 $, ורכשו במקום זאת את הבית, אותו שכרו, בתשלום של 110,000 $ לפי הסכם רכישה מיום 11.1.94 (ת3/), ונטלו משכנתא של 70,000 $, וכן לוו סכום של 20,000 $

משנקנה הבית גם היה צורך בשיפוצים הואיל ובכניסה לבית היו 3 מדרגות, דבר שהפריע לכניסתו של התובע, לכן היה צורך בהתקנת רמפה בריצוף. בנוסף נבנה קיר שיפריד בין הבית לבין הכביש, וכן הותקנה מעין חנייה, ונשתל דשא. הוגש מוצג ת9/, דהיינו, הצעת מחיר ע"ס 19,370 ש"ח, עיינו: עדות אמו של התובע בעמ' 14 לפרוט', המאשרת שכל מה שמופיע במוצג ת9/ אכן שולם. בנוסף ציינה בעדותה, בעמ' 16 לפרוט', שגם בוצעו שיפוצים ושינויים במקלחת, משקוף ודלת חדשה, ועוד כיוצא באלה, סכומים לגביהם אין קבלות.

בעוד שבדירה הקודמת, בה התגוררה המשפחה, לא היה מזגן, הרי בבית החדש נרכש מזגן בתשלום של 8,500 ש"ח, לגביו אמנם אין קבלה, אך הוגשה תעודת אחריות, ת24/, עיינו: עדות אמו של התובע בעמ' 17 לפרוט'. יצויין שלפי חוות דעת המומחה הרפואי ד"ר עמירם כץ זקוק התובע למזג את הדירה עקב הפרעות בהזעה וויסות חום הגוף (עמ' 4 סיפא בחוו"ד המומחה).

כ"א) בסיכומיו (עמ' 33 עד עמ' 36) מבקש בא כח התובע לפסוק להורים את הפיצוי המגיע בגין שכירת הבית לפי 425 $ לחודש בהתאם להסכם השכירות ת2/ לתקופה של מחצית השנה לפי שער של 3.4 ש"ח לדולר, דהיינו, 8,670 ש"ח, נכון למדד פברואר 97, ובתוספת 292 ש"ח הוצאות עריכת החוזה לפי החשבון ת19/ (גם כן משוערך למדד פברואר 97).

בנוסף טוען בא כח התובע שהוריו של התובע זכאים לפיצוי בגין הצורך לרכוש את הבית הנ"ל שברח' הרימון, אותו שכרו, זאת בגין הצורך לרכוש דירה גדולה שתתאים לצרכיו של התובע שהרי אין זה מתקבל על הדעת שהם היו רוכשים דירה זו ונכנסים לחובות לאחר שהתגוררו בדירתם הקודמת 29 שנים עד לתאונת דרכים כסא גלגלים והם לא היו נכנסים להתחייבויות דווקא כעת כששני הבנים התבגרו ואמורים היו לעזוב את בית ההורים, וגם הבת הצעירה אמורה בתוך מספר שנים לצאת לעצמאות.

בא כח התובע מבקש לפסוק להוריו של התובע את הפיצוי בגין הפרש העלויות בין מחיר הדירה הקודמת (34,000 דולר) לבין הדירה אותה רכשו ב- 110,000 דולר, לפי שער של 3.4 ש"ח, נכון לפברואר 97, ואולם מכיוון שהדירה תישאר ברשותם גם לאחר שהתובע ירכוש דירה חלופית לעצמו מציע בא כח התובע לפסוק לזכות ההורים פיצוי בגין שני שליש מאותו הפרש, ועל כך יש גם להוסיף את הוצאות הריבית בגין הלוואת המשכנתא בשיעור של 70,000 דולר והריבית בגין ההלוואה הרגילה שהיתה בסך 50,000 ש"ח (נספחים ו', ז', ח', ט' לסיכומי בא כח התובע), כשעלות הריבית מפורטת בעמ' 35 לסיכומי בא כח התובע.

בנוסף מבקש בא כח התובע לפסוק לזכות הוריו של התובע את התשלום לעורך הדין בגין עלות עריכת חוזה רכישת הבית לפי מוצג ת5/ (1,930 ש"ח נכון ל- 11.1.94), בשווי משוערך לפברואר 97 בסך 2,703 ש"ח, וכן עלות עבודות הפיתוח בהתאם למוצג ת9/, ועדות אמו של התובע בעמ' 14 לפרוט', וכן שיפוצים במקלחת, התאמת משקוף ודלת חדשה לפי עדותה בעמ' 16 לפרוט'.

כ"ב) לענין התאמת דיור לתובע (עמ' 56 עד עמ' 61 לסיכומי בא כח התובע) מציין בא כח התובע שלאחר סיום המשפט יהא על התובע לעבור להתגורר במרכז הארץ הואיל ובמקום מגוריו הנוכחי, בדימונה, אין מרכז רפואי או חברתי המתמחה בטיפול במשותקים וגם כדי לשחק כדורסל פעמיים בשבוע על התובע לנסוע לבאר שבע, ובגין טיפוליו בביה"ח שיבא על התובע לנסוע מאות קילומטרים הלוך ושוב.

בא כח התובע גם מפנה לעדות התובע בעמ' 69 לפרוט' שם מציין התובע שכאשר יתאפשר לו הדבר בדעתו לעזוב את דירת הוריו ולעבור לאזור המרכז, רמת גן, קרוב למועדון ספיבק ותל השומר, וכן עדותו בעמ' 81 לפרוט', בחקירתו הנגדית, כשהתובע מאשר שמשפחתו אמנם סביבה תומכת עבורו, אך הוא חש שהוא נטל עליהם ועצם ההרגשה הזו איננה טובה מבחינתו.

עוד מפנה בא כח התובע לעדותו של המומחה הרפואי ד"ר עמירם כץ בעמ' 118 לפרוט', שהשיב בתשובה לשאלת בא כח התובע, האם רצוי שמגורי נכה משותק יהיו פחות או יותר קרוב לשני המרכזים הגדולים מבחינת צורכי הנכה, בדיקות, טיפולים ובטחונו העצמי, ועל כך השיב הרופא: "יש לזה יתרונות".

בא כח התובע מבקש לפסוק לזכות מרשו פיצוי בגין רכישת דיור והתאמת דיור לפי שלושה רכיבים:

האחד, פיצוי בגין הכורח לרכוש דירה, וזאת על יסוד ע"א 247/87 אלירם נ. הסנה (נספח יג' לסיכומי בא כח התובע), שם נקבע, בעמ' 5 לאותו פסק דין שאלמלא הפגיעה לא היה הנכה חייב ברכישת דירה לאלתר, ועד להקמת משפחתו עשוי היה להסתפק בדירה שכורה, ולחילופין, בדירה צנועה יותר, ולשפר את מגוריו בהדרגה, אך עקב פגיעתו הוא נקלע למצב בו עליו להשקיע מאמץ כספי ניכר לצורך רכישתה של דירה שתתאים לצרכיו ובגין כורח זה לרכישת דירה, זכאי הוא לתוספת פיצוי. באותו מקרה נפסק סכום של 75,000 ש"ח, נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא (9.11.86), סכום זה ערכו המשוערך לפברואר 97 לפי סיכומי בא כח התובע הוא 307,000 ש"ח.

הרכיב השני:

לגבי עלות רכישת בית צמוד קרקע, מתאים לתובע, מבקש בא כח התובע להעדיף את האמור בחוות דעתו של המהנדס והשמאי מר הברמן (ת28/) על פני חוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת, מר ברלינר (נ8/ ) כשמר הברמן מציין שהעלות הכוללת של בית צמוד קרקע באזור רמת גן הוא 424,710 $ (עמ' 9 בחוות דעתו ת28/), ומכאן שתוספת השטחים שהתובע זקוק להם מחמת נכותו (50 מ"ר) היא 163,350 דולר.

הרכיב השלישי:

לגבי עלות שינויים פנימיים בדירה טוען בא כח התובע שאין די בהשקעת 15,000 דולר כעולה מחוות הדעת של מר ברלינר (נ8/), וכן מפנה בא כח התובע לעדות השמאי מר ברלינר בחקירתו הנגדית, עמ' 136, שם מציין מר ברלינר שביחד עם סידור המטבח יש לקחת בחשבון עוד הוצאה של כ- 5,000 דולר, וכאשר גם נשאל לגבי מיגון הדירה השיב מר ברלינר כי סדר גודל של 20,000 דולר עד 25,000 דולר צריך להספיק לדברים שציין עו"ד נבות.

בא כח התובע מבקש איפוא לפסוק לזכות מרשו את הסכום המגיע לפי חוות דעתו ועדותו של מר הברמן בסך 558,657 ש"ח, נכון לפברואר 97, (אחרי תרגומו לשקלים), ועוד 307,000 ש"ח בגין עצם הכורח לרכוש דירה.

כ"ג) שונה עמדתו של בא כח הנתבעת אשר טוען (כעולה מעמ' 27 עד עמ' 29 לסיכומיו) שגם אם הצורך בהחלפת דירת המגורים נכפה על ההורים והינו תוצאת תאונת הדרכים, וגם בהנחה שאלמלא תאונת הדרכים לא היה עולה על דעת ההורים להחליף דירתם, יש לדחות את טענת התובע לענין היקף הפיצוי המגיע להורים בגין החלפת דירתם.

מדגיש בא כח הנתבעת שיש לקחת בחשבון אך ורק את ההפרש בין שתי הדירות, משמע, שווי דולרי של 76,000 דולר, כמו כן הדירה החדשה נוחה ומרווחת יותר ומכך נהנים הורי התובע ובני המשפחה, ויש לקזז את ערך ההנאה של הורי התובע בגין שנים רבות של הנאה מבית צמוד קרקע ומרווח.

לדעת בא כח הנתבעת אין כל סיבה לפצות את הורי התובע בגין רכישת הדירה החדשה ממנה הם נהנים, על אחת כמה וכמה, כשהתובע עתיד לזכות לפיצוי נפרד בגין הצורך שלו במגורים בדירה משלו, כשהוריו ימשיכו להתגורר בדירה שהם רכשו, כשלמעשה לא נגרם להורים כל נזק באשר הוא.

הוא הדין, כך מציין בא כח הנתבעת, לגבי הוצאות הריבית בגין ההלוואות, הוצאה זו של הריבית מתקזזת כנגד ההנאה הנובעת מן הדירה והשיפור שחל במצב ההורים בגין רכישתה. גם שאר ההוצאות אינן תולדה של תאונת הדרכים ואין לפסוק להורי התובע כל פיצוי בגין הוצאות שכר הדירה, שכ"ט עו"ד בגין הטיפול בכך, ועבודות הטיפוח סביב הבית.

לדעת בא כח הנתבעת הפיצוי מגיע אך ורק בגין הוצאות הנובעות במישרין מן תאונת הדרכים כמו התאמת משקופים בבית, הרחבת מקלחת, רמפה, ובגין כל אלה מציע בא כח הנתבעת פיצוי בסך 10,000 ש"ח.

כ"ד) לענין התאמת דיור לתובע (עמ' 41 עד עמ' 47 לסיכומי בא כח הנתבעת) מפנה בא כח הנתבעת לחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט ד"ר עמירם כץ המציין בחוות דעתו, עמ' 4, שהתובע זקוק לדיור המותאם לחיים בכסא גלגלים, ועל דירתו להיות בקומת קרקע, או בבניין עם מעלית רחבה, שתאפשר עלייה בכסא גלגלים, כשיש חנייה מקורה קרובה לבית, עם גישה מותאמת לכסא גלגלים מן החנייה אל הדירה, וללא מכשולים, כשהדירה עצמה חייבת גם היא להיות מותאמת לשימוש בכסא גלגלים, כך גם לגבי כיורים, אסלות, נקודות חשמל, ריהוט.

ד"ר עמירם כץ גם ציין בחוות דעתו ששטח הדירה אמור להיות לפחות 120 מ"ר, דהיינו, שטח הגדול ב40- מ"ר לעומת המקובל למשפחה צעירה.

לענין מיקום הדירה במרכז הארץ מציין בא כח הנתבעת שאין ראייה אוביקטיבית התומכת בכך, שכן התובע משחק כיום בקבוצת כדורסל בבאר שבע, מקבל את הטיפולים להם הוא זקוק בביה"ח שיבא בתל השומר אחת לחודשיים או שלושה חודשים (עדות אמו של התובע בעמ' 19 לפרוט' לענין טיפולי הפוריות (כל כמה חודשים), וכן עדותה של אמו של התובע בעמ' 30 לפרוט' שהתובע נוסע כל חודשיים שלושה לביה"ח תל השומר, ועדות התובע בעמ' 82 לפרוט' שהתדירות במרפאה לפוריות היא אחת לחצי שנה).

עוד מציין בא כח הנתבעת שהרגשתו של התובע כי הוא לנטל על הוריו איננה מצדיקה פיצוי לפי עלויות הדיור המקובלות במרכז הארץ. לדעת בא כח הנתבעת סביר שאלמלא תאונת הדרכים היה התובע עובר לדירה (בין אם שכירות בין אם רכישה) בסביבה הקרובה להוריו ולבני משפחתו וחבריו.

לענין זה מפנה בא כח הנתבעת לפסק הדין בענין חיימס נ. איילון, כשפסק הדין בבית משפט העליון פורסם אמנם ב- ע.א. 2099/94 + ע.א. 2191/94, נ"א (1), פד"י עמ' 529, ואולם בא כח הנתבעת מפנה להתייחסותו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו, ת.א. באר שבע 277/89, לכך שאין לבסס את החישובים בענין דיור על כך שהתובע יעבור למרכז הארץ).

לדעת בא כח הנתבעת יש לפסוק פיצוי לתובע לפי מקום מגוריו באזור הדרום. מדגיש בא כח הנתבעת כי הפיצוי שהתובע זכאי לו הינו בגין הפרש עלות היתר לדיור המתאים לצרכיו, לאור מגבלותיו ונכותו, לעומת הדיור שהיה זקוק לו באופן רגיל, מבחינת השטח, ומבחינת הצרכים המיוחדים.

לענין הרכיב האחד, דהיינו, הכורח בהקדמת רכישת הדירה, מציע בא כח הנתבעת פיצוי בסכום של 40,000 ש"ח.

לענין הרכיב השני, דהיינו, תוספת שטח בגין הצרכים שהתובע זקוק להם, מציין בא כח הנתבעת שהשמאי, מר דן ברלינר, העריך בחוות דעתו נ8/, כי ערכה של דירה בת 4 חדרים בשטח של 100 מ"ר בבית מודרני ומעלית נוסעים הוא בסדר גודל של 90,000 עד 100,000 דולר ואילו המחיר של דירת זוג צעיר בשטח של כ- 70 מ"ר הוא 55,000 עד 60,000 דולר, ומכאן שההפרש הוא כ- 40,000 דולר, וזהו הסכום שמציע בא כח הנתבעת לתובע, נכון לפברואר 1997.

לדעת בא כח הנתבעת כשבונים תוספת לדירה קיימת או כשבונים יחידת דיור שלימה חדשה מגלמת עלות הבנייה את ההתאמות הדרושות לנכה בתוך הבית, ולכן לדעת בא כח הנתבעת זכאי התובע לפיצוי בגין התאמות בדירה רק בהנחה שירכוש דירה יד שנייה וייאלץ להתאים אותה לצרכיו. במקרה כזה סבור בא כח הנתבעת שיש לקבל את אומדן עלות השינויים הפנימיים בשיעור של 15,000 דולר לפי עמ' 3 בחוות הדעת של מר ברלינר

נ8/.

מקובל על בא כח הנתבעת שיש להוסיף לפריט זה של 15,000 דולר הוצאה נוספת של 5,000 דולר בגין סידור המטבח, בהתאם לעדות מר ברלינר בעמ' 136 לפרוט', אך אין מקום לתוספת בגין עלות מיגון הדירה שכן לפי עדות מר ברלינר בונים כיום דירות לפי המקובל עם חדר ביטחון (עמ' 136 רישא לפרוט').

לדעת בא כח הנתבעת יש לפצות את התובע לפי אחת משתי האפשרויות:

האפשרות האחת רכישת דירת קרקע או דירה בבית עם מעלית מרווחת בדימונה והסביבה, בסכום של 132,437 ש"ח נכון לפברואר 97, בתוספת התאמות הכרחיות בדירה בסך 66,732 ש"ח לפברואר 97, וכן 40,000 ש"ח בגין הצורך המיידי ברכישה.

האפשרות השניה: תוספת עלות שטח בנוי לדירה צמודת קרקע: 97,995 ש"ח נכון לפברואר 97, כשסכום זה מחושב לפי תוספת שטח של 40 מ"ר x 700 דולר עלות בנייה למטר מרובע, לפי עדות מר הברמן בעמ' 47 לפרוט', ועמ' 8 של חוות דעת ת28/, ועל כך להוסיף עוד 7,000 ש"ח נכון לפברואר 97 בגין עלויות מיוחדות שאינן כלולות בעלות הבנייה.

עד כאן תמצית טיעוניהם של באי כח הצדדים בענין הדיור.

כה. שכירת הבית על ידי הוריו של התובע ברח' הרימון שבדימונה היתה פעולה הכרחית, פועל יוצא מן תאונת הדרכים הנדונה ומנכותו של התובע, והיא נועדה לאפשר שובו של התובע הביתה לאחר שאמו של התובע ציינה בעדותה, עמ' 13 לפרוט', שהדירה הקודמת בקומה השניה (30 מדרגות) לא התאימה לצרכיו של התובע, כפי שקבע צוות השיקום, בהעדר חדר שירותים ומקלחת מתאימה. ולכן היה צורך בדירה אחרת.

שכר הדירה לפי הסכם השכירות ת2/ היה 425 דולר וסכום זה שולם במשך 6 חודשים. דהיינו, 2,550 דולר ארה"ב.

הואיל וחישוב הסכומים בסיכומיהם של באי כח הצדדים בוצע כשהוא משוערך לפברואר 97, הרי הערך של 2,550 דולר לפברואר 97 לפי שער של 3.33 ש"ח לדולר (עיינו: ירחון "חשב" ליוני 2000 עמ' 216) הוא: 8,492 ש"ח. על כך יש להוסיף 292 ש"ח שכ"ט עוה"ד בגין עריכת החוזה לפי החשבונית ת19/, וביחד: 8,784 ש"ח, סכום זה כשהוא משוערך ממדד פברואר 97 עד היום ערכו המשוערך: 10,191 ש"ח. מכיוון שמדובר ב- 6 חודשי שכירות שהחלו ב- 20.8.93 יש לחשב את תחילת חישוב הריבית החל מאמצע תקופת ששת החודשים, דהיינו, החל מ- 20.11.93, לפי ריבית בשיעור של 4% לשנה, ועד להיום. ריבית זו מסתכמת ב2,718- ש"ח, ולכן הסכום הכולל בגין תקופת השכירות לרבות הוצאות החוזה והריבית מגיע ל12,909- ש"ח.

כו. לגבי רכישת הבית שנשכר: פעולה זו של רכישת הבית ברחוב הרימון על ידי הוריו של התובע היתה פעולה סבירה, שאיפשרה מגוריו של התובע בדירה בה יש לו אפשרות לגישה נוחה אליה, וכן בוצעו בה גם מספר פעולות התאמה, מה שאיפשר מגוריו של התובע בדירה זו, ובד בבד גם קבלת העזרה שהוא נזקק לה מצד הוריו, ושהייתו במסגרת סביבה תומכת.

יחד עם זאת, מקובלת עלי עמדת בא כח הנתבעת שמכיוון וייפסק לתובע פיצוי עבור מגוריו כתוצאה מנכותו, אין מקום לפסוק פיצוי מלא להוריו בגין החלפת דירתם הקודמת בדירה הנוכחית שברחוב הרימון בדימונה, שהרי לאחר שהתובע יעבור לדיור נפרד ימשיכו הוריו להתגורר בדירה הנוכחית, שהיא גם מרווחת יותר מאשר הדירה הקודמת, שהיתה כבת 78 מ"ר, ואילו הדירה הנוכחית שטחה 117 מ"ר

נכון הוא שהמעבר לדירה הנוכחית ברחוב הרימון נכפה על הוריו של התובע כתוצאה מן תאונת הדרכים הנדונה, אך לא ניתן להתעלם מכך שלהורים נשאר כתוצאה מכך בית מרווח יותר לעומת הדירה הקודמת, כולל השקעות שנעשו, כגון: הקיר שמסביב לבית, ושתילת הדשא, והוא הדין בהתקנת מזגן בבית שיישאר גם הוא עבור בני המשפחה לאחר שהתובע יעבור למגוריו העצמאיים.

מטעמים אלה, אני סבור, שהוריו של התובע זכאים לשליש מן ההפרש שבין עלות הבית הנוכחי, לעומת הסכום שקיבלו בגין מכירת דירתם הקודמת, וכן שליש מן ההוצאה שנגרמה להם בגין תשלום הריבית עבור הלוואת המשכנתא וההלוואה מן הבנק, וכן שליש מן ההוצאה עבור חוזה רכישת הבית, עבודות הפיתוח והשיפוצים שנעשו.

ההפרש בין רכישת הבית החדש (110,000 דולר) לעומת הסכום שקיבלו ההורים בגין מכירת דירתם הקודמת (34,000 דולר) הוא 76,000 דולר. בגין הפרש זה יש לפסוק לתובעים שליש, דהיינו, 25,333 דולר, כשהשער בפברואר 97 (הוא מועד החישוב לפי סיכומי באי כח הצדדים) היה 3.33 ש"ח לדולר, משמע, 84,359 ש"ח. סכום זה כשהוא משוערך ממדד פברואר 97 עד היום ערכו המשוערך הוא 97,875 ש"ח.

על כך יש להוסיף ריבית בשיעור של 4% לשנה על הסכום המשוערך. הואיל והתשלום למוכרים לפי החוזה ת3/ נעשה בין ינואר לאפריל 94 יש לחשב את הריבית של 4% לשנה החל ממרץ 94 ועד להיום, ריבית זו על הסכום המשוערך מסתכמת ב:24,795 ש"ח, כך שסה"כ העלות של שליש ההפרש, משוערך להיום, בתוספת ריבית מגיע ל:122,670 ש"ח.

למעלה מן הדרוש, אוסיף, שאלטרנטיבית, אלמלא פתרון זה שמצאה משפחתו של התובע, חייב היה התובע לשכור לעצמו לתקופה זו דירה שתתאים לנכותו ומגבלותיו, עד למועד בו ירכוש דירה לעצמו. למקרה כזה היה על הנתבעת ממילא לשאת בפיצוי התובע בגין שכירות דירה המתאימה לצרכיו ומגבלותיו, כולל מגורי עוזר/ת בשכר, בהנחה שהדירה השכורה היתה מיועדת עבור התובע בלבד + עוזר/ת, ולרבות הוצאות הכשרת והתאמת הדירה השכורה למגבלותיו, כך שגם לפי אלטרנטיבה זו הפיצוי המגיע לתובע בגין פריט זה לא היה אמור להיות שונה מזה שנפסק בפועל.

כז. הוצאות הריבית בגין מימון הרכישה עקב הצורך ליטול הלוואת משכנתא והלוואה מן הבנק, בהתאם לעמ' 35 בסיכומי בא כח התובע, והנספחים ו', ז', ח', ט' היו 146,276 ש"ח, שליש מזה מסתכם ב: 48,759 ש"ח. סכום זה כשהוא משוערך ממדד פברואר 97 עד היום ערכו המשוערך: 56,571 ש"ח. בתוספת ריבית של 4% לשנה לתקופה שבין פברואר 97 עד היום: 7,731 ש"ח, כך שהעלות של שליש הוצאות הריבית בשערוך להיום ובתוספת ריבית מגיע ל: 64,302 ש"ח.

על כך יש להוסיף: שכ"ט עו"ד עבור עריכת חוזה רכישת הבית לפי הקבלה ת5/ בסכום משוערך של 2,703 ש"ח לפברואר 97, בתוספת עבודות פיתוח לפי מוצג ת9/, ועדות אמו של התובע בעמ' 14 לפרוט': 27,132 ש"ח, ושיפוצים במקלחת, התאמת משקוף בדלת חדשה לפי עמ' 16 לפרוט' בסך 8,000 ש"ח, שערכם נכון לפברואר 97: 11,200 ש"ח (עיינו בעמ' 36 לסיכומי בא כח התובע), כל אלה יחד: 41,035 ש"ח לפברואר 97, כשמזה זכאים התובעים לאור המוסבר לעיל לשליש, משמע, 13,678 ש"ח. סכום זה כשהוא משוערך ממדד פברואר 97 עד היום ערכו המשוערך: 15,869 ש"ח, על כך יש להוסיף ריבית של 4% לשנה לתקופה שבין פברואר 94 ועד היום, ריבית זו מסתכמת ב: 4,073 ש"ח, כך שהעלות של שליש הוצאות אלה, בשערוך להיום, ובתוספת ריבית מגיע ל: 19,942 ש"ח.

כח. לענין רכישת הדיור לתובע והתאמתו היו בפניי חוות דעתו של המומחה הרפואי ד"ר עמירם כץ, לרבות עדותו, בנוסף חוות דעתו של המהנדס והשמאי מטעם התובע, מר מאיר הברמן, ת28/, שגם העיד בעמודים 36 עד 47 לפרוט', ומטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של השמאי מר דן ברלינר, נ8/, שגם הופיע והעיד בעמודים 135 עד 138 לפרוט'.

במחלוקת שבין הצדדים ביחס למקום המיועד למגוריו של התובע אינני סבור שיש לפסוק את הפיצוי בגין רכישת הדיור של התובע מתוך מחשבה שהתובע יעבור להתגורר באזור מרכז הארץ. נכון שהובאו בענין זה נימוקים מטעם בא כח התובע בדבר ריחוק מקום מגוריו של התובע בדימונה דבר המחייב, כך נטען, נסיעות ארוכות לטיפולים בביה"ח שיבא, או למועדון ספיבק.

כעולה מן העדויות נוסע התובע כיום לעיתים תכופות למשחקים ואימונים במסגרת קבוצתו בבאר שבע: פעמיים בשבוע לאימונים, בנוסף גם למשחקים, ולעיתים גם משחקים בתל אביב.

לא עולה מן הראיות שקיימת תכיפות בנסיעותיו של התובע לטיפולים במרכז הארץ, כך למשל, עולה מעדות אמו של התובע שהתובע נוסע לבי"ח תל השומר בערך כל חודשיים-שלושה (עמ' 30 לפרוט'), והתדירות במרפאה לפוריות היא לפי עדות התובע אחת לחצי שנה, לפי עמ' 82 לפרוט'.

נכון הוא שהתובע חש שמחד גיסא ההורים הם סביבתו התומכת, אך מאידך גיסא יש לו הרגשה שהוא מהווה נטל עליהם, וכי אם ימשיך להיות בקרבתם נטל זה יימשך, ולכן הוא מעונין להתרחק מהם (עמ' 81 לפרוט'), אך אינני סבור שיש בכך כדי להצדיק פסיקת פיצוי עבור רכישת הדיור במרכז הארץ.

ההרגשה והצורך של התובע לעבור לעצמאות היא הרגשה טבעית ומובנת של צעיר בן גילו. דבר זה יוכל להתממש מבחינה זו שהתובע יקבל פיצוי שיוכל לאפשר לו רכישת דיור המתאים למגבלותיו, כפי שיוסבר להלן, אך זאת באזור מגוריו של התובע.

כאמור, מבחינת הזדקקות לטיפולים, או נסיעות בכלל, לאזור מרכז הארץ, לא הוכח שמצבו של התובע מחייב ריבוי נסיעות כאלה, כעולה מעדות אמו של התובע והתובע עצמו.

מאידך גיסא, קיימת דווקא חשיבות שתהא אפשרות לתובע למגורים עצמאיים, אך דווקא בסמוך לסביבתו התומכת במובן הרחב, דהיינו, הוריו, בני משפחתו וחבריו.

כט. המהנדס, מר הברמן, ערך את חישוב העלות לפי בית מגורים בתכסית של 130 מ"ר באזור רמת גן או בי"ח תל השומר באזור בו נבנים בתים צמודי קרקע (עמ' 8 של חוות דעתו). בעדותו בביהמ"ש השיב מר הברמן כי לא בדק דירות בדימונה, גם לא בבאר שבע, (עמ' 42 סיפא לפרוט'), מאידך גיסא, השמאי מר דן ברלינר, בחוות דעתו נ8/, ציין בעמ' 3, כי בדק את שוק הדירות בדימונה ומצא שדירה המתאימה לנכה בת 4 חדרים בשטח כ- 100 מ"ר בשכונה חדשה, בבית מודרני עם מעלית, מחירה בסדר גודל של 90,000 עד 100,000 דולר, ואילו דירה טיפוסית לזוג צעיר ללא בעיית נכות, בשטח של כ- 70 מ"ר, מחירה 55,000 עד 60,000 דולר, ואומדן עלות השינויים הפנימיים הוא כ- 15,000 דולר.

מכאן, שהשמאי מר דן ברלינר, מעריך כעולה מחוות דעתו, כי הפרש השטח שהתובע נזקק לו מחמת נכותו, הוא כ- 30 מ"ר, והפרש זה מתבטא בערך ב- 40,000 דולר.

למעשה, מן האמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי ד"ר עמירם כץ, עמ' 4 סיפא, עולה כי שטח הדירה של התובע יצטרך להיות לפחות 120 מ"ר, דהיינו, גדול בכ- 40 מ"ר מזה המקובל למשפחה צעירה, ואין כל סיבה שלא לאמץ קביעה זו של המומחה הרפואי.

אם להתאים את עלות הפרש השטח הנובע מנכותו של התובע, לפי הפרש שטח נדרש למגבלותיו של נכה, בשעור של 40 מ"ר, בהתאם לחוות דעת המומחה הרפואי, כי אז יש לחשב את עלות ההפרש כדלקמן:

אם הפרש שטח של 30 מ"ר מתבטא בעלות של כ- 40,000 דולר, משמע שהפרש של 40 מ"ר יגדיל עלות זו לפי אותו יחס ל- 53,000 דולר.

ל. לענין עלות שינויים פנימיים לצורך התאמת הדירה למגורי התובע: מר דן ברלינר העריך את העלות של שינויים אלה ב: 15,000 דולר, ואולם כאשר העיד בביהמ"ש ציין שבגין סידור מטבח יש לקחת בחשבון הוצאה של כ- 5,000 דולר להתאמה מוחלטת לנכה (עמ' 136 לפרוט'). כשנשאל בהמשך לענין מיגון הדירה השיב מר דן ברלינר, באותו עמוד, שסדר גודל של 20,000 עד 25,000 דולר אמור להספיק לכל מה שבא כח התובע מציין. בהמשך הוסיף מר ברלינר שכיום מקובל לבנות עם חדר בטחון, זאת כחדר דו-שימושי, אם כי הוסיף בהמשך שיש מקומות שלא בונים חדר מוגן לכל דירה הואיל ובונים בתים עם חדר מוגן בקומה, או לכל הבנין.

לי נראה, לאור האמור לעיל, שראוי לקחת בחשבון את עלות התאמת הדירה לצרכיו של התובע, הנובעים מנכותו, בסכום של 22,500 דולר.

אם נסכם את העלות הכספית הנובעת מהפרש שטח הדירה שהתובע יזדקק לו (53,000 דולר) ואת עלות התאמת הדירה לצורכי התובע (22,500 דולר) הרי סה"כ העלות: 75,500 דולר.

הואיל וחישוביהם של הצדדים נעשו לפי מדד פברואר 97, שער הדולר היה אז: 3.33 ש"ח, מכאן שהערך השיקלי של הסכום הנ"ל הוא: 75,500 דולר x 3.33 ש"ח = 251,415 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה ממדד פברואר 97 עד היום, הסכום המשוערך: 291,697 ש"ח.

לא. באי כח שני הצדדים אינם חולקים על כך שבהתאם לפסק הדין שבע.א. 247/87 ניסים אלירם ואח' נ. הסנה (נספח יג' לסיכומי בא כח התובע) זכאי התובע לפסיקת פיצוי בגין הכורח לרכוש דירה. המחלוקת שבין באי כח הצדדים מתמקדת בשיעורו של הפיצוי בגין פריט זה כשבא כח התובע מבקש לפסוק בפריט זה סך של 307,000 ש"ח נכון למועד סיכומיו (עמ' 58 לפרוט') ואילו בא כח הנתבעת סבור שיש להסתפק בפיצוי בגובה של 40,000 ש"ח (עמ' 44 לסיכומיו). ראוי הוא לציין שבפסק הדין בענין אלירם (ע.א. 247/87) צויין, בעמ' 5, שפסיקת הפיצוי נעשית בהתאם לנסיבות העובדתיות המיוחדות ובהתאם לנסיבות האינדיווידואליות של הנפגע ושל מקרהו.

לי נראה שאת עלות הפיצוי בגין הכורח לרכוש דירה יש לאמוד ולהעריך במקרה שבפנינו בסכום של 100,000 ש"ח, נכון להיום, לפי הערכתי.

לב. בא כח התובע מבקש לפסוק פיצוי להורי התובע בגין הוצאות נוספות שנגרמו להם בסכום של 79,032 ש"ח, נכון לפברואר 97, וזאת בגין מיטה מיוחדת ואביזריה, כורסא חשמלית, אביזרים שונים מ"גפים", כסא גלגלים קל-משקל, מכשיר R.G.O., שתי כריות למניעת פצעי לחץ, וכסא גלגלים למקלחת, הובלת מזרון, מכשיר מקבילים והובלה, סדים, קו טלפון בחדרו של התובע, תשלומים לבי"ח שיבא, ומזגן, בשים לב לכך שלפני תאונת הדרכים לא היה מזגן למשפחתו של התובע, לפי עדות אמו של התובע בעמ' 17 לפרוט'.

בא כח הנתבעת מציין בסיכומיו, עמ' 33 - 34, שהיקף הפיצוי המגיע להורים הוא רק לפי קבלות המעידות על הוצאה בפועל, ובהתאם לצרכים ולציוד שנקבע בחוות הדעת של המומחה הרפואי השיקומי ד"ר עמירם כץ, ובקביעותיו של מנהל גפים, מר יעקב מעוז, בחוות דעתו מ1/ מיום 24.1.96. מר מעוז נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש (בהחלטה מיום 10.12.95) לקביעת עלויות הצרכים והאביזרים הרפואיים שהתובע זקוק או יזדקק להם (עיינו גם מכתב מר מעוז מ2/ מיום 15.2.96, בתשובה לשאלות בא כח התובע במכתבו מיום 12.2.96, ותשובות נוספות במכתבו של מר מעוז נ10/ לשאלות בא כח הנתבעת).

בא כח הנתבעת מציין שאין מקום לפצות את הורי התובע בגין ציוד שיישאר ברשותם לאחר שהתובע יעזוב את הבית. כמו כן מציין בא כח הנתבעת שלא הוצגה קבלה על רכישת המזגן ובפנינו רק עדותה של האם על הרכישה, עמ' 17 לפרוט', ועוד מציין בא כח הנתבעת שהוא איננו מוכן לקחת בחשבון הוצאות בגין רכישת כורסא וטלפון שאינם בבחינת צורך שנגרם לתובע עקב תאונת הדרכים, הוא הדין לגבי מקבילים והובלתם. כך שלדעת בא כח הנתבעת, סה"כ ההוצאות הוא: 59,049 ש"ח.

לג. לענין הכורסא החשמלית עולה מן האמור בעמ' 15 לפרוט', עדות גב' חנה סלוביק, שמדובר בכורסא חשמלית שהתובע יכול להרימה לפי הגובה הרצוי כדי לעבור מכסא הגלגלים לכורסא ביתר קלות, ואזי הוא יכול לשבת בסלון בכורסא ללא צורך בכסא גלגלים.

אני סבור שיש לראות זאת כחלק אינטגרלי מן ההוצאות שנגרמו לתובע עקב נכותו. כך לדעתי יש גם לראות את ההזדקקות לקו טלפון בחדרו של התובע.

לגבי המזגן, אני סבור שאמור לחול אותו קריטריון כפי שציינתי קודם לכן לגבי ההוצאה שנגרמה להוריו של התובע כשנאלצו לרכוש את ביתם הנוכחי שברחוב הרימון, ולמכור את דירתם הקודמת, ואותו קריטריון כפי שחל לגבי עבודות שיפוץ שהם ביצעו בבית.

דהיינו: מחד גיסא, נגרמה להוריו של התובע הוצאה בגין רכישת מזגן שקודם לכן לא היה להם. זו איפוא, הוצאה הנובעת מן תאונת הדרכים, יחד עם זאת, כאשר יעבור התובע להתגורר באופן עצמאי, מטבע הדברים, יישאר המזגן בבית ההורים ויעמוד לרשותם. לכן אני סבור שהוריו של התובע זכאים לקבל פיצוי בגין שליש עלות רכישת המזגן.

נכון הוא, שלא הוצגה קבלה ביחס לרכישת המזגן, אך בנוסף לעדות אמו של התובע, בעמ' 17 לפרוט', קיימת תמיכה לעדותה בתעודת האחריות של המזגן ת24/ המתייחסת לתאריך 22.1.95.

אני סבור שההוצאות שפורטו בעמ' 37 לסיכומי בא כח התובע משקפות הוצאות שנגרמו בפועל לתובע והוריו עקב תאונת הדרכים הנדונה, ההוצאות הינן סבירות ועל הנתבעת לפצות את התובע והוריו בגינן.

לכן יש לפסוק לזכות התובעים את הסכומים המשוערכים של ההוצאות, נכון לפברואר 97, כמפורט בעמ' 37 לסיכומי בא כח התובע, פרט לכך שלגבי המזגן ייפסק רק שליש מן הסכום דהיינו, 3,441 ש"ח (במקום 10,324 ש"ח), כך שהפיצוי המגיע לתובעים בגין הוצאות אלה יהא 72,149 ש"ח. סכום זה כשהוא משוערך ממדד פברואר 97 להיום ערכו המשוערך: 83,709 ש"ח, על כך יש להוסיף ריבית בשיעור של 4% לשנה, כשאת תחילת התקופה לחישוב הריבית אני מעמיד על ינואר 94. הריבית בשיעור של 4% לשנה על הסכום המשוערך הנ"ל מינואר 94 עד היום היא: 21,764 ש"ח, ומכאן שהסכום המשוערך המלא כולל ריבית בגין הוצאות אלה הוא: 105,473 ש"ח.

לד. בא כח התובע מבקש לפסוק לזכות מרשו את עלות הטיפולים הרפואיים, בשים לב להזדקקות לטיפולים שציין הד"ר עמירם כץ בחוות דעתו עמ' 4, דהיינו, תרופות להפחתת זיהומים בדרכי השתן, לרבות וויסות התכווצויות השלפוחית, הסדרת היציאות, הפחתת ספסטיות ומניעת סיבוכי פגיעה בחוט השדרה.

כמו כן המליץ הרופא על תרגול יומי במכשיר R.G.O., טיפול פיזיוטרפי, מעקב רפואי קבוע כדי לאתר סיבוכים בחוט השדרה ולטפל בהם באופן מוקדם כשיש לקחת בחשבון כ- 20 ימי אשפוז בממוצע בשנה, וכן טיפול להפקת זרע והקפאתו כדי לאפשר פוריות בעתיד ולסייע בקיום חיי משפחה בעתיד, וכן מומלץ טיפול לסיוע בקיום יחסי מין וכן הערכה פסיכולוגית, והמשך שיחות עם פסיכולוג קליני העוסק בשיקום נכים.

עוד מפנה בא כח התובע לעלות האביזרים שפורטו בחוות הדעת של מנהל גפים מר יעקב מעוז (מ1/) לרבות התשובות שנתן לבא כח התובע (מ2/) ולבא כח הנתבעת (נ10/) כשבא כח התובע מציין שאין מקום לפריט של הטיטולים, הואיל והתובע ציין מפורשות שאין הוא מוכן להשתמש בהם.

בא כח התובע מבקש לפסוק לזכות מרשו, את עלות האביזרים השונים שבחוות דעת מר מעוז, מתום תקופת אשפוזו של התובע עד היום, לרבות עלות אביזרי הצנתור עד תום תוחלת חייו של התובע, וכן עלות התרופות לשימוש יום-יומי שלגביהם העידה הגב' חנה סלוביק, מתום תקופת האשפוז עד היום, ולרבות העלות לעתיד, וכן מבקש בא כח התובע לפסוק עלות של טיפול פיזיוטרפי (פעמיים בחודש), ועלות של טיפול נפשי תומך כשבא כח התובע חולק על עמדתו של הד"ר ע. כץ בחוות דעתו שהתובע יזדקק רק לשעה בשבוע למשך כשנה, ולדעת בא כח התובע יש מקום לפסוק סכום גלובלי של 50,000 ש"ח לפחות לטיפולים נפשיים בעתיד, בנוסף לעלות המתחייבת מחוות דעתו של הד"ר ע. כץ (נכון למועד סיכומי בא כח התובע), ובנוסף גם פיצוי בגין בדיקות תקופתיות ואשפוזים, וכן פעילות במועדון מיוחד לנכים, וטיפולי פריון והפרייה מלאכותית הואיל והתובע מעונין שיהיו לו ילדים, כעולה מעדותו בעמ' 70 לפרוט', ולרבות עלות טיפולי הפקת זרע וטיפולי הפרייה בשים לב לאישורו של ד"ר רפי חירותי מיום 4.4.95 (מוצג ת39/) ותשובות היחידה להפקת זרע והקפאתו בביה"ח שיבא מיום 2.12.96, לגבי עלות הפעולות המבוצעות ביחידה לפריון הגבר (מוצג ת46/), תשובות שניתנו לשאלותיו של בא כח התובע מיום 22.11.96, ביחס לעלות הפקת זרע, הקפאתו והשתלת זרע (מוצג ת45/).

בנוסף מפנה בא כח התובע בענין זה, לצורך השוואה, גם לעלות הטיפולים לפי תעריף בי"ח אסותא (נספח יב' לסיכומי בא כח התובע).

עוד מבקש בא כח התובע לפסוק לזכות מרשו פיצוי בגין אביזרים רפואיים: מכשיר R.G.O, קביים, נעליים אורטופדיות לפי מידה אישית, כסאות גלגלים (כולל כסא קל-משקל, כסא רזרבי, כסא שירותים), כרית למניעת פצעי לחץ, מיטת פאולר+מזרון ביצים מיוחד.

בא כח התובע מתייחס, כמובן, בסיכומיו לחוק בטוח בריאות ממלכתי והשלכותיו (עיינו עמ' 52 עד עמ' 55 בסיכומי בא כח התובע), ומביע את החשש שהנכה עלול ליפול בין הכיסאות ולהיוותר ללא טיפול וללא פיצוי כספי.

לה. בא כח הנתבעת מפרט בסיכומיו, עמ' 34 עד עמ' 41, את עלות ההוצאות הרפואיות, התרופות, הציוד והאביזרים של התובע מתום תקופת אשפוזו של התובע (סוף אוגוסט 1993) עד פברואר 97, והחל מפברואר 97 ולעתיד, זאת הן ביחס לציוד צנתור, תרופות, מכשיר R.G.O., כסאות גלגלים, כריות, מיטת פאולר ומזרון מיוחד, נעליים אורטופדיות, קביים וכן וטיפולי פיזיוטרפיה.

לגבי טיפולים נפשיים סבור בא כח הנתבעת שהתובע לא נזקק ולא יזדקק לכך. וכן מתייחס בא כח הנתבעת לענין מעקב רפואי ובדיקות, אשפוזים וטיפולי הפקת זרע והפרייה.

בנוסף מתייחס בא כח הנתבעת בפרק ז' של סיכומיו, עמ' 29 עד 33, להשלכותיו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי. עמדת בא כח הנתבעת היא שכל טיפול רפואי, ציוד, אביזרי עזר, ותרופות, שהתובע יכול היה לקבל מקופ"ח הכללית בה הוא חבר, לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אין התובע זכאי לפיצוי בגינם.

לגבי העתיד עלולה להיווצר בעיה שכן בסל הבריאות חלים שינויים מדי פעם בפעם, והוא עשוי להתרחב, כך שיש קושי בקביעת הטיפולים והשירותים שאותם לא יכול התובע לקבל במסגרת קופ"ח או שהוא יוכל לקבל תוך שיעור מסוים של השתתפות עצמית בעלות. בין יתר טיעוניו, מציע בא כח הנתבעת, פסיקת פיצוי גלובלי בגין טיפולים ושירותים רפואיים שהתובע לא יוכל לקבל במסגרת הקופה או שיחויב בשיעור מסוים של השתתפות עצמית כדי לקבלם.

לו. חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד1994-, תחילתו ביום 1.1.95, ולאמור בחוק זה השלכות ביחס לטיפולים השונים להם נזקק התובע, לרבות המעקב הרפואי ואביזרי השיקום. לסוגיה זו גם התייחסתי בפסק דין שנתתי ביום 17.2.99, בתיק ת.א. 886/94, וילי שער ואח' נ. מנורה בע"מ.

סעיף 6 (א) של החוק הנ"ל קובע ששירותי הבריאות יינתנו לפי סל שירותי בריאות, בתחום טיפול רפואי אמבולטורי, לרבות נפשי (ס"ק 3), אשפוז (ס"ק 4), שיקום רפואי לרבות שיקום פסיכולוגי, פיזיוטרפיה, ריפוי הדיבור, ריפוי בעיסוק (ס"ק 5), הספקת תרופות (ס"ק 6), וכן מכשירים ואביזרי עזר רפואיים (ס"ק 7).

סעיף 7 (א) מתייחס לסל שירותי הבריאות, כשסל השירותים הבסיסי מוגדר בס"ק 1 כשירותי הבריאות של קופ"ח של ההסתדרות הכללית לחבריה במועד הקובע, כמפורט בתוספת השניה לחוק, וס"ק 2 (של סעיף 7 (א)) מפנה לשירותי הבריאות שנתנה המדינה לפרט במועד הקובע, כמפורט בתוספת השלישית, לפי התנאים והתשלומים שהיו נהוגים ערב תחילתו של החוק.

מעיון בתוספת השניה לחוק עולה כי זו כוללת בסעיף 6 (ד), אבחון וטיפול בעקרות, וכן הפרייה מלאכותית לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית הניתנים לצורך הולדת ילד ראשון ושני לבני זוג שלהם אין ילדים בנישואיהם הנוכחיים.

בסעיף 14 (ה) של התוספת השניה מתייחס למערכת המין בגבר, כשס"ק 4 מתייחס לטיפול בהפרעות בתפקוד מיני.

סעיף 19 של התוספת השניה מתייחס לשירותי סיעוד. ס"ק ב' מפרט פעילויות במסגרת הקהילתית, ובכלל זה בס"ק 6: הכנסה ושטיפה של קטטר, וס"ק 7: התקנת פנרוס.

סעיף 22 בתוספת השניה מתייחס למקצועות פארה-רפואיים. ס"ק א' מתייחס לפיזיוטרפיה, ובכלל זה פיזיוטרפיה חריפה בקהילה, למשל, במקרה של טראומה (ס"ק 2), וכן פיזיוטרפיה כרונית בקהילה (סעיף 22 (א), (3), (1)). סעיף 22 (ד) מתייחס לשירות פסיכולוגי.

התוספת השלישית של החוק מתייחסת לשירותי בריאות שנתנה המדינה. במסגרת זו קיימת התייחסות לרכישת מכשירי שיקום שמשרד הבריאות משתתף במימונם עפ"י נוהלי משרד הבריאות, ובכלל זה נעליים רפואיות מיוחדות, כסאות גלגלים ידניים, כסאות שירותים, כסאות טיולון, כריות מיוחדות לכיסאות גלגלים, מזרונים חשמליים נגד פצעי לחץ, כיסאות ממונעים, מנועי עזר לכיסאות גלגלים ידניים, מיטות פאולר ידניות וחשמליות.

ל"ז) סוגיה זו נדונה בע.א. 5557/95 + 6881/95 סהר נ. אלחדד, נא' (2) פד"י, עמ' 724, שם קבע ביהמ"ש העליון:

"גם כאן יש למנוע את המצב שעל פיו יחוייב המזיק לשלם לניזוק בגין הוצאות רפואיות, ואח"כ יהיה חשוף לתביעה מצד קופת חולים. שאם לא כן, יחוייב המזיק לשלם כפל הוצאות רפואיות, ובסופו של דבר, ישא בתשלום פיצויים בשיעור העולה על סך כל הנזק של הניזוק. הדבר ימנע גם את המצב שבו יקבל הניזוק גם טיפול רפואי חינם וגם את הוצאות עלותו ועל ידי כך יקבל פיצויים בסכום העולה על הנזק שנגרם לו" (שם, בעמ' 752).

בנקודה זו יש להפנות לסעיף 22 של חוק ביטוח בריאות ממלכתי המאפשר לקופת חולים או נותן שירותי בריאות להיפרע מן המזיק או מן המבטח בסכום ההוצאות שהוציאו בפועל למען שירותי בריאות למי שנפגע.

בע.א. 6431/96 + 6560/96 אן בר-זאב ואח' נ. קרנית, נ"ב(3) פד"י, עמ' 557, קבע בית המשפט העליון כך:

"לא ראינו לסטות מפרשת אלחדד המעוגנת בהוראות חוק ביטוח בריאות ובזכות השיבוב שקיימת לקופת החולים נגד המזיק לשיפויה בגין הוצאות הנגרמות לה בשל טיפולים רפואיים שהיא מספקת לנפגעי תאונות (סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות)..."...לתובעת קיימות זכויות על פי חוק ביטוח בריאות, ואם תעמוד עליהן, כפי שעליה לעשות במסגרת חובתה להקטין את הנזק... תוכל לקבל חינם את הטיפול הרפואי שהיא נזקקת לו" (שם, בעמ' 571).

עם זאת, ציין ביהמ"ש העליון בעניין אן בר זאב שיש לקחת בחשבון את התקופה שעד מתן פסק הדין בפרשת אלחדד (אפריל 1997), כשעד מועד זה שררה אי וודאות לגבי השינויים שהכניס חוק ביטוח בריאות ממלכתי בדיני פיצויים בגין נזקי גוף, ואין לשלול מן התובעת את הוצאותיה בגין טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי שקיבלה מרופאים שלא באמצעות קופ"ח, וכן קבע ביהמ"ש העליון שגם לאחר שהתברר המצב המשפטי יש להביא בחשבון תקופת הסתגלות הקשורה במעבר מהטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי לטיפול שתקבל מרופאי קופ"ח אליה היא משתייכת גם לגבי העתיד.

יש גם לקחת בחשבון מקרים והזדמנויות שבהם תמנע מן התובעת האפשרות לקבל טיפול במסגרת קופ"ח דבר שיהיה כרוך בהוצאות מבחינת התובעת ובשים לב לשיקולים אלה העמיד ביהמ"ש העליון את פריט הנזק של הוצאות רפואיות בעתיד של התובעת על סך של 200,000 ש"ח (במקום 795,670 ש"ח כפי שנפסק בבימ"ש מחוזי), שם, בעמ' 571.

גם ב-ע.א. 2801/96 אל על ואח' נ. יפרח, תקדין עליון, כרך 98 (3), קבע ביהמ"ש העליון בפסקה 13 של פסה"ד, שאין כל סיבה מדוע לא יקבל התובע את הטיפולים הפיזיוטרפיים

להם הוא זקוק מקופה"ח בה הוא חבר, וזאת חינם, גם ללא קשר לכך שתאונת הדרכים בה נפגע

היתה תאונת עבודה, כשביהמ"ש העליון מסתמך שם על הלכת אלחדד, ושוב, כדי להבטיח

שהתובע יקבל את הטיפול הפיזיוטרפי שהוא זקוק לו, סבר ביהמ"ש העליון שיש לפסוק

לזכות התובע סכום של 150,000 ש"ח.

ל"ח) אם ליישם את כל האמור לעיל לענייננו:

תאונת הדרכים של התובע התרחשה ביום 19.3.93 ואילו חוק ביטוח בריאות ממלכתי נכנס לתוקפו

רק ביום 1.1.95.

בנוסף לכך, וכפי שציין ביהמ"ש העליון בע.א. 6431/96 (אן בר זאב נ. קרנית) יש לקחת בחשבון שעד שניתן פסה"ד בענין סהר נ. אלחדד, באפריל 97, לא היתה פסיקה אחידה בשאלה האם זכאי נפגע תאונת דרכים לפיצוי כספי מן המזיק בגין טיפולים רפואיים ופרה-רפואיים, או שמא עליו לפנות לקופה"ח בה הוא חבר.

עוד יש לציין שבכל הנוגע לרכישת מכשירי שיקום, לפי התוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, מדובר במכשירים שמשרד הבריאות משתתף במימונם לפי הנוהלים של משרד הבריאות.

לזכות הורי התובע נפסקו אמנם, במקרה שבפנינו, ההוצאות כפי שפורטו בעמוד 37 של סיכומי בא כח התובע (מיטה מיוחדת ואביזריה, כורסא חשמלית, אביזרים שונים מ"גפים", כסא גלגלים קל-משקל, מכשיר R.G.O, שתי כריות למניעת פצעי לחץ וכסא גלגלים למקלחת, מכשיר מקבילים, סדים), אך מעבר לפסיקת הפיצוי בגין הוצאות ראשוניות אלה, יש לקחת בחשבון הוצאות נוספות, טיפולים נוספים, ואביזרים, שהתובע והוריו נאלצו לשאת בהם בטרם נכנס לתוקפו חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וכן עד שניתן באפריל 1997 פסק הדין בענין סהר נ. אלחדד.

עוד יש לקחת בחשבון טיפולים ואביזרים שייתכן והתובע לא יוכל בעתיד לקבלם במסגרת קופת חולים או שיצטרך להשתתף בחלק מן העלות, וכן גם ציוד, אביזרי שיקום, או טיפולים, שייתכן והתובע לא יוכל לקבל במסגרת סל הבריאות או שיצטרך לשאת במידה כזו או אחרת בהשתתפות כספית בעלות של הטיפולים או האביזרים, והרי יש לקחת בחשבון שמדובר בתקופה של עשרות שנים לעתיד.

לכן, לאור כל האמור לעיל, אני סבור שיש לפסוק לזכות התובעים את הפיצוי שהינם זכאים

לקבל מן הנתבעת בראש נזק זה, על דרך האומדן בסכום גלובלי של 300,000 ש"ח, נכון להיום, בהתחשב בכל השיקולים כפי שפירטתי לעיל.

ל"ט) ניידות:

בא כח התובע מציין, ובצדק, כי הרכב משמש לתובע כתחליף לרגליו. בא כח התובע מדגיש

את ריחוק מגוריו של התובע (בדימונה), דהיינו, כ- 150 ק"מ ממרכז הארץ, ולפי חישובו של

בא כח התובע נוסע מרשו 6 נסיעות בחודש לאזור המרכז, דהיינו, 2,100 ק"מ בחודש, בנוסף ל- 3 נסיעות שבועיות לבאר שבע, שהרי התובע נוסע לאימונים במרכז הנכים בבאר שבע פעמיים בשבוע, ופעם אחת למשחק, כעולה מעמ' 90 לפרוט' בעדות העד יעקב סבח. מכאן שיש לקחת בחשבון 1,000 ק"מ נוספים לחודש בגין הנסיעה מדימונה לבאר שבע ובחזרה, ועל כך יש להוסיף את נסיעותיו של התובע לצורכי יום-יום.

בעדותו, עמ' 78 לפרוט', העיד התובע בתשובה לשאלה כמה זמן חלף מאז רכש את המכונית

הנוכחית שלו והשיב: (ישיבת 15.12.96):

"במרץ 97 יהיו שלוש שנים ולא החלפתי אותו מאז. נסעתי עליו כ- 160 אלף ק"מ".

ספר הרכב הוצג לעד המומחה מטעם הנתבעת מר מוגילבקין בחקירתו הנגדית בעמ' 131

סיפא לפרוט'. לפי חישובו של בא כח התובע, בעמ' 62 לסיכומיו, נסע רכבו של התובע 4,850

ק"מ בחודש. בא כח התובע מבקש לפסוק למרשו פיצוי לנסיעות בהיקף זה, אם ייקבע

שמקום מגוריו יהא גם בעתיד דימונה, או לפי 2500 ק"מ לחודש, אם ייקבע שהתובע יעבור

להתגורר במרכז הארץ.

מ) בעדותו ציין התובע כי המוסד לביטוח לאומי אישר לו זכאות של 100% לגבי מוגבלות וניידות (מוצג ת42/), והוא רכש רכב של 1800 סמ"ק מסוג פורד מונדיאו. ואולם לפי עדות

התובע בעמ' 73 לפרוט' רכב זה איננו מרווח מספיק הואיל ולתובע רגליים ארוכות, כמו כן

אין לתובע מתקן שיוכל להעלות את כסא הגלגלים לרכב, ולכן עליו להכניס את הכסא לתוך

הרכב, מה שאיננו נוח, הן בכניסה והן ביציאה, וקרו מקרים שהוא נפל בין הכיסא לבין

הרכב.

לפי עדות התובע הוא ניסה לנהוג רכב גדול יותר, דהיינו, רכב שנכי צה"ל במצבו נוסעים בו, שנפח המנוע שלו 3000 סמ"ק (עמ' 74 רישא לפרוט').

יצויין שהמומחה הרפואי השיקומי ד"ר עמירם כץ ציין בחוות דעתו עמ' 5 שהתובע זקוק למכונית מרווחת, ממוזגת ואמינה, עם אפשרות נוחה למעבר כסא גלגלים לתוכה, או אליה, ועם מתקן להרמה ולקיבוע של כסא גלגלים, אם כי ד"ר ע. כץ לא ציין את נפח המנוע.

מ"א) מטעם התובע הוגשה לעניין ניידות חוות דעתו של מר משה קצין, ת26/, מיום 22.4.96, המציין בעמ' 4 של חוות דעתו כי:

"המכונית היציגה עבור הנכה הינה מכונית יציגה 1800 סמ"ק".

מסביר מר קצין בעמ' 5 של חוות דעתו כי ההוצאה ההונית היחידה של התובע היא בזמן הרכישה הראשונה של הרכב וללא מיסים, ובזמני החלפת הרכב לא תיגרם לו הוצאה הונית נוספת, כשהחוק מאפשר לנכים החלפה כל 42 חודשים. את תחשיבו באשר להיקף נסיעה ערך מר קצין בהנחה של נסיעה בהיקף של 1,000 ק"מ בחודש, לפי מכונית אוטומטית עם הגה כח, ובנספחים הביא תחשיבים לעלות חודשית למנגנון יד מלא ועלות חודשית למעלית הרמת כסא הגלגלים על גג המכונית.

מסביר מר קצין בעמ' 7 של חוות דעתו שנתוני התחשיב נערכו לפי נתוני מדד מרץ 1996. מר קצין גם העיד בביהמ"ש, עמ' 26-21 לפרוט'.

מ"ב) את חישוביו ערך ב"כ התובע לגבי העבר לפי נסיעה בפועל ברכב 1800 סמ"ק לפי 4,850 ק"מ בחודש, זאת בנוסף למגיע בגין 6 החודשים הראשונים אחרי השחרור מביה"ח ועד לרכישת רכבו של התובע, תקופה שבה הוסע התובע ברכב של אביו עד רכישת מכוניתו.

לעתיד ערך ב"כ התובע את החישוב לפי אופציה של נהיגה ברכב 1800 סמ"ק לפי 2500 ק"מ לחודש, אם יגור במרכז הארץ, או ברכב ואן לפי 2500 ק"מ בחודש.

או: נהיגה של 4850 ק"מ לחודש אם יגור בדימונה וינהג ברכב 1800 סמ"ק או נהיגה של 4,850 ק"מ לחודש אם יגור בדימונה וינהג ברכב ואן.

לדעת ב"כ התובע אין מקום להפחתת עלות אחזקת הרכב שהתובע היה רוכש ממילא (כלומר, גם אלמלא תאונת הדרכים), בשים לב לכך שעובר לתאונת דרכים כסא גלגלים לא היה לתובע רכב ואין ודאות שהיה רוכש לעצמו מכונית, ומדובר בהוצאה שהיא פועל יוצא של תאונת הדרכים הקשה.

מ"ג) מטעם הנתבעת הוגשה בעניין ניידות חוות דעתו של מר מוגילבקין, נ6/, מיום 12.5.96. מר מוגילבקין גם העיד בביהמ"ש, עמ' 135-128 רישא לפרוט'.

עמדת ב"כ הנתבעת בסיכומיו היא שלפי קביעות המל"ל רכש התובע רכב מסוג פורד מונידאו, נפח מנוע 1800 סמ"ק. מר מוגילבקין מציין בעמ' 2 של חוות דעתו שהתובע זקוק לרכב אוטומטי עם הגה כוח ומנגנון יד מלא, כשהדלת מאפשרת כניסה, יציאה, ישיבה ונהיגה בטוחה, ולדעתו מתאימה לו מכונית בנפח מנוע של 1600 סמ"ק.

את עלות החישוב עורך גם מוגילבקין, כמו מר קצין, לפי בסיס חישוב של 1000 ק"מ נסיעה לחודש, בהתאם למכונית מיצובישי סופר לנסר אוטומטי, 1600 סמ"ק.

מר מוגילבקין מעיר ביחס לחוות דעת מר קצין שהמכונית היציגה אינה בהכרח המומלצת, וכן מעיר מר מוגילבקין שמר קצין אינו לוקח בחשבון שהתובע היה ממילא רוכש רכב פרטי גם אלמלא נכותו.

מ"ד) לעניין היקף הנסיעות סבור ב"כ הנתבעת שיש לדחות את טענות ב"כ התובע כאילו ביצע התובע בפחות משלוש שנות נהיגה 160,000 ק"מ, שהרי מתקיימים שני אימוני כדורסל בשבוע בבאר-שבע, ובנוסף משחקים לעיתים בבאר-שבע, לעיתים בתל אביב, ואזי מתקיים המשחק ביום אימון, ופעם בשבועיים מתקיים אימון נבחרת הכדורסל בתל-אביב (עמ' 73 לפרוט').

לדעת ב"כ הנתבעת מדובר בנהיגה של 1800 ק"מ לחודש, לאימונים ומשחקי ספורט. על כך יש להוסיף נסיעות אחת לשלושה חודשים לביה"ח שיבא, ושתי נסיעות לחבריו באזור המרכז, וביחד: 2,500 ק"מ בחודש.

לדעת ב"כ הנתבעת יש לערוך את החישוב על בסיס הנתונים שבחוות דעת מר מוגילבקין. לדעת ב"כ הנתבעת אין בסיס לטענה לפיה זכאי התובע לרכב גדול מסוג ואן, שנחיצותו לא הוכחה.

לדעת ב"כ הנתבעת יש להפחית מן הפיצוי בגין הוצאות רכב וניידות את עלות רכישתה והחזקתה של מכונית ממוצעת אותה עתיד היה התובע לרכוש ממילא, ללא קשר לתאונת דרכים כסא גלגלים.

מ"ה) לאחר שעיינתי בחוות הדעת של מר קצין ומר מוגילבקין ובטיעוניהם המפורטים של ב"כ הצדדים עמדתי היא כדלקמן:

מקובלת עליי העמדה שמביע מר קצין בחוות דעתו לפיה המכונית היציגה עבור התובע היא מכונית יציגה בנפח 1,800 סמ"ק. זו המכונית שאושרה ע"י הביטוח הלאומי לתובע ואותה הוא רכש בפועל (פורד מונדיאו, 1,800 סמ"ק, עדות אמו של התובע בעמ' 19 לפרוט').

אם מבקש צד למשפט לשכנע את ביהמ"ש שיש מקום לסטות מן המכונית היציגה, כגון הנתבעת שטוענת שיש להסתפק לגבי התובע ברכב 1,600 סמ"ק, או ב"כ התובע הטוען שביחס לעתיד יש מקום לרכוש רכב ואן, מן הראוי להביא בעניין זה ראיה מפיו של מומחה רפואי.

בהעדר ראיה כזו אערוך את החישוב לפי המכונית היציגה, נפח מנוע 1,800 סמ"ק, כפי שערך מר קצין בחוות דעתו.

מ"ו) מחיר הרכישה של המכונית לנכה: 48,600 ש"ח. סכום זה יש לשערך ממדד חודש מרץ 1996 ועד היום, התוצאה: 61,665 ש"ח, ועל כך יש להוסיף ריבית של 4% לשנה ממרץ 96 ועד היום, הריבית היא: 10,689 ש"ח, וביחד: 72,354 ש"ח.

לשאלה האם יש הצדקה להפחית מן הפיצוי המגיע לתובע עלותו של רכב שסביר להניח שהיה התובע רוכש ממילא אלמלא תאונת הדרכים, כטענת ב"כ הנתבעת, בעמ' 52 לסיכומיו, והוא הדין ביחס לעלות אחזקה של רכב ממוצע שהתובע היה מחזיק, נראה בעיניי לנהוג בענייננו בדרך בה גם פסקתי בת.א. 886/94, וילי שער ואח' נ' מנורה, פס"ד מיום 17.2.99, פיסקה י"ז, שבו התבססתי על פסק דינה של חברתי, כב' השופטת גב' ב. גילאור, ת.א. 504/88 (מחוזי חיפה), גאולה בן עטר נ' הדר, מיום 18.4.96, שם קבעה כב' השופטת ב. גילאור שהמכונית משמשת כיום אביזר הכרחי לתובעת ובלעדיה נשללת אפשרות תנועתה מחוץ לבית, הואיל והרכב תחליף לרגליה המשמש לצרכיה הבלעדיים, ולכן פסקה לזכות התובעת את מלוא עלות רכישת הרכב (בניכוי ההלוואה העומדת), וכך גם פסקתי אני בת.א. 886/94.

מ"ז) לגבי עלות אחזקת הרכב קבעתי בת.א. 886/94 שיש לפסוק לנפגעת 80% מעלות אחזקת הרכב. נימקתי זאת בכך שהתובעת במסגרת עבודתה הרגילה היתה מגיעה למצב בו היה ממילא עומד רכב לרשותה, גם אלמלא תאונת הדרכים, ואזי היה עליה לשאת בעלות אחזקת הרכב, מאידך, מחמת תאונת הדרכים נקלעה התובעת למצב בו נשללה ממנה האפשרות לנוע מחוץ לבית והמכונית משמשת לה תחליף לרגליה עקב הנכות, ולכן קבעתי (כמו כב' השופטת ב. גילאור, בתיק ת.א. 504/88) שהתובעת זכאית ל80%- מעלות אחזקת הרכב.

דומני, ששיקולים אלה חלים גם בענייננו, כך שהתובע זכאי למלוא הפיצוי בגין רכישת הרכב, ול80%- מעלות אחזקת הרכב.

מ"ח) לעניין היקף נסיעותיו של התובע בחודש, עליי לציין שחישוביו של ב"כ הנתבעת בעמ' 50-49 של סיכומיו בדבר נסיעות של 2,500 ק"מ לחודש סבירים ומקובלים עליי, ונראה לי שיש לערוך את חישוב הפיצוי בגין עלות אחזקת הרכב לפי 2,500 ק"מ לחודש, כמוצע ע"י ב"כ הנתבעת בסיכומיו.

לגבי ששת החודשים מאז השתחרר התובע מביה"ח ועד שרכש את רכבו, ובהם הוסע התובע ע"י אביו, אני מעריך את הפיצוי בסכום של 6,000 ש"ח נכון להיום.

לגבי יתרת התקופה ממרץ 94 ועד היום:

לפי עמ' 11 בחוות דעתו של מר קצין, ת26/, עלות אחזקת מכונית יציגה 1,800 סמ"ק, לפי 1,000 ק"מ לחודש: 1,069.31 ש"ח, על כך יש להוסיף עלות חודשית של מנגנון יד מלא: 26.77 ש"ח, ועלות חודשית של מעלון: 215.17 ש"ח.

על כך יש להוסיף 0.507 ש"ח עלות שולית לק"מ אחד, ול1500- ק"מ: 760.5 ש"ח, ובסה"כ 2071.75 ש"ח.

סכום זה יש להצמיד ממדד מרץ 96 עד היום: 2,629 ש"ח.

ממרץ 94 עד היום, תקופה של 76 חודשים זכאי התובע ל: 2,629 ש"ח X 77 חודשים = 202,433 ש"ח, על כך יש להוסיף ריבית של 4% לשנה, לפי אמצע התקופה, משמע, 25,641 ש"ח, וביחד: 228,074 ש"ח, ומתוכם זכאי התובע, כמוסבר לעיל, ל80%-, דהיינו: 182,459 ש"ח.

לעתיד: 2,629 ש"ח X 12 חודשים = 31,548 ש"ח לשנה X מקדם היוון ל46- שנה לעתיד עד הגיע התובע לגיל 76: 781,614 ש"ח, מתוך סכום זה זכאי התובע, כמוסבר לעיל, ל80%-, דהיינו: 625,291 ש"ח.

מ"ט) מיזוג אוויר:

מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של מר קצין מיום 22.4.96, ת25/, שערך את החישוב לפי שני מזגנים טיפוסיים, מזגן בגודל 1.25 כ"ס, למיזוג חדר בגודל 15-10 מ"ר (כדוגמא: לחדר שינה), וכן מזגן של 2.0 כ"ס למיזוג חדר בגודל 27-20 מ"ר (כדוגמא לחדר אורחים) - עמ' 4 סיפא בחוות הדעת, ת25/, ולפי מזגנים מפוצלים. חוות הדעת של מר קצין מעודכנת לפי מדד נובמבר 1995 - עמ' 8 רישא בחוות הדעת ת25/.

העלות החודשית העומדת בבסיס חוות דעתו של מר קצין היא 156.52 ש"ח לחודש למזגן 1.25 כ"ס, ו187.07- ש"ח למזגן 2.0 כ"ס.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת של מר מוגילבקין, נ4/, המציע לערוך את החישוב לפי מזגן אחד (מפוצל) של 2.5 כ"ס שאמור להספיק לקירור או חימום של שני חדרים.

נ) בסיכומיו, עמ' 70, מפנה ב"כ התובע לדברי מר מוגילבקין בעדותו בעמ' 134 לפרוט':

"לקחתי בחשבון אך ורק מיזוג של חדר שינה וחדר מגורים ולא של כל הדירה. אם לוקחים בחשבון שטחים נוספים מן הסתם גדל החישוב בהתאם".

ב"כ התובע מציע בסיכומיו, עמ' 70, לערוך את חישוב הפיצוי המגיע לתובע לפי 5 מזגנים בהספק של 2 כ"ס כל אחד, לצורך מיזוג מלוא שטח הדירה של 130 מ"ר, בהיוון מתאים, ולדעתו אין להפחית דבר בגין האפשרות שהתובע היה ממילא רוכש מזגן שהרי עד לתאונת דרכים כסא גלגלים גם להוריו לא היה מזגן, ואילו עמדת ב"כ הנתבעת היא, בעמ' 53-54 לסיכומיו, שיש לפצות את התובע לפי הוצאות רכישה ואחזקה של מזגן אחד בין 2.5 כ"ס שימזג שני חדרים באמצעות קיר משותף, ולחילופין, שני מזגנים בני 1.25 כ"ס כל אחד למיזוג שני חדרים בנפרד, וכן יש להפחית עלויות והוצאות שהתובע היה בעתיד ממילא נושא בהן בגין התקנת מזגן בדירתו גם אלמלא תאונת הדרכים.

נ"א) לאחר שעיינתי בחווה"ד של שני המומחים ובטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים נראית בעיני הצעתו של מר קצין בחוות דעתו, ת25/, לאחזקת שני מזגנים בדירת התובע כסבירה ומתקבלת על הדעת, דהיינו, מזגן של 1.25 כ"ס בעלות חדשית של 156.52 ש"ח לחודש, למיזוג חדר השינה, ומזגן של 2 כ"ס בעלות חדשית של 187.07 ש"ח לחודש למיזוג חדר האורחים, בשים לב, בין היתר, גם לעובדה שמקום מגוריו של התובע (דימונה) הוא באזור ים-תיכוני יבשתי, משמע, העלות הכוללת לחודש היא 343.59 ש"ח לחודש, סכום זה יש לשערך ממדד נובמבר 1995 עד היום: 453.65 ש"ח לחודש, סכום זה יש להכפיל ב12- חדשים, כך שהעלות למיזוג, כמוסבר לעיל, בשנה אחת 5,444 ש"ח.

סכום זה יש להוון ל46- השנים הבאות עד הגיע התובע לגיל 76, מקדם ההיוון הוא 24.7754, וביחד: 134,877 ש"ח.

בתיק ת.א. 886/94, וילי שער ואח' נ' מנורה, אזכרתי, בהקשר זה את פסק דינה של חברתי, כב' השופטת ב. גלאור בענין ת.א. (מחוזי חיפה) 504/88, גאולה בן עטר נ' הדר, שם נפסקו 50% מעלות מיזוג האוויר מן הטעם שלאור רמת החיים הגבוהה שהתובעת היתה מורגלת אליה אין לפסוק את מלוא הפיצוי, אלא את ההוצאה בגין צריכה מוגברת בהיות מיזוג האוויר צורך הכרחי רפואי, ובפסק הדין שנתתי בענין זה בת.א. 886/94, הפחתתי גם כן מן הפיצוי בגין מיזוג אויר, ופסקתי פיצוי חלקי בלבד.

בענייננו, עובדה היא שלפי עדות גב' חנה סלוביק, בעמ' 17 לפרוט', למרות כשלושים שנות חיים בדימונה לא היה למשפחה מזגן אלא זה שנרכש לאחר תאונת הדרכים.

אני מניח בענייננו שבשלב מסויים בחייו, הדעת נותנת, שהתובע היה רוכש מזגן באופן רגיל, גם אלמלא תאונת הדרכים, והייתי מעמיד לכן את הפיצוי בראש נזק זה על סכום של 80,000 ש"ח נכון להיום.

נ"ב) מכונת כביסה וייבוש:

מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של מר משה קצין מיום 28.4.96 (ת27/), המציין בעמ' 7 של חוות דעתו כי זו ערוכה לפי מדד נובמבר 1995. העלות החדשית הנוספת להפעלה אחת נוספת בשבוע של מכונת כביסה + מכונת ייבוש (חלקית) היא:

46.30 ש"ח = 10.29 ש"ח X 4.5 שבועות בחודש.

וזאת, כאמור, בגין הפעלה אחת נוספת בשבוע.

לדעת ב"כ התובע, בעמ' 71 של סיכומיו, נדרשות עבור התובע 4 הפעלות נוספות בשבוע (מעבר לכמות הרגילה הנדרשת לאדם בריא), ומכאן שיש עבור התובע 16.8 הפעלות נוספות בחודש, וכך מבקש ב"כ התובע לחשב את הפיצוי הן לעבר, מאז השתחרר התובע מביה"ח, והן לעתיד.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת מר מוגילבקין, נ5/, המציין כי הואיל והשימוש במכונת כביסה מקובל בכל בית בישראל, ולא רק בביתו של נכה, הרי לכן ההתייחסות בחוות דעת מר מוגילבקין היא רק למכונת ייבוש, בהנחה שתופעל מקסימום אחת לשבוע בממוצע, ואת ההוצאה החדשית מעריך מר מוגילבקין ב26- ש"ח.

לעניין השימוש במכונת כביסה מציין מר מוגילבקין, בעמ' 2 של חוות דעתו, כי הוא מוכן לאמץ את חישובי ההפעלה של מר קצין.

ב"כ הנתבעת מעריך בסיכומיו כי ישנן בשבוע 2 הפעלות נוספות בגין צרכי הנכה, וביחד 8.2 הפעלות בחודש.

נ"ג) נראה לי לפי הערכתי שיש לערוך את החישוב לפי 10 הפעלות נוספות בחודש, מעבר לכמות הנדרשת לאדם בריא, כך שבשים לב לחוות הדעת של מר קצין, עמ' 11, המקובלת עלי, העלות החדשית הנוספת ב10- הפעלות נוספות תהא: 463 ש"ח לחודש (46.3 ש"ח X 10 הפעלות נוספות), סכום זה יש לשערך ממדד נובמבר 95' ועד היום: 611 ש"ח לחודש.

מאז השתחרר התובע מביה"ח (26.8.93) ועד היום חלפו 83 חדשים, כך שבגין תקופת העבר הפיצוי המגיע הוא: 50,713 ש"ח = 83 ח' X 611 ש"ח לחודש, בתוספת ריבית בשיעור של 4% לשנה לפי מחצית התקופה: 7,100 ש"ח, וביחד: 57,813 ש"ח.

לעתיד: 611 ש"ח לחודש X 12 חדשים = 7,332 ש"ח לשנה X מקדם ההיוון ל46- השנים הבאות עד הגיע התובע לגיל 76 (24.7754) = 181,653 ש"ח.

סה"כ הפיצוי בגין הפעלות נוספות של מכונת כביסה וייבוש: 239,466 ש"ח.

נ"ד) סכום הנזקים:

1) נזק שאיננו ממוני כולל ריבית: 172,159 ש"ח

2) הפסד השתכרות לעבר כולל ריבית: 403,627 ש"ח

3) הפסד השתכרות לעתיד 1,418,155 ש"ח

4) הפסד פנסיה: 100,000 ש"ח

5) פיצוי להוריו של התובע לתקופת האשפוזים: 50,000 ש"ח

6) פיצוי בגין עזרת הורים מאז סיום האשפוז ועד היום כולל ריבית: 331,170 ש"ח

7) עזרת צד שלישי לעתיד: 1,904,237 ש"ח

8) הוצאות שכירות הדירה כולל ריבית: 12,909 ש"ח

9) שליש ההפרש בגין רכישת הבית ברח' הרימון כולל ריבית: 122,670 ש"ח

10) שליש הוצאות הריבית בגין מימון הרכישה של הבית ברח' הרימון: 64,302 ש"ח

11) שליש הוצאות התאמת הבית ברח' הרימון ופיתוח, כולל: 19,942 ש"ח

12) עלות הדיור של התובע + התאמת הדירה: 291,697 ש"ח

13) פיצוי בגין הכורח לרכוש דירה: 100,000 ש"ח

14) הוצאות רכישת ציוד ואביזרים ע"י ההורים: 105,473 ש"ח

15) הוצאות רפואיות , טיפולים, ציוד ואביזרים לפי פיצוי גלובלי: 300,000 ש"ח

16) עלות רכישת מכונית לתובע: 72,354 ש"ח

17) הסעת התובע ע"י אביו בששה חדשים ראשונים: 6,000 ש"ח

18) הוצאות אחזקת רכב מאז רכישת מכונית התובע עד היום: 182,459 ש"ח

19) הוצאות אחזקת רכב לעתיד: 625,291 ש"ח

20) הוצאות מיזוג אויר: 80,000 ש"ח

21) הפעלות נוספות של כביסה וייבוש: 239,466 ש"ח סה"כ: 6,601,911 ש"ח

נ"ה) הפחתת קיצבאות נכות כללית של הביטוח הלאומי:

קיצבאות נכות כללית של המוסד לביטוח לאומי מסתכמות לפי חוות דעתו של האקטואר מר שי ספיר, מוצג נ9/, ב318,585- ש"ח, נכון ל31.12.96-, השווי המשוערך להיום: 378,565 ש"ח.

קיצבת הניידות לפי חוות הדעת האקטוארית של מר שי ספיר ל31.12.96- היא: 150,930 ש"ח, השווי המשוערך להיום: 179,345 ש"ח (עיינו: עמ' 55-56 בסיכומי ב"כ הנתבעת), כך שסה"כ תשלומי ביטוח לאומי שיש להפחית הוא: 557,910 ש"ח.

בעמ' 59 לסיכומיו מבקש ב"כ הנתבעת להוסיף ולהפחית תשלומי נכות כללית וניידות שהשתלמו לתובע מאז חווה"ד של האקטואר שי ספיר ועד מתן פסה"ד. אין לקבל טענה זו הואיל וחווה"ד האקטואריות מבוססות על קיצבאות ששולמו עד 31.12.96, ושאר התשלומים הוונו לעתיד. קבלת הבקשה של ב"כ הנתבעת תביא מצד אחד להגדלת תשלומי העבר ששולמו בפועל (מאז עריכת חוות הדעת עד מתן פסה"ד), ואולם מצד שני יביא התיקון להפחתת הסכום המהוון העתידי, כך שאין בכך טעם ממשי, מה שאין כן, כמובן, לגבי תשלומים תכופים שהוסיפו להשתלם עד מועד מתן פסה"ד, ואת אלה יהא כמובן צורך להפחית.

נ"ו) לפיכך, מסכום הנזקים בסך 6,601,911 ש"ח יש להפחית את תשלומי הביטוח הלאומי בסכום כולל של 557,910 ש"ח, היתרה היא: 6,044,001 ש"ח, ועל כך יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%: 785,720 ש"ח, בתוספת 17% מע"מ = 133,572 ש"ח, ובסה"כ: 6,963,293 ש"ח, ומסכום זה יש להפחית את התשלומים התכופים, כפי שצויינו בעמ' 56 לסיכומי ב"כ הנתבעת: 536,377 ש"ח, נכון למדד מרץ 1997 (נספח יח' לסיכומי ב"כ התובע), השווי המשוערך של סכום זה ממדד מרץ 1997 להיום: 616,154 ש"ח, כך שהיתרה לתשלום לאחר הפחתת התשלומים התכופים המשוערכים היא: 6,347,139 ש"ח.

הואיל ובינתיים נתפרסם מדד יוני 2000 ששיקף עליית מדד של 0.3%, יש להעמיד את הסכום הפסוק אחרי תוספת מדד יוני 2000 על 6,366,180 ש"ח.

נ"ז) התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכום של 6,366,180 ש"ח, כשהתשלום מבוצע במשרד ב"כ התובעים, והתשלום ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

אשר לתשלומים תכופים שבוצעו מאז 21.4.97 ועד היום, רשאית הנתבעת להפחיתם מן הסכום הפסוק, כשתשלומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד, וכן ריבית שנתית בשיעור של 4% לשנה, לפי אמצע התקופה.

כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את אגרת המשפט ששילמו התובעים בסך 471 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום 12.8.93 ועד הפרעון המלא בפועל.

את יתרת אגרת המשפט תשלם הנתבעת ישירות לקופת בית המשפט לפי דרישה שתמציא מזכירות בית-המשפט ישירות למשרד ב"כ הנתבעת.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים קשה

  2. תאונת דרכים כסף

  3. חוק תאונות דרכים

  4. תאונת דרכים מל"ל

  5. תאונות דרכים קשות

  6. תאונת דרכים תביעה

  7. תאונת דרכים מזכירה

  8. תאונת דרכים נהג חדש

  9. תאונת דרכים פנסיונר

  10. תאונת דרכים כוח מכני

  11. תאונת דרכים גרר נגרר

  12. תביעה על תאונת דרכים

  13. אב נהרג בתאונת דרכים

  14. תאונת דרכים זעזוע מוח

  15. תאונות דרכים פסקי דין

  16. תאונת דרכים פגיעה בראש

  17. תאונת דרכים כסא גלגלים

  18. תאונת דרכים פיגור שכלי

  19. עו"ד תאונת דרכים קטלנית

  20. תאונת דרכים ייעוץ משפטי

  21. תאונת דרכים נהג לא ידוע

  22. תאונת דרכים נהג אמבולנס

  23. תאונת דרכים אחרי שחרור

  24. תאונת דרכים קוודרופלגיה

  25. תאונת דרכים פגיעה מוחית

  26. אישור משטרה תאונת דרכים

  27. תאונת דרכים מחוץ לישראל

  28. תאונת דרכים הוצאות רפואיות

  29. את מי תובעים בתאונת דרכים

  30. תאונת דרכים תינוק

  31. תאונות דרכים קלות

  32. עו"ד מתמחה בתאונות דרכים

  33. תאונה בדרך לעבודה

  34. תאונת דרכים לא קשה

  35. מחפרון תאונת דרכים

  36. תאונת דרכים ללא מגע

  37. תאונת דרכים - קריעת עצבי היד

  38. התאמת דיור לנפגעי תאונת דרכים

  39. פגיעה בפה / בלסת בתאונת דרכים

  40. דמי מחיה בתאונת דרכים

  41. תאונת דרכים לאחר בלימה

  42. תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים

  43. גמגום בגלל תאונת דרכים

  44. חבלת ראש בתאונת דרכים

  45. חרדות אחרי תאונת דרכים

  46. תאונת דרכים קשה תינוקת

  47. פגיעה בשתי תאונות דרכים

  48. אובדן עין בתאונת דרכים

  49. תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה

  50. ? מנוף גלגלים נייד - תאונת דרכים

  51. תאונת דרכים עם שני נפגעים

  52. השתלת עור עקב תאונת דרכים

  53. סחרחורות אחרי תאונת דרכים

  54. קפיצת בנג'י - תאונת דרכים

  55. ? תאונה עם מחפר - האם תאונת דרכים

  56. ההבדל בין תאונת דרכים תאונת עבודה

  57. תאונת דרכים ללא מגע פיזי

  58. תאונת דרכים רשיון לא בתוקף

  59. נזקים עקיפים בתאונת דרכים

  60. עזרת צד ג לפני תאונת דרכים

  61. אנצפלופתיה עקב תאונת דרכים

  62. האם צריך להוכיח אשם לצורך פיצויים

  63. ארבעה הרוגים בתאונת דרכים

  64. כסא גלגלים עקב תאונת דרכים

  65. הכחשת מעורבות בתאונת דרכים

  66. חניה במקום אסור תאונת דרכים

  67. הפסד תנאים סוציאליים - תאונת דרכים

  68. התחזות של נפגע בתאונת דרכים

  69. עבר רפואי לנפגע תאונת דרכים

  70. היצרות דיסק לאחר תאונת דרכים

  71. ? כמה מקבלים משפחה של הרוג תאונת דרכים

  72. תאונת דרכים עם קלנועים חשמלית

  73. ישנוניות יתר עקב תאונת דרכים

  74. חוק הרשות הלאומית - טיפול בתאונת דרכים

  75. תאונת דרכים לאחר יציאה מהרכב

  76. תאונה בדרך להחלפת כרטיס חניה

  77. פצעים קשים מאוד בתאונת דרכים

  78. הפעולות שמומלץ לעשות אחרי תאונת דרכים

  79. הפעולות שמומלץ לעשות אחרי תאונת דרכים

  80. תאונה בדרך לאסוף שותף לעבודה

  81. תאונת דרכים קטלנית נהג בשלילה

  82. דוגמא פסק דין סעיף 4 ג' - תאונות דרכים

  83. כריתת כיס המרה עקב תאונת דרכים

  84. פגיעה בזיכרון לאחר תאונת דרכים

  85. רסיסים בגוף בעקבות תאונת דרכים

  86. מצב של ''צמח'' עקב תאונת דרכים

  87. תסמונת בתר חבלתית (PTSD) - תאונת דרכים

  88. בעיה קוגניטיבית עקב תאונת דרכים

  89. סטיה מנתיב נסיעה - תאונת דרכים

  90. עיוורון בעין אחת עקב תאונת דרכים

  91. אובדן שירותי אב ובעל או אישה בתאונת דרכים

  92. תאונת דרכים קשה של תיירת בישראל

  93. תאונת דרכים עקב התדרדרות לפתע לאחור

  94. תסמונת פוסט טראומטית - תאונת דרכים

  95. תאונת דרכים של מי שאינו אזרח ישראלי

  96. עבודה ''בשחור'' של נפגע בתאונת דרכים

  97. תאונת דרכים קטלנית בגלל כביש לא תקין

  98. בעיות רפואיות לפני תאונת דרכים מצב רפואי קודם

  99. תביעה נגד בית חולים – טיפול אחרי תאונת דרכים

  100. מה להביא לפגישה עם עורך דין בתאונת דרכים

  101. תביעת מעביד בגין תאונת דרכים של עובד

  102. מימון בדיקה רפואית לנפגע תאונת דרכים

  103. תביעה נגד קופת חולים לאחר תאונת דרכים

  104. תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביפו

  105. איבוד הכרה תאונת דרכים / אבדן הכרה תאונת דרכים

  106. תאונה בדרך חזרה מהעבודה בחניה ליד הבית

  107. הכנסה לא מדווחת של אדם שנפגע בתאונת דרכים

  108. חוב כספי על טיפול רפואי לאחר תאונת דרכים

  109. תאונת דרכים: חבלת ראש עם דימומים תוך מוחיים

  110. ביטול כתב קבלה ויתור ושחרור - תאונת דרכים

  111. רשיון נהיגה - תאונת דרכים תאונת דרכים - אי תשלום אגרה

  112. תאונת דרכים במהלך ניסיון השלתבות מהנתיב הימני לנתיב השמאלי

  113. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון