החלטה: 1. התובע הגיש תביעה לפיצוי על נזקיו, בגין פגיעתו בתאונת דרכים. מדובר בתאונת עבודה. הצדדים הסכימו, כי ימונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי, ובהתאם לכך מונה פרופ' גנאל. פרופ' גנאל בדק את התובע. בחוות דעתו מציין המומחה, כי בבדיקה המתייחסת לתלונות, נמצא כי כריעת ברכיים מוגבלת, התובע לא הגיע עם עכוזו עד לעקבים, וכשהוא קובע כממצא "נמצא אי-יציבות קדמית-אחורית, של ברך ימין, שאינה מלווה, לפי סיפור תלונותיו, בתופעת מעידה או "התקפלות הברך תחת כובד משקל הגוף" ". ובהמשך: "בהעדר רישום על סבל קודם בברך ימין, אני מייחס תלונותיו וממצאי בדיקתו לתאונה הנדונה". כן קובע המומחה, נכות צמיתה בשיעור 10% בגין האמור. 2. במסגרת תחשיבי נזק, הגיש התובע את פרוטוקול והחלטת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). בהתאם לפרוטוקול זה, עולה כי התובע נבדק בועדה רפואית של המל"ל, ככל הנראה ביום 9.12.99. 3. הנתבעים שלחו שאלות הבהרה למומחה כשלשאלות ההבהרה צורף דו"ח המל"ל וכשהמומחה מתבקש להתייחס לממצאי המל"ל וכן לציין אם חל שיפור במצבו של התובע והאם יש מקום לבדיקה נוספת של התובע על ידי המומחה. התובע הגיש בקשה ובה הוא עותר, כי בית המשפט יאסור על הנתבעים להגיש למומחה את דו"ח המל"ל. 4. הנתבעים טוענים ומדגישים כי בדיקת המל"ל נערכה "כחודשיים בלבד" לאחר בדיקת המומחה וכשהתובע לא מצא לנכון לצרף חוות דעת המומחה לתיק המל"ל. הנתבעים טוענים, כי מחדלו זה של התובע הינו העדר תום לב, ובמיוחד כשלמעשה מבקש הוא לקבוע את הפיצוי בהתאם לקביעת המומחה, ומאידך, בכל הקשור לניכוי תגמולי המל"ל, הוא מבקש להסתמך על קביעת המל"ל. בנוסף, טוענים הנתבעים, כי לאור הפערים, יש מקום לבקש מהמומחה להתייחס לממצאי המל"ל ובמיוחד כשאנו עוסקים במצב לאחר שהמומחה גיבש כבר את דעתו והמציא חוות דעתו. בנסיבות אלו, טוענים הנתבעים, כי אותו חשש שמא יושפע המומחה מחוות דעת אחרת, אינו קיים. התובע טוען, כי המומחה התעלם מממצאים ותוצאות בדיקות אלו או אחרות וטוען, כי לא מדובר בפער כה רב וכי לא היה עליו לערער על קביעת המל"ל. 5. הנתבעים נסמכים על אשר נפסק ברע"א 15152/95 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, פרשטמן נ' הדר חב' לביטוח בע"מ על ידי כב' השופטת גרסטל, אשר דחתה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופט גנות, אשר קבעה כי המבקש יבדק פעם נוספת על ידי מומחה אורטופד. באותו מקרה, ניתנה חוו"ד מומחה בית המשפט ביום 18.9.94, תוך שהוא קובע למבקש נכות צמיתה בשיעור 14.5% וכשהועדה הרפואית של המל"ל כבדיקתה מיום 12.4.95, קובעת כי לא נותרה נכות צמיתה. באותן נסיבות, הוחלט שאכן יש מקום לבדיקה נוספת, תוך שצויין כי מעת "כששני גורמים אובייקטיביים קובעים נכויות ששניהן ספציפיות לאירוע נשוא התביעה והפער ביניהן משמעותי, יש להותיר לשופט שיקול דעת להתיר בדיקה נוספת, או לאסור אותה, בהתאם לנסיבות שבפניו". אין בהכרעה זו משום הכרעה בשאלה דנן. עם זאת יש לציין, כי במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ציינה כב' השופטת שטרסברג-כהן (רע"א 4142/96) כי ההחלטה על הבדיקה הנוספת נבעה "לאור פער הזמן והערכה בין קביעתו לבין קביעת המוסד לביטוח לאומי...". כן מביאה ב"כ הנתבעים פסיקה נוספת שאפשרה הצגת דו"ח המל"ל. 6. לסוגיה זו נצרכתי בהחלטתי במסגרת המ' 10774/96 (ת.א 3457/94) מגדל חב' לביטוח בע"מ נ' בר אור, תקדין שלום 97 (2) 3924. באותה החלטה, התייחסתי להחלטתו של כב' השופט אזר בת.א. (ת"א) 17368/90 שינלדה נ' הסנה חב' לביטוח בע"מ, אשר החליט לאפשר הצגת דו"ח המל"ל במסגרת שאלות ההבהרה. למעשה, המחלוקת אינה אך ורק בשאלה אם ניתן להציג את דו"ח המל"ל במסגרת שאלות ההבהרה, אלא אף אם ניתן להציגו במסגרת חקירתו הנגדית של המומחה. דומני, כי אין לקבוע כלל חד משמעי, בין לשלילה ובין לחיוב, אלא יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו. לא דומה קביעת מומחה וקביעת המל"ל שלאחריה, שנקבעה כעבור חודשים רבים לבין קביעה של מומחה, וקביעת המל"ל שנקבעה בחלוף תקופה קצרה. כך לא דומה שאלה אם חל שיפור או החמרה במצבו של הנפגע לבין השאלה אם אכן אשר קבע המומחה, ראוי הוא. יתר על כן, יתכן וקביעת המל"ל שנקבעה בחלוף תקופה ממושכת יחסית ותוך פער בין קביעתה לבין אשר קבע המומחה, יצדיק בדיקה נוספת, בין בפני המומחה ובין בפני מומחה אחר. כן עשוי הדבר, לאפשר הצגת דו"ח המל"ל בפני המומחה. אולם כל זאת, לא נועד על מנת לקעקע את קביעת המומחה כשלעצמה, אלא לבחון שמא חל שינוי במצבו של הנפגע. במקרה ובו הצגת קביעת המל"ל נועדה אך ורק לעמת את המומחה עם חוות דעת נוגדת, אין אני רואה הבדל בין הצגת קביעת המל"ל בפני המומחה לבין חוות דעת אחרת. במיוחד יפים הדברים כשלכאורה, אותו חומר רפואי, עמד הן בפני המומחה והן בפני המל"ל, והשוני בתוצאה יכול ויגרם כתוצאה מהתייחסות רפואית שונה לחומר הרפואי שעמד בפניהם או כתוצאה מהתרשמות שונה של הרופאים הבודקים. פער של 10% אין בו כשלעצמו כדי להצדיק שלילת או בחינת חוות דעת המומחה ובמיוחד כשמדובר בתקופה קצרה ביותר בין שתי הבדיקות. מהראוי לציין, כי במקרה דנן בדו"ח המל"ל מצויין, כי קיימת אי יציבות קלה, אולם מצויין כי כך המצב גם ברגלו השניה של התובע. אולם גם המומחה מציין התייחסותו למצב רגלו השמאלית של התובע, וחרף זאת קובע הוא את אשר קובע. מסקנת האמור, שלמעשה מתבקש בית המשפט לאפשר לעמת את המומחה עם חוות הדעת הנוגדת, זאת ותו לא. 7. דומני שמסקנה זו עולה גם מבר"ע (חיפה) 646/95 קרני בלס נ' איתן חב' לביטוח בע"מ מפי כב' השופט ברלינר (תקדין מחוזי, כרך 95 (2) עמ' 1230). אין אני סובר כי לאור הקביעה כי בחקירה נגדית אין להגביל בכל הקשור לנשוא החקירה, לכן יש לאפשר בחקירה נגדית, כשלא מתקיימות הנסיבות שפורטו לעיל להציג את חוות דעת המל"ל בפני המומחה, כפי שניתן להסיק מאשר נקבע בת.א. (שלום חיפה) 14908/96, המר' 22610/97 אנג'ל נ' קרוצרו ואח' (צלטנר 5178). כך גם בענין שילנדה שהוזכר לעיל. מדובר על תקופה ארוכה והתכנות של שוני במצב הרפואי. כפי שציינתי בענין בר אור הנ"ל, מצויים אנו בכעין מצב של הבאת ראיות לסתור, בכל הקשור בנושא השינוי האפשרי, במצבו של הנפגע בין מועד בדיקת המומחה לבין מועד בדיקת המל"ל. 8. מסקנתי איפוא כדלקמן: א. גם אם לכאורה, קיים פער בין מסקנות המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, לבין קביעת המל"ל, אם מדובר בפרק זמן קצר יחסית, וכשלא הובאה תשתית שיש בה לעורר את השאלה שמא חל שינוי במצבו של הנפגע, בין לחומרה ובין לקולא - אין מקום להצגת דו"ח המל"ל, לא במסגרת החקירה הנגדית, ולא במסגרת שאלות ההבהרה. ב. מאידך, אם מדובר בפער משמעותי ובחלוף תקופה שיש בה כדי להקים את הספק שמא חל שינוי במצב הנפגע, יכול ובית המשפט יורה על בדיקה נוספת, בין בפני המומחה שמונה בזמנו ובין - בנסיבות מיוחדות - בפני מומחה אחר, שימונה על ידי בית המשפט. יתכן, שראשית לכל יאפשר בית המשפט, בין במסגרת שאלות הבהרה ובין במסגרת חקירה נגדית, הצגת קביעת המל"ל בפני המומחה שמונה על ידי בית המשפט. ג. ככלל, תוצאה שונה במסקנות, אין בה כשלעצמה, לאפשר הצגת קביעת המל"ל בפני המומחה. כפי שקביעת המל"ל, אף אם מדובר בקביעה אובייקטיבית, אינה מותרת להצגה בפני המומחה טרם חוות דעתו, כך גם לאחריה. ד. בכל הקשור לענין תום הלב של התובע, בפנייתו למל"ל לאחר קביעת המומחה ומבלי שהציגה בפני המל"ל, יש להתייחס בשעה שבית המשפט יורה בשאלת הניכוי הרעיוני, אולם אין בכך כשלעצמו, להתיר הצגת קביעת המל"ל בפני המומחה. 9. אשר על כן, בקשת התובע מתקבלת והמומחה לא ישיב לשאלות ההבהרה הכוללות את קביעת המל"ל. יחד עם זאת, לאור המפורט בסעיף 8(ד), אין צו להוצאות. מומחהמומחה מטעם בית המשפט